הלכות גירושין פרק א

 הלכה א

אין האשה מתגרשת אלא בכתב שיגיע לה, וכתב זה הוא הנקרא גט. ועשרה דברים הן עיקר הגירושין מן התורה ואלו הן:

א. שלא יגרש האיש אלא ברצונו.

ב. ושיגרש בכתב ולא בדבר אחר.

ג. ושיהיה ענין הכתב שגרשה והסירה מקניינו.

ד ושיהיה עניינו דבר הכורת בינו לבינה.

ה. ושיהיה נכתב לשמה.

ו. ושלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו. אלא נתינתו לה [בלבד].

ז. ושיתנהו לה.

ח. שיתנהו לה בפני עדים.

ט. ושיתנהו לה בתורת גירושין.

י. ושיהיה הבעל או שלוחו הוא שנותנו לה.

ושאר הדברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים.

הלכה ב

ומניין שעשרה דברים אלו מן התורה?

שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו אם לא תמצא חן בעיניו מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו, ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת, אבל האשה מתגרשת ברצונה ושלא ברצונה.

הלכה ג

וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב. לה – לשמה. ספר כריתות דבר הכורת בינו לבינה, שלא ישאר לו עליה רשות, ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה אינה מגורשת, כמו שיתבאר. ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שינתן הגט בידה, או ביד שלוחה שהוא כידה, או לחצרה שהכל כידה, כמו שיתבאר. ושלחה שיהיה ענין הגט שהוא המשלח אותה לא שישלח עצמו ממנה.

הלכה ד

כיצד? כתב לה הרי את משולחת, הרי את מגורשת, הרי את לעצמך, הרי את מותרת לכל אדם וכל כיוצא בזה הענין הרי זו מגורשת. וגופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם אבל אם כתב לה איני בעלך, איני ארוסך, איני אישך, אין זה גט, שנאמר: ושלחה, ולא שישלח את עצמו וכן הכותב לאשתו הרי את בת חורין אינו גט.

הלכה ה

זה שנאמר: בתורה ושלחה מביתו אין עניינו: שלא יגמרו גירושיה עד שתצא מביתו אלא משיגיע הגט לידה גמרו גירושיה, ואע"פ שעדיין היא בביתו כמו שיתבאר. שלא נאמר ושלחה, אלא שאם גירש ולא הוציאה מביתו הרי זה כמי שגירש והחזיר גרושתו לפיכך צריכה ממנו גט שני, כמו שיתבאר.

הלכה ו

ומנין שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו?

שנאמר: וכתב ונתן. מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה הוא הגט הכשר, יצא דבר שמחוסר קציצה אחר הכתיבה. לפיכך אם כתב גט על קרן הפרה נותן לה את הפרה, ואם חתך הקרן אחר שכתב ונתנו לה אינו גט. וכן אם כתב במחובר, אע"פ שחתמו בו העדים אחר שתלשו ונתנו לה, אינו גט.

הלכה ז

אין כותבין במחובר אפילו טופס הגט. כתב הטופס במחובר ותלשו, ואחר כך כתב שם האיש ושם האשה, והזמן, והרי את מותרת לכל אדם, וחתמו ונתנו לה כשר.

הלכה ח

כתב כל הגט על עלה הזרוע בעציץ נקוב, אע"פ שנתן לה העציץ כלו הגט פסול, גזרה שמא יקטום, אבל כותב הוא על חרסו של עציץ ונותנו לה.

הלכה ט

ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין?

שנאמר: ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות, אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב, או מזוזה, או שנתנו בידה והיא ישנה ונעורה והרי הוא בידה אינו גט, ואם אמר לה אחר כך: הרי הוא גיטך הרי זה גט.

הלכה י

אמר לעדים: ראו גט שאני נותן לה, וחזר ואמר לה: כנסי שטר חוב זה הרי זה כשר, שהרי הודיע את העדים שנתנו בתורת גירושין, וזה שאמר לה שטר חוב מפני שנכלם ממנה.

הלכה יא

המגרש צריך שיאמר לה כשיתן לה הגט: הרי זה גיטך, או: הוא גיטך וכיוצא בזה. ואם נתן בידה ולא אמר כלום הרי זה פסול. במה דברים אמורים?

בשלא היה מדבר עמה על עסקי גיטה, אבל אם היה מדבר על עסקי גיטה ונטל הגט ונתן בידה ולא אמר כלום הרי זה גט כשר.

הלכה יב

גט שהיה מונח על הארץ ואמר לה: טלי גיטך מעל גבי קרקע, ונטלתו: או שהיה קשור על ידו או על ירכו ושלפתו ממנו, אע"פ שאמר לה אחר שבא לידה: הרי הוא גיטך אינו גט, שנאמר: ונתן בידה, לא שתקח היא מעצמה והרי לא נתן לה לא הוא ולא שלוחו. אבל אם הרכין לה בגופו, או הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו ואמר לה: הרי זה גיטך הרי זה גט.

הלכה יג

ומנין שיתננו לה בפני עדים?

הרי הוא אומר: על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר, ואי אפשר שתהיה זו היום ערוה, והבא עליה במיתת בית דין ולמחר תהיה מותרת בלא עדים, לפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל.

הלכה יד

במה דברים אמורים?

בשהיה הגט בכתב ידי סופר, אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי זה גט פסול [ופוסל לכהונה].

[השגת הראב"ד ז"ל]: אבל אם כתב וכו'

אמר אברהם: מכלל דכתב סופר ועד אחד אינו פוסל לכהונה וזה אינו כלום אפשר לדשמואל אם נשאת הולד כשר ולדעת רב אפילו ריח גט אין בו אין השכל מורה כן. עד כאן לשונו.

הלכה טו

תקנת חכמים הוא, שיהיו העדים חותמין על הגט. שמא יתן לה גט בפני שנים וימותו, ונמצא הגט שבידה כחרס מחרסי אדמה, שהרי אין בו עדים, לפיכך תקנו שיעידו מתוכו. ואע"פ שהעדים בתוכו, נותנו לה בפני שנים, בין אותן העדים החתומין עליו בין בפני שנים אחרים שעיקר הגירושין בעדי מסירה.

הלכה טז

חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה, או שנמצאו עדי מסירה פסולין הרי זה כשר, הואיל ועדים שבו כשרין והרי הגט יוצא מתחת ידיה. ויש שהורה מן הגאונים שהוא פסול.

הלכה יז

היו עדיו מתוכו פסולין, אפילו אחד פסול ואחד כשר, ונתנו לה בפני שני עדים כשרין הרי זה פסול, שנמצא כמזוייף מתוכו.

הלכה יח

הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין – פסול. וכמה ירחיק את העדים מן הכתב פחות מכדי שני שיטין כדי שיהיו נקראין עמו. במה דברים אמורים?

כשהיה הגט יוצא מתחת ידה ולא היו שם עדי מסירה, אבל אם מסרו לה בעדים, אע"פ שהן מרוחקין הרבה ואין נקראין עמו, ואע"פ שאין חתום עליו עד כלל הרי זה כשר שעיקר הגירושין בעדי מסירה.

[השגת הראב"ד ז"ל]: הרחיק את העדים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל חוכך אני בזה להחמיר שמא תתן תנאי בגט באותן שני שטין ותוציא גט בעדי חתימה ונמצא זה כמזוייף מתוכו דאתי למסמך על עדי חתימה. עד כאן לשונו.

הלכה יט

העדים שנותנין הגט בפניהם צריכין לקרותו, ואחר כך יתננו לה. ואם נתנו לה בפניהם תחלה, חוזרין וקוראין אותו אחר שנתנו לה. קראוהו והוא ביד הבעל או ביד שלוחו והחזירוהו לו, וחזר הוא והכניסו לתוך ידו ונתנו לה חוזרין וקוראין אותו.

הלכה כ

לא קראוהו אלא נטלתו וזרקתו לים או לאש הרי זו מגורשת, הואיל וקראוהו תחלה אין חוששין לו שהחליפו. ולא עוד, אלא אפילו אמר הבעל: שטר אחר היה ולא היה הגט שקראתם אינו נאמן והרי היא מגורשת.

הלכה כא

הרי שלא קראו הגט בתחלה ונתן לה הגט בפניהם, וזרקתו לאור או לים, אע"פ שהבעל אומר: גט כשר היה הרי זו ספק מגורשת.

הלכה כב

זרק לה הגט לחצרה לבין החביות בפני עדים ובקשו ומצאו מזוזה או שטר אחר אין חוששין לה, שזה שנמצא הוא שזרק. נמצאו שם שתים שלש מזוזות, או שטרות חוששין שמא גט שזרק גררוהו עכברים, והרי זו ספק מגורשת.

הלכה כג

העדים שחותמין על הגט צריכין להיותם יודעים לקרות ולחתום, אם אינם יודעים לקרות קוראים בפניהם וחותמין. והוא, שיכירו לשון הגט. ואם אינם יודעים לחתום, רושמין להם הנייר ברוק וכיוצא בו מדבר שאין רשומו מתקיים, והן כותבין על הרושם ואין עושין כך בשאר שטרות. קל הוא שהקלו בגיטי נשים, כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם, כמו שביארנו.

הלכה כד

אף על פי שחתימת העדים בגט מדבריהם, התקינו שיהו העדים מפרשין שמותיהן בגט. וכן התקינו בעדי הגט, שאין חותמין אלא זה בפני זה, ואם חתמו זה שלא בפני זה הרי זה גט פסול. וכן התקינו חכמים, שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר השטרות שמא תהיה אשתו קרובתו ותזנה כשהיא תחתיו, ויכתוב לה גט אחר הזנות ויתן לה, ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר: קודם הזנות נתגרשתי ולפיכך תקנו זמן בגיטין.

הלכה כה

גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, או שהיה מוקדם או מאוחר, או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אע"פ שעסוקין באותו ענין, או כתב את הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אלו פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו.

[השגת הראב"ד ז"ל]: גט שיש עליו עדים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל טעה במאוחר שהוא כשר להנשא בו ולא תימא לזמן הגט אלא מדקיימא בבית דין בגיטה או שנתנו לה בעדים ולא הזכיר לה איחור זמן מותרת לינשא מיד לפי שאינו יכול לקלקלה ואומר אני שאוכל את פירותיה עד אותו זמן ואינה גובה כתובתה עד אותו זמן שלכך איחרו וכמי שהתנה עמה הוא. וכל הפוסל גט מאוחר מפריז ומפסיד ותועה דאי היה פסול עד שהשיב רבי את ר' חנינא ב"ג משטר מאוחר ומתרץ קסבר אין כותבין שובר ישיב עליו מגט שאינו יכול לתרץ אלא ש"מ לדברי הכל כשר. ואני הוא המזכה ומזכה אני במקומי שאם היה פסול לא לשתמיט תנא וליתנייה ולימא ובגיטין בין מוקדם בין מאוחר פסול כדקא מפליג בפרוזבול. עד כאן לשונו.

הלכה כו

חתך ממנו הזמן ונתנו לה, או שלא כתב שם היום אלא בשבת ראשונה או שניה מחדש פלוני, או בחדש פלוני או בשנה פלונית ולא הזכיר החדש, אפילו כתב בשבוע פלוני – כשר. וכן אם כתב בו: היום גרשתיה – כשר, שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט.

[השגת הראב"ד ז"ל]: חתך ממנו הזמן וכו'

כתב הראב"ד ז"ל חתך ממנו הזמן ונתנו לה לכתחלה לא תנשא שהרי משלשה גיטין פסולין הוא זה. עד כאן לשונו.

הלכה כז

וכן תקנו שיהו מונין בגיטין למלכות אותו הזמן, משום שלום מלכות. כתב לשם מלכות שאינה מלכות אותה המדינה, או לבנין הבית, או לחרבן הבית אם דרך אנשי אותו מקום למנות בו, הרי זה כשר, ואם אין דרכן למנות בו, הרי זה פסול. וכבר נהגו כל ישראל למנות בגיטין או ליצירה, או למלכות אלכסנדרוס מקדון שהוא מנין שטרות. ואם כתב לשם מלכות אותו זמן במדינה שיש בה רשות אותה מלכות הרי זה כשר.

הלכה כח

האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי, ונתאחר הדבר ימים או שנים, או שנמצא הגט בטל, והוצרכו לכתוב לה גט אחר כשר אחר כמה שנים, כמו שיתבאר הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה, לא הזמן שאמר להן הבעל בו כתבו ולא אותו המקום. כיצד?

היו בירושלים כשאמר להן והיו עומדין בתשרי, ונתאחרו עד ניסן והרי הן בלוד כותבין זמן הגט מניסן ובלוד, ששם נכתב הגט כשאר שטרות.