הלכות תלמוד תורה פרק א

 הקדמה

הלכות תלמוד תורה יש בכללן שתי מצות עשה וזהו פרטן.

(א) ללמוד תורה

(ב) לכבד מלמדיה ויודעיה

וביאור שתי מצות אלו בפרקים אלו.

הלכה א

נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ואין האשה חייבת ללמד את בנה, שכל החייב ללמוד חייב ללמד.

הלכה ב

כשם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר: והודעתם לבניך ולבני בניך ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו, שנאמר: ושננתם לבניך מפי השמועה למדו, בניך  אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים, שנאמר: ויצאו בני הנביאים. אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו?

להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו. וחיב לשכור נלמד לבנו ללמדו, ואינו חייב ללמד בן חברו אלא בחנם.

הלכה ג

מי שלא למדו אביו  חייב ללמד את עצמו כשיכיר, שנאמר: ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמוד קודם למעשה  מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד.

הלכה ד

היה הוא רוצה ללמוד תורה ויש לו בן ללמוד תורה  הוא קודם לבנו. ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמוד יותר ממנו  בנו קודם. ואע"פ שבנו קודם לא יבטל הוא, שכשם שמצוה עליו ללמד את בנו כך הוא מצווה ללמד עצמו.

הלכה ה

לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה, שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד, ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי  ישא ואחר כך ילמוד תורה.

הלכה ו

מאימתי אביו חייב ללמדו תורה?

משיתחיל לדבר – מלמדו: תורה צוה לנו משה ושמע ישראל ואחר כך מלמדו מעט מעט, פסוקים פסוקים, עד שיהיה בן שש או בן שבע  הכל לפי בוריו  ומוליכו אצל מלמד התינוקות.

הלכה ז

היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר  נותן לו שכרו וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כולה. מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר  מותר ללמד בשכר אבל תורה שבעל פה  אסור ללמדה בשכר, שנאמר: ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וגו' מה אני בחנם לָמַדְתִּי, אף אתם לְמַדְתֶּם בחנם ממני, וכן כשתלמדו לדורות  למדו בחנם כמו שלמדתם ממני. לא מצא מי שילמדו בחנם ילמדו בשכר, שנאמר: אמת קנה. יכול ילמד לאחרים בשכר?

תלמוד לומר: ואל תמכור, הא למדת שאסור לו ללמד בשכר אף על פי שלמדו רבו בשכר.

הלכה ח

כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים  חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה.

הלכה ט

גדולי חכמי ישראל היו: מהן  חוטבי עצים, ומהן  שואבי מים, ומהן – סומים, ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה, איש מפי איש מפי משה רבינו.

הלכה י

עד אימתי חייב ללמוד תורה?

עד יום מותו, שנאמר: ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בלימוד  הוא שוכח.

הלכה יא

וחייב לשלש את זמן למידתו:

שליש בתורה שבכתב,

ושליש בתורה שבעל פה,

ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה וענין זה הוא הנקרא תלמוד.

הלכה יב

כיצד?

היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלש מהן  בתורה שבכתב, ובשלש  בתורה שבעל פה ובשלש  מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר ודברי קבלה בכלל תורה שבכתב הן, ופירושן בכלל תורה שבעל פה, והענינים הנקראים פרדס  בכלל הגמרא הן. במה דברים אמורים?

בתחלת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה  יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה, כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה, ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד, לפי רוחב שיש בלבו ויישוב דעתו.

הלכה יג

אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש  מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה, אלא פחות ממנו. ואע"פ שיש לה שכר  צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן.

אמרו חכמים:

כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות.

במה דברים אמורים?

בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.