הלכות נחלות - פרק ד

הלכה א

האומר זה בני או זה אחי, או זה אחי אבי או שאר היורשין אותו, אע"פ שהודה באנשים שאינן מוחזקין שהן קרוביו, הרי זה נאמן ויירשנו בין שאמר כשהוא בריא בין שאמר כשהוא שכיב מרע. אפילו נשתתק וכתב בכתב ידו שזה יורשו, בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין.

הלכה ב

היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו או בן דודו ואמר: אינו אחי ואין בן דודי, אינו נאמן. אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר: אינו בני ולא יירשנו. ויראה לי: שאפילו היו לבן בנים אע"פ שאינו נאמן עליו לומר: אינו בני לענין יחוס ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו, נאמן הוא לענין ירושה ולא יירשנו.

הלכה ג

האומר: זה בני, וחזר ואמר: עבדי הוא אינו נאמן. אמר: עבדי וחזר ואמר: בני, אע"פ שהוא משמשו כעבד נאמן, שזה שאמר עבדי, כלומר שהוא לי כעבד. ואם היו קורין לו: עבד בן מאה זוז וכיוצא בדברים אלו שאין אומרין אותן ביחוד אלא לעבדים, הרי זה אינו נאמן.

הלכה ד

היה עובר על בית המכס ואמר: בני הוא זה וחזר אחר כך ואמר עבדי נאמן, שלא אמר בני אלא להבריח מן המכס. אמר בבית המוכס עבדי הוא, וחזר ואמר בני הוא, אינו נאמן.

הלכה ה

העבדים והשפחות אין קורין להן אבא פלוני ואימא פלונית, שלא יבא מן הדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם. לפיכך אם היו העבדים והשפחות חשובין ביותר ויש להן קול וכל הקהל מכירין אותן ואת בני ועבדי אדוניהם כגון עבדי הנשיא, הרי אלו מותר לקרות להן אבא ואימא.

הלכה ו

מי שהיתה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים, או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו, אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצות הרי זה יירשנו, ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואחר כך ילדה, שהרי הוחזקה שפחה בפנינו. ואם משאר הדיוטות הוא ואין צריך לומר אם היה מן המפקירין עצמן לכך, הרי זה בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרין אותו. ואם אין לאביו בן חוץ ממנו, אשת אביו מתייבמת. וזה הוא הדין שיראה לי, שהוא הולך על עיקרי הקבלה. ויש מי שלא חלק בין כשרים לשאר העם, אלא לענין שלא ימכרוהו אחיו בלבד. ויש מי שהורה שאפילו ליורשו לא נחלוק בישראל, ואין ראוי לסמוך על דבר זה.

[השגת הראב"ד]: מי שהיתה לו שפחה וכו' עד על דבר זה

אמר אברהם: בגמרא לא מצאנו בה עיקר דבר זה אבל קצת הגאונים מפולפלים חלקו בין שפחת אחרים לשפחה שלו וגאון אחר חולק עמו מכל מקום לא מצאנו חלוקתם אלא שבעל סתם אבל אם העיד עליו (שאמרו) [שאמו] משוחררת לא דברו ולענין ירושה יירשנו. עד כאן לשונו.

הלכה ז

כל היורשין יורשין בחזקה. כיצד?

עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו, אע"פ שאינן עדי יחוס ולא ידעו אמתת היוחסין הרי אלו יורשין בעדות זו.

הלכה ח

יעקב שמת והניח ראובן ושמעון ולא הוחזק לו בן אלא שניהם. תפס ראובן לוי מן השוק ואמר: גם זה אחינו הוא, ושמעון אומר: איני יודע, הרי שמעון נוטל חצי הממון וראובן שליש שהרי הודה שהם שלשה אחין, ולוי נוטל שתות. מת לוי יחזור השתות לראובן. נפלו ללוי נכסים אחרים יחלקו אותן ראובן ושמעון, שהרי ראובן מודה לשמעון שלוי זה אחיהן. השביח השתות מאליו ואחר כך מת לוי, אם שבח מגיע לכתפים הוא כגון ענבים שהגיעו להבצר, הרי השבח הזה כנכסים שנפלו לו מאחרים ויחלקו בהן, ואם עדיין לא הגיעו להבצר, הרי הן של ראובן לבדו. אמר שמעון: אין לוי זה אחי ונטל לוי בחלק ראובן כמו שביארנו, ואחר כך מת לוי, לא יירש שמעון ממנו כלום אלא ראובן לבדו יירש השתות עם שאר נכסים אחרים שהניח לוי. והוא הדין בכל היורשין שיודו מקצתן ביורשין אחרים שלא יודו מקצתן.