הלכות יסודי התורה פרק י

הלכה א

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע, שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו, שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו, שנאמר: וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו', לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע, אלא לעבוד את ה' במצות התורה, אין אומרין לו: קרע לנו הים! או החיה מת! וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו: אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות! והוא אומר, ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן, בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.

הלכה ב

ובודקין אותו פעמים הרבה. אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת, כמו שנאמר בשמואל: וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'.

הלכה ג

והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות, ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? אלא, שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כענין שנאמר: יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. מאשר  ולא כל אשר. ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום, אלא יטעו בכל, כענין שנאמר: מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. אבל הנביא כל דבריו קיימין, שנאמר: כי לא יפול מדבר ה' ארצה וכן הוא אומר: הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה'?

כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל. ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר: שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין, הנביא יודיע לכם דברי אמת ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו, שנאמר: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כי הגוים האלה וגו' ואמר נביא מקרבך מאחיך וגו'. הא למדת, שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם, משובע ורעב, מלחמה ושלום וכיוצא בהן. ואפילו צרכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבדה לו אבדה והלך לנביא להודיעו מקומה, וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא, לא שיעשה דת אחרת או יוסיף מצוה או יגרע.

הלכה ד

דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר: פלוני ימות, או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא! שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה. אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי, אינו חוזר. ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון, כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים, וחזר בדבריו. וזה מפורש במסכת שבת. הא למדת, שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה: אם לא יעמדו דברי, אין בזה ראיה שאני נביא שקר, אבל אם לא יעמדו דבריך, יודע שאתה נביא שקר, שנאמר: אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.

הלכה ה

נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה, שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות, וכן לדורות, נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם, או שהעיד לו נביא והיה הולך בדרכי הנבואה אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת, ואסור לנסותו יותר מדאי, ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם, שנאמר: לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין? אלא מאחר שנודע שזה נביא, יאמינו וידעו כי ה' בקרבם, ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כענין שנאמר: וידעו כי נביא היה בתוכם.