הלכות שכירות פרק ט
הלכה א
השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב, אינו יכול לכופן. מקום שנהגו לזון יזון, לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהן לפועלים יספק. הכל כמנהג המדינה.
הלכה ב
השוכר את הפועל ואמר לו: כאחד וכשנים מבני העיר, רואין הפחות שבשכירות והיתר שבשכירות ומשמנין ביניהן.
הלכה ג
אמר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה, אם אמר להם השליח: שכרכם עלי, נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מכיסו. אמר להם: שכרכם על בעל הבית, נותן להם בעל הבית כמנהג המדינה. היה במדינה מי שנשכר בשלשה ומי שנשכר בארבעה, אינו נותן להם אלא שלשה ויש להם תרעומת על השליח. במה דברים אמורים?
כשאין מלאכתן ניכרת, אבל היתה מלאכתן ניכרת והרי היא שוה ארבעה, נותן להם בעל הבית ארבעה, שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה. אמר לו בעל הבית: שכור לי בארבעה והלך השליח ושכר בשלשה, אע"פ שהרי מלאכתן שוה ארבעה, אין להם אלא שלשה, שהרי קבלו על עצמן ויש להם תרעומת על השליח. אמר לו בעל הבית: בשלשה והלך השליח ואמר להם: בארבעה, ואמרו: הרינו כמה שאמר בעל הבית, אין דעתם אלא שיתן בעל הבית יתר על ארבעה. לפיכך שמין מה שעשו: אם שוה ארבעה נוטלין ארבעה מבעל הבית, ואם אינו ידוע או אינו שוה אין להם אלא שלשה. אמר לו בעל הבית: בארבעה והלך השליח ואמר להם: בשלשה, ואמרו לו: כמה שאמר בעל הבית, אף על פי שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה, שהרי שמעו שלשה וקבלו עליהם.
הלכה ד
השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת. במה דברים אמורים?
בשלא הלכו, אבל הלכו החמרין ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה, או ששכר להשקות השדה ומצאוה שנתמלאה מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצא שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, מה בידו לעשות?
ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל בטל שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה לבטל. במה דברים אמורים?
בשלא התחילו במלאכה, אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו אפילו בחצי היום חוזר, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. וכיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל?
שמין לו מה שעשה ונוטל. ואם קבלן הוא, שמין לו מה שעתיד לעשות. בין שהוזלו בעת ששכרן בין לא הוזלו, בין שהוזלה מלאכה אחר כן בין לא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד?
קיבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים קצר חציה והניח חציה, בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח חציו, שמין לו מה שעתיד לעשות: אם היה שוה ששה דינרין, נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן. ואם היה הנשאר יפה שנים דינרין, אינו נותן להן אלא סלע, שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה. במה דברים אמורים?
בדבר שאינו אבוד, אבל בדבר האבוד, כגון פשתנו להעלות מן המשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהן, אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אלא אם כן נאנס, כגון שחלה או שמע שמת לו מת, ואם לא נאנס וחזר בו שוכר עליהן או מטען. כיצד מטען?
אומר להם: סלע קצצתי לכם, בואו וטלו שתים, עד שיגמרו מלאכתן, ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה. ואפילו נתן להם השתים מחזיר מהן התוספת. כיצד שוכר עליהן?
שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתן שלא תאבד, וכל שיוסיף לאלו הפועלין האחרים על מה שפסק לראשונים, נוטל מן הראשונים. עד כמה?
עד כדי שכרן של ראשונים. ואם היה להם ממון תחת ידו, שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים וחמשים זוז בכל יום לכל פועל, אע"פ ששכר הפועל שלשה או או ארבעה. במה דברים אמורים?
שאין שם פועלים לשכור בשכרן להשלים המלאכה, אבל יש פועלים לשכור בשכרן ואמרו לו: צא ושכור מאלו להשלים מלאכתך ולא תאבד, בין שוכר בין קבלן אין עליהן אלא תרעומת ושמין לשוכר מה שעשה ולקבלן מה שעתיד לעשות.
[השגת הראב"ד]: כיצד דין הפועל שחזר בו וכו' עד בגד לארוג בשתי סלעים וכו' עד אלא חצי מלאכה
אמר אברהם: אלא סלע יפה שני דינרין עד כאן לשונו
[השגת הראב"ד]: במה דברים אמורים בדבר שאינו אבוד וכו' עד דרכו של נהר זה
אמר אברהם: נראה שכך מפרש אי בני מתא פסידא דפועלים שבני העיר מפסיקים אותו ואין לו טעם עכ"ד.
הלכה ה
השוכר את הפועל ונאחז לעבודת המלך, לא יאמר לו: הריני לפניך, אלא נותן לו שכר מה שעשה.
הלכה ו
השוכר את הפועל להשקות את השדה מזה הנהר ופסק הנהר בחצי היום, אם אין דרכו להפסיק, אין להן אלא שכר מה שעשו. וכן אם דרכו שיפסיקו אותו בני העיר, והפסיקוהו בחצי היום, אין להן אלא שכר מה שעשו, שהרי ידעו הפועלים דרכו של נהר. ואם דרכו להפסיק מאליו, נותן להם שכר כל היום, מפני שהיה לו להודיעם. שכרן להשקות השדה ובא המטר והשקה אין להן אלא מה שעשו. בא הנהר והשקה נותן להן כל שכרן, מן השמים נסתייעו. במה דברים אמורים?
בפועל, אבל מי שפסק עם אריסו שאם ישקה שדה זו ארבע פעמים ביום יטול חצי הפירות, וכל האריסין שהן משקין שתי פעמים אינן נוטלין אלא רביע הפירות ובא המטר ולא הוצרך לדלות ולהשקות, נוטל חצי הפירות כמו שפסק עמו שהאריס כשותף ואינו כפועל.
הלכה ז
השוכר את הפועל לעשות מלאכה כל היום ושלמה המלאכה בחצי היום, אם יש לו מלאכה אחרת כמותה או קלה ממנה עושה שאר היום, ואם אין לו מה יעשה, נותן לו שכרו כפועל בטל, ואם יהיה מן החופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהן שדרכו לטרוח הרבה, ואם לא יעשה במלאכה יחלה, נותן לו כל שכרו.
הלכה ח
השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה יביא נותן לו שכרו משלם. שכרו להביא קנים לכרם והלך ולא מצא ולא הביא, נותן לו שכרו משלם. שכרו להביא כרוב ודורמסקנין לחולה והלך ומצאו שמת או הבריא, לא יאמר לו: טול מה שהבאת בשכרך, אלא נותן לו כל שכרו וכן כל כיוצא בזה.
[השגת הראב"ד]: השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום וכו' שכרו להביא קנים לכרם וכו' שכרו להביא כרוב וכו' עד וכן כל כיוצא בזה
אמר אברהם: כן הוא לשון התוספתא אבל בגמ' דהשוכר את האומנין מסיים בה אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן. עד כאן לשונו.
הלכה ט
השוכר את הפועל לעשות עמו בשלו והראהו בשל חברו, נותן כל שכרו וחוזר ולוקח מחברו מה שנהנה בזו המלאכה.
הלכה י
השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש וכיוצא בהן ואמר לו: טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו. ואם משקיבל עליו אמר לו: הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו.
הלכה יא
מציאת הפועל לעצמו, אע"פ שאמר לו עשה עמי מלאכה היום, ואין צריך לומר אם אמר לו: עדור עמי היום, אבל אם שכרו ללקט מציאות, כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הנמצאין באגם, הרי מציאתו לבעל הבית, ואפילו מצא כיס מלא דינרין.