הלכות שכירות פרק ג
הלכה א
שומר שטען שנאנס אונס גדול, כגון שבורה ומתה: אם נאנס במקום שהעדים מצויין שם, מצריכין אותו ראייה על טענתו שנאנס ויפטר אף משבועת שומרים. ואם לא הביא ראייה ישלם, שנאמר: אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם. הא במקום שאפשר להביא ראייה אין שם שבועה, אלא או יביא ראייה או ישלם. אבל אם טען שנאנס במקום שאין העדים מצויין שם. אין מצריכין אותו ראייה, אלא ישבע שנאנס ויפטר, ואם הביא עדים שלא פשע בה נפטר אף מן השבועה. מעשה באחד שהביא חבית של יין בשכר ושברה בשוק של מחוזא, ובאו לפני חכמים ואמרו: שוק זה שטענת שנשברה בו חבית, בני אדם מצויין שם או תביא ראייה שלא פשעת אלא נתקלת ונפלת, או תשלם דמיה. וכן כל כיוצא בזה.
הלכה ב
המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה, דין תורה הוא שישלם שאין זה אונס גדול והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב בהן. אבל תקנו חכמים שיהיה חייב שבועה שלא פשע בה. שאם אתה אומר ישלם, אין לך אדם שיעביר חבית לחברו, לפיכך עשו בו שבירת החבית כמיתת הבהמה ושבירתה. ועוד תקנו בדבר זה: שאם נשאו אותה שנים במוט ונשברה משלמין חצי דמיה, הואיל ומשוי זה גדול לגבי אחד וקל לגבי שנים, הרי הוא כאונס ואינו אונס, ומשלמין מחצה אם יש עדים שלא פשעו בה. נשברה במקום שאין העדים מצויין נשבעין שלא שברוה בפשיעה ומשלמין חצי דמיה, שהרי לא היה לכל אחד להעביר אלא משוי שיכול להעבירו בפני עצמו. מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה שהוא פושע, ואם נשברה בידו משלם הכל.
[השגת הראב"ד]: מכאן אתה למד וכו' עד ואם נשברה בידו משלם הכל
אמר אברהם: הוא נותן את הפשיעה בעבור הכבדות ואני סבור שאין הפשיעה אלא בשביל הקלות שהנתקל במשא הקל פושע הוא עד כאן לשונו
הלכה ג
הסבל ששבר חבית של יין לחנווני ונתחייב לשלם והרי היא שוה ביום השוק ארבעה ובשאר הימים שלשה, אם החזירו ביום השוק, חייבין להחזיר חבית של יין או ישלמו לו ארבעה, והוא שלא היה לו יין למכור ביום השוק, אבל אם היה לו יין מחזירין לו שלשה. החזירו לו בשאר הימים מחזירין לו שלשה ומנכין לו בכל זמן, טורח שהיה טורח במכירתה ופגם הנקב שהיה נוקב החבית. וכן כל כיוצא בזה.
[השגת הראב"ד]: הסבל ששבר חבית וכו' עד וכן כל כיוצא בזה
אמר אברהם: לא נהיר דה"ל לאפלוגי נמי בהא בין דה"ל חמרא או לא. עד כאן לשונו.
הלכה ד
רועה שבאו זאבים וטרפו ממנו אם היה זאב אחד, אין זה אונס אפילו בשעת משלחת זאבים. ואם היו שני זאבים, הרי זה אונס. שני כלבים אינן אונס אפילו באו משתי רוחות, היו יתר על שנים, הרי זה אונס. ליסטים מזויין הרי הוא אונס, ואפילו היה הרועה מזויין ובא לו ליסטים אחד מזויין, הרי זה אונס, שאין הרועה מוסר נפשו כליסטים. הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו אונסין. אימתי?
בזמן שבאו מאליהן, אבל אם הוליכם למקום גדודי חיות וליסטים, אין אלו אונסין וחייב לשלם.
הלכה ה
רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו ואמר לו: הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו, וכך וכך כלי מלחמה יש לנו, ובא אותו הליסטים ונצחו ולקח מהן, הרי הרועה חייב, שאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות וליסטים, או מביא את הליסטים בהתגרותו למקום הבהמה.
הלכה ו
רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל, הרי זה חייב. אחד שומר חנם ואחד שומר שכר, אלא ששומר חנם קורא רועים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא פטור, אבל שומר שכר חייב לשוכר הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל, וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית. ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב.
[השגת הראב"ד]: רועה שהיה לו להציל וכו' עד הרי זה פושע וחייב.
אמר אברהם: דבר זה צריך פירוש שאינו משלם כל דמי הבהמות אלא מנכין לו השכר שהיה צריך לשכור הרועים להציל ואם אותו השכר עולה עד כדי דמיהם אומדין כמה אדם רוצה ליתן ולא יטרח לקנות בהמות יפות כאלה וישלם לו האומד. עד כאן לשונו.
הלכה ז
רועה שטען שהצלתי ע"י רועים בשכר, נשבע ונוטל מה שטען, שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיהן ויכול היה לומר: נטרפה. וישבע בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעין ונוטלין.
הלכה ח
רועה שהניח עדרו ובא לעיר, בין בעת שדרך הרועים להכנס ובין בעת שאין דרך הרועים להכנס ובאו זאבים וטרפו, ארי ודרס, אין אומרים: אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל על ידי רועים ומקלות, חייב. ואם לאו – פטור. ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם.
הלכה ט
מתה הבהמה כדרכה הרי זה אונס והרועה פטור. סגפה ומתה אינו אונס. תקפתו ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה, הרי זה אונס. העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא יכול למנעה ולא מנעה, אף על פי שתקפתו ונפלה ומתה או נשברה חייב, שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. וכן רועה שהעביר הבהמות על הגשר ודחפה אחת מהן לחבירתה ונפלה לשבולת הנהר, הרי זה חייב, שהיה לו להעבירן אחת אחת. שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה, והואיל ופשע בתחלה והעבירן כאחד אע"פ שנאנס בסוף בעת הנפילה, הרי הוא חייב.
הלכה י
פשע בה ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור, שאין יציאתה גרמה לה שתבוא לידי אונס זה הואיל וכדרכה מתה מה לי בבית שומר מה לי באגם. אבל אם גנבה גנב מהאגם ומתה כדרכה בבית הגנב, הרי השומר חייב אף על פי שהוא שומר חנם. שאפילו לא מתה הרי היא אבדה ביד הגנב ויציאתה גרמה לה להגנב. וכן כל כיוצא בזה.