הלכות טוען ונטען - פרק יא
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טוען ונטען - פרק יא

הלכות טוען ונטען - פרק יא

הלכה א

כל הקרקעות הידועות לבעליהן אף על פי שהן עתה תחת יד אחרים, הרי הן בחזקת בעליהן. כיצד?

ראובן שהיה משתמש בחצר כדרך שהעם משתמשין בחצרותיהן, דר בה ומשכירה לאחרים ובונה וסותר. ואחר זמן בא שמעון וטען עליו ואמר לו: חצר זו שתחת ידך שלי היא ושכורה היא בידך או שאולה, והשיבו ראובן: שלך היתה ואתה מכרתה לי או נתתה לי במתנה. אם אין עדים לשמעון שהיתה ידועה לו, נשבע ראובן היסת ויעמוד במקומו. אבל אם הביא שמעון עדים שחצר זו שלו היתה, הרי היא בחזקת שמעון ואומרין לראובן: הבא ראיה שמכרה לך או נתנה לך, ואם לא הביא ראיה, מסלקין אותו ממנה ומחזיקין אותה לשמעון. אע"פ שאין ראובן מודה לשמעון שהיא היתה שלו שהרי יש עדים לשמעון.

 

הלכה ב

במה דברים אמורים שמצריכין ראובן להביא ראיה או יסתלק?

בשלא נשתמש בה זמן מרובה, אבל אם הביא עדים שאכל פירות קרקע שלש שנים רצופות ונהנה בכולה כדרך שנהנין כל אדם באותה קרקע, והוא שיהיה אפשר לבעלים הראשונים שידעו בזה שהחזיק ולא מיחו בו, מעמידין אותה ביד ראובן וישבע ראובן היסת שמכרה לו שמעון או נתנה לו ויפטר. מפני שאומרים לו לשמעון: אם אמת אתה טוען שלא מכרת ולא נתת, למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו?

טען ואמר: מפני שלא הגיע אלי הדבר שהרי הייתי במדינה רחוקה, אומרים: אי אפשר שלא יגיע לידך הדבר בשלש שנים, וכיון שהגיע לך היה לך למחות בפני עדים ותודיע אותם שפלוני גזל אותי למחר אתבענו בדין. הואיל ולא מחית, אתה הפסדת על עצמך. לפיכך אם היתה מלחמה ושבוש דרכים בין המקום שהיה בו ראובן ובין המקום שהיה בו שמעון, אפילו אכלה ראובן עשר שנים מוציאין אותה תחת ידו וחוזרת לשמעון, מפני שיכול לומר: לא ידעתי שזה משתמש בקרקעי.

 

הלכה ג

הביא ראובן עדים שהיה שמעון בא בכל שנה ועומד במקום זה שלשים יום או פחות, אומרים לשמעון: מפני מה לא מחית כשבאת?

אבדת זכותך. טען שמעון ואמר: טרוד הייתי בשוק ולא ידעתי שזה בתוך חצרי, הרי זו טענה שכל שלשים יום יהיה אדם טרוד בשוק, ואם עמד יותר משלשים יום ולא מיחה אבד את זכותו. ויראה לי: שהדין זה אינו אלא בכפרים שהעם טרודין בשווקים שלהן.

 

הלכה ד

ומפני מה אין אומרין לראובן: אם אמת הדבר שמכר לך או נתן לך במתנה למה לא נזהרת בשטר שלך?

מפני שאין אדם נזהר בשטרו והולך כל ימיו, וחזקה שאין אדם נזהר בשטר אלא עד שלש שנים, וכיון שרואה שאין אדם ממחה בו שוב אינו נזהר.

 

הלכה ה

הרי שמיחה שמעון במדינה רחוקה, מפני מה לא יטעון ראובן ויאמר: לא שמעתי שמיחה בי כדי שאזהר בשטר?

מפני שאומר לו: חברך יש לו חבר וחברו יש לו חבר וחזקה שהגיע אליך הדבר, וכיון שידעת שמיחה בך בתוך שלש שנים באמת היה לך שטר ולא נזהרת בו, אתה הפסדת על עצמך.

 

הלכה ו

לפיכך אם מיחה שמעון בפני עדים ואמר להם: אל תוציאו דבר זה מפיכם, אין זה מחאה. אבל אם אמרו העדים מעצמן: אין דבר זה יוצא מפינו, הרי גם זו מחאה, שהדבר שאין אדם מצווה עליו אומרו שלא בכוונה. וכן אם צוה לעדים ואמר להם אל תודיעוהו או שאמרו הן מעצמן: אין אנו מודיעין אותו, גם זו מחאה היא, אף על פי שאינן מודיעין אותו מודיעין הם לאחרים ודבר זה יגיע אליו.

 

הלכה ז

כיצד המחאה?

אומר בפני שנים: פלוני שהוא משתמש בחצרי או בשדי גזלן הוא ולעתיד אני תובע אותו בדין. וכן אם אמר להם: שכורה היא בידו או משכונה, ואם יטעון עלי שמכרתי או נתתי אני תובע אותו בדין וכן כל כיוצא בזה, הרי זו מחאה, אע"פ שלא מיחה במדינה זו שהחזיק בה זה. אבל אם אמר להן: פלוני שמשתמש בחצרי גזלן הוא, אין זו מחאה, שהרי ראובן אומר: כששמעתי אמרתי: שמא חרף אותי בלבד ולפיכך לא נזהרתי בשטרי.

 

הלכה ח

מחאה בפני שנים, מחאה וכותבין אף על פי שלא אמר להם כתובו. וכיון שמיחה בשנה ראשונה, אינו צריך לחזור ולמחות בכל שנה ושנה, אבל צריך שלא יהיה בין מחאה למחאה שלש שנים גמורות, לפיכך צריך למחות בסוף כל שלש שנים, ואם מיחה ועמד שלש שנים גמורות ואח"כ מיחה, אינה מחאה.

 

הלכה ט

הביא ראובן עדים שזה שמעון בעל השדה קבץ פירות שדה זו ונתנם לו, תעמוד השדה ביד ראובן ואפילו טען ששמעון מכרה לו או נתן לו היום, שאילו לא מכר או נתן לא היה משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פירותיה.

 

הלכה י

טען שמעון ואמר: אמת היה הדבר ולפירות הורדתיו ושלו היו הפירות, אבל הגוף לא מכרתי, נאמן וחוזר לשמעון, אלא אם כן אכלה ראובן בפניו שלש שנים ולא מיחה בו, כמו שביארנו.