הלכות יסודי התורה פרק ט

הלכה א

דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, ולא גרעון, ולא תוספת, שנאמר: את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. ונאמר: והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. הא למדת, שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר: חוקת עולם לדורותיכם ונאמר: לא בשמים היא. הא למדת, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש, בין מן האומות בין מישראל, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות, אלא מצות לפי זמן היו  הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו. שהוא, ברוך שמו, צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.

הלכה ב

א"כ למה נאמר בתורה: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר  לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן: זכרו תורת משה עבדי וכן אם צונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני, או אל תלכו, עשו מלחמה היום, או אל תעשו, בנו חומה זו, או אל תבנוה!  מצוה לשמוע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, שנאמר: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.

הלכה ג

וכן נביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים, ובשלשתן נאמר: אנכי אדרוש מעמו וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או על מצות הרבה, בין קלות בין חמורות לפי שעה, מצוה לשמוע לו. וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה, בכל, אם יאמר לך הנביא: עבור על דברי תורה! כאליהו בהר הכרמל שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים, והוא, שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ, וירושלים נבחרת לכך והמקריב בחוץ חייב כרת, ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו. וגם בזה נאמר אליו תשמעון ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו: היאך נעקור מ"ש בתורה פן תעלה עולותיך בכל מקום?

היה אומר: לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שצוה משה, אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה', כדי להכחיש נביאי הבעל, ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמוע להם. ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק, שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.

הלכה ד

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה, שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני, הרי זה נביא השקר ויחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה: לא בשמים היא, אבל לפי שעה שומעין לו בכל.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

בשאר מצות, אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה, ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר, שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד, או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה', ועל זה צוה הכתוב ואמר: ובא האות והמופת, לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה. ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר, וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה, ויחנק.