הלכות עבודת כוכבים פרק ט

הלכה א

שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים, ללוות מהן ולהלוותם, ליפרע מהן ולפרוע להם מלוה בשטר או על המשכון, אבל מלוה על פה נפרעין מהן, מפני שהוא כמציל מידם. ומותר למכור להן דבר שאינו מתקיים, כגון ירקות ותבשיל, עד יום חגם. במה דברים אמורים?

בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד. עבר, ונשא ונתן עמהן באותן השלשה ימים  הרי זה מותר בהנאה, והנושא ונותן ביום חגם עמהן  הרי זה אסור בהנאה.

הלכה ב

ואסור לשלוח דורון לכותי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדה, וכן כותי ששלח דורון לישראל ביום חגו  לא יקבלנו ממנו, ואם חשש לאיבה  נוטלו בפניו ואינו נהנה בו עד שיודע לו שזה הכותי אינו עובד כוכבים ואינו מודה בה.

הלכה ג

היה אידן של אותן עבודת כוכבים ימים הרבה, שלשה, או ארבעה, או עשרה  כל אותן הימים כיום אחד הן וכולן אסורין עם ג' ימים לפניהן.

הלכה ד

אדומים  עובדי כוכבים ומזלות הם ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל, יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת, ואין צריך לומר יום ראשון עצמו, שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם.

הלכה ה

יום שמתכנסין בו עובדי כוכבים להעמיד להן מלך, ומקריבין ומקלסים לאלהיהם  יום חגם הוא, והרי הוא כשאר חגיהם, אבל עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לעבודה זרה שלו ומקלסה, ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו או בלוריתו, ויום שעלה בו מן הים, ושיצא מבית האסורים, ויום שעשה בו משתה לבנו וכיוצא באלו  אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד. וכן יום שימות להן בו מת ויעשוהו חג  אותם העושים אסורין אותו היום, וכל מיתה ששורפין בה כלים ומקטרים קטורת, בידוע שיש בה עבודת כוכבים אין יום החג אסור אלא לעובדיה בלבד, אבל אותם ששמחים בו ואוכלין ושותין ומשמרין אותו מפני מנהג, או מפני כבוד המלך, אבל הם אין מודין בו  הרי אלו מותרין לשאת ולתת עמהן.

[השגת הראב”ד]: אבל עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לכוכב שלו ומקלסו ביום שנולד בו

אמר אברהם: לפי סוגיא דגמרא יום הלידה של מלך הרי הוא כשאר יום חגם ויש להם פנים אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו וכן כולן עד סוף בין של מלך בין של הדיוט אינו אסור אלא אותו היום בלבד אבל משועבדיו אינן אסורין אלא אם כן עובדין אותן אפילו בקלנדא וסנטריא וכי קתני אותו האיש למעוטי משועבדיו ואכולהו קאי.

הלכה ו

דברים שהן מיוחדין למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום  אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו המקום לעולם, ודברים שאינן מיוחדין לה  מוכרין אותם סתם. ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לעבודת כוכבים  אסור למכור לו, אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודת כוכבים, לפי שאין מקריבין חסר לעבודת כוכבים.

הלכה ז

היו מעורבין דברים המיוחדין עם דברים שאין מיוחדין, כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה  מוכר הכל סתם, ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לעבודת כוכבים, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ח

כשם שאין מוכרין לעובד כוכבים דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעבודת כוכבים, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים ואריות, וכלי זיין וכבלים ושלשלאות, ואין משחיזין להם את הזיין, וכל שאסור למוכרו לעובד כוכבים, אסור למוכרו לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים, וכן אסור למכור כלי נזק לישראל ליסטם.

הלכה ט

היו ישראל שוכנים בין העובדי כוכבים וכרתו להם ברית  מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו, מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה ונמצאו מגינים עלינו, שהרי אנו שרויין בתוכם.

[השגת הראב”ד]: עיר שיש בה עבודת כוכבים מותר להלך חוצה לה

אמר אברהם: בתוספתא מפרש לה ביריד ובמשא ומתן עמהם ואפילו להלוך שם ביום החג אסור מפני חשש משא ומתן.

הלכה י

עיר שיש בה עבודת כוכבים  מותר להלך חוצה לה, ואסור להכנס בתוכה היה חוצה לה עבודת כוכבים  מותר להלך בתוכה. ההולך ממקום למקום  אסור לו לעבור בעיר שיש בה עבודת כוכבים. במה דברים אמורים?

בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום, אבל אם יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו  מותר.

[השגת הראב”ד]: אבל אם יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו מותר

אמר אברהם: אין דבריו מיושבים כלל שאם הולכים משם למקום אחר מותר לעבור מתוכה למקום אחר לכתחילה שאין כאן חשד.

הלכה יא

אסור לבנות עם העובדי כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים, ואם עבר ובנה  שכרו מותר. אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה.

הלכה יב

עיר שיש בה עבודת כוכבים והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, המעוטרות  אסור ליהנות בהן בכל מה שבתוכן, מפני שחזקתן שבגלל עבודת כוכבים נתעטרו, ושאינן מעוטרות  מותרות בהנאה. חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכרן, מפני שמהנה עבודת כוכבים.

הלכה יג

המוכר בית לעבודת כוכבים  דמיו אסורים בהנאה ויוליכם לים המלח, אבל עובדי כוכבים שאנסו ישראל וגזלו ביתו והעמידו בו עבודת כוכבים דמיו מותרין, וכותב ומעלה בערכאות שלהם.

[השגת הראב”ד]: המוכר ביתו כו' דמיו אסורין בהנאה ויוליך אותן לים המלח

אמר אברהם: ואם הקדימו לו דמיו קודם שיעבדוה מותרין

הלכה יד

וחלילין של עובדי כוכבים  אסור לספוד בהן הולכין ליריד של עבודת כוכבים ולוקחין מהן בהמה, עבדים ושפחות בגיותן, ובתים ושדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן  מפני שהוא כמציל מידם, במה דברים אמורים?

בלוקח מבעל הבית שאינו נותן מכס, אבל הלוקח שם מן התגר אסור, מפני שהוא נותן מכס והמכס לעבודת כוכבים, ונמצא זה מהנה עבודת כוכבים. עבר ולקח מן התגר, אם בהמה לקח  מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה, ואם כסות וכלים לקח – ירקבו. לקח מעות וכלי מתכות  יוליכם לים המלח, לקח עבד  לא מעלים ולא מורידין.

הלכה טו

עובד כוכבים שעשה לבנו או לבתו משתה  אסור ליהנות מסעודתו, ואפילו לאכול ולשתות הישראל משלו שם – אסור, הואיל ובמסיבת עובדי כוכבים אכלו. ומאימתי אסור לאכול אצלו?

משיתחיל לעסוק ולהכין צרכי סעודה וכל ימי המשתה, ולאחר ימי המשתה שלשים יום. ואם עשה סעודה אחרת מחמת הנישואין אפילו לאחר שלשים יום – אסור, עד שנים עשר חדש, וכל ההרחקה הזאת  מפני עבודה של כוכבים הוא, שנאמר: וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך וזנו וגו'.

הלכה טז

בת ישראל לא תיניק את בנה של עובדת כוכבים, מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים, ולא תיילד את הנכרית, עבודת כוכבים אבל מילדת היא בשכר  משום איבה. והנכרית עבודת כוכבים מילדת את בת ישראל ומניקה את בנה ברשותה  כדי שלא תהרגנו.

הלכה יז

ההולכין לתרפות עבודת כוכבים  אסור לשאת ולתת עמהן והבאים – מותרין. והוא שלא יהיו קשורין זה בזה, שאם היו קשורין  שמא דעתן לחזור, ישראל ההולך לתרפות עבודת כוכבים, בהליכה  מותר לשאת ולתת עמו, שמא יחזור בו, ובחזירה – אסור. ישראל מומר, בין בהליכה בין בחזירה  אסור.

הלכה יח

ישראל שהלך ליריד של עבודת כוכבים, בחזירה  אסור לשאת ולתת עמו, שמא עבודת כוכבים מכר להן שם, ודמי עבודת כוכבים ביד ישראל  אסורים בהנאה, וביד עבודת כוכבים  מותרין בהנאה. ומפני זה נושאין ונותנין עם עבודת כוכבים הבא מן היריד ההוא ואין נושאין ונותנין עם ישראל הבא מן היריד ההוא, ולא עם ישראל מומר, לא בהליכתו ולא בחזירתו.