הלכות שגגות פרק ח
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שגגות פרק ח

הלכות שגגות פרק ח

הלכה א

כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלו, אשם תלוי. ומהו לא נודע?

אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג, הרי זה מצווה להקריב אשם, שנאמר: ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם, וזהו הנקרא: אשם תלוי, מפני שהוא מכפר על הספק, ותולה לו עד שיודע לו בודאי שחטא בשגגה, ויקריב חטאתו.

 

הלכה ב

אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע. כיצד?

אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית, או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחת מהן ואין ידוע אי זה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית בעל אחת מהן ואין יודע אי זו מהן בעל, שבת וחול ועשה מלאכות באחד מהם ואין ידוע באי זה יום עשה, או שעשה מלאכה בשבת ולא ידע מעין אי זו מלאכה עשה, הרי זה מביא אשם תלוי, וכן כל כיוצא בזה. אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב ספק שהיא שומן ואכלה פטור, שהרי אין כאן איסור קבוע. וכל האוכל חלב הכוי, פטור מאשם תלוי, שהרי אין כאן איסור קבוע. וכן הבא על אשה שהיא ספק נדה או ספק ערוה של קירוב בשר, פטור מאשם תלוי. לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן, והנושא יבמתו בתוך שלשה חדשים וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, הרי אלו פטורין מן הקרבן. וכן כל כיוצא באלו, שהרי אין שם איסור קבוע.

 

הלכה ג

האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו: זה שאכלת חלב היה ועד אחד אומר: לא אכלת חלב, אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל, הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא או לא חטא, הרי זה מביא אשם תלוי. וכן כל הבא על אשת איש שעד אחד אומר: מת בעלה, ועד אחד אומר: לא מת, חייב באשם תלוי. והוא הדין לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור, אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור.

 

[השגת הראב”ד]: האוכל חתיכה וכו' עד הואיל ונקבע האיסור

אמר אברהם: לא ידעתי היאך נקבע האיסור בכאן אלא א"כ יאמר העד חתיכה של חלב שהיתה עם השומן אכלת והאחר יאמר לא אכל אלא השומן.

 

הלכה ד

מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן, ובא עכו"ם או כלב ואכל את השנייה, או שאכל עכו"ם או כלב את הראשונה ובא ישראל ואכל השנייה, או שאכל ראשונה בזדון, ושנייה בשגגה, או שאכל ראשונה בשגגה ושנייה בזדון, הרי זה חייב באשם תלוי הואיל והיה שמה איסור קבוע. אכל שתיהן בזדון פטור מקרבן. אכל שתיהן בשגגה מביא חטאת. אכל את הראשונה בשגגה ובא אחר ואכל את השנייה בשגגה, שניהן חייבין באשם תלוי. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ה

חלב ונותר לפניו, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל, אשתו נדה ואחותו עמו בבית ושגג באחת מהן ואין ידוע אי זו מהן בעל, שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות שביניהן, הרי זה פטור מקרבן ואינו מביא חטאת, שהרי אינו יודע עצמו של חטא כמו שביארנו, ואינו מביא אשם תלוי, שהרי יודע בודאי שחטא.

 

הלכה ו

כל דבר שחייבין על ודאו חטאת קבועה אחת, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד. וכל דבר שחייבין על ודאו חטאות הרבה, חייבין על לא הודע שלו אשמות תלויין הרבה, כמניין החטאות. כיצד?

כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד חייב ארבע חטאות, כך אם נסתפק לו אם אכלן או לא אכל אלא חתיכות של היתר שהיו עמהם, מביא ארבעה אשמות תלויין, וכן אם נסתפק לו אם האשה שבא עליה אשתו, או פלונית הערוה שהיתה עמה שחייב עליה שמונה חטאות, הרי זה מביא שמונה אשמות תלויין.

 

הלכה ז

האוכל חתיכה משתי חתיכות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן אכל, ואחר שנולד לו הספק אכל חתיכה משתי חתיכות אחרות ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן, הרי זה מביא שתי אשמות תלויין.

 

הלכה ח

כשם שידיעת ודאי בינתיים מחלקת לחטאות כך ידיעת ספק בינתיים מחלקת לאשמות. לפיכך אם אכל חמשה זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו ידיעת ספק על אחת מהם, וחזר ונודע לו ידיעת ספק אחרת על השני, וכן על כל אחת ואחת, חייב אשם תלוי על כל אחת ואחת.

 

הלכה ט

חתיכה של שומן וחתיכה של חלב, אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו היא והביא אשם תלוי, וחזר ואכל את השנייה מביא חטאת. וכן אם אכל אחר את השנייה מביא האחר אשם תלוי, כמו שביארנו.

 

הלכה י

חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר: אכל את אחת מהן ואין ידוע אי זו היא, מביא חטאת על החלב ואשם תלוי משום נותר. אכל את השנייה בהעלם שני, מביא שלש חטאות, ואם היה בה שוה פרוטה, מביא אשם ודאי משום מעילה. אכל אחד את אחת משתיהן, ובא אחר ואכל את השנייה, זה מביא חטאת ואשם תלוי וזה מביא חטאת ואשם תלוי. וכן כל כיוצא בזה.