הלכות גירושין פרק ד

הלכה א

אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד, כגון דיו וסקרא וקומוס וקנקנתום וכיוצא בהן, אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד, כגון: משקין ומי פירות וכיוצא בהן אינו גט. כתבו באבר בשחור ובשיחור – כשר, ואין כותבין בהן לכתחלה.

הלכה ב

כותבין במי עפצא לכתחלה על גב הנייר והעור וכיוצא בהן, אבל לא על גבי מגילה עפוצה מפני שאינו ניכר, ואם כתב אינו גט, וכן כל כיוצא בו. על הכל כותבין את הגט ואפילו על איסורי הנאה. וכותבין על דבר שיכול להזדייף, והוא, שיתנו לה בעדי מסירה.

הלכה ג

כיצד?

כותב (אותו) על הנייר המחוק, על הדפתרא ועל החרס ועל העלין ועל ידו של עבד ועל קרן של פרה ומוסר לה העבד והפרה, או הנייר המחוק והדפתרא וכיוצא בו בפני עדים.

הלכה ד

היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע, והיה יוצא מתחת ידה והיו העדים חקוקים על ידו הרי זו מגורשת אע"פ שאין לה עדי מסירה, שהרי אין יכול להזדייף אפילו היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט חקוק על ידו והוא יוצא מתחת ידה, והיא אומרת: בעדים נמסר לי הרי זו ספק מגורשת, שמא מעצמו נכנס לה, שהגודרות אין להן חזקה.

הלכה ה

היה הגט חקוק על הטבלא והעדים עליו והוא יוצא מתחת ידה, אע"פ שהן מוחזקין בטבלא שהוא שלה הרי זו מגורשת, שהאשה עצמה כותבת את גיטה, שאין קיום הגט אלא בחותמיו אם אין שם עדי מסירה.

הלכה ו

חקק הגט על הלוח או על האבן או על טס של מתכת אם חפר ירכי האותיות כשר, שזה כתב הוא. הרי הוא אומר: כתובה בעט ברזל, כלומר: שהוא חפרו וכן אם חקק הירכות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס. אבל אם חפר תוך האות עד שיראו הירכות גבוהות מכאן ומכאן ככתב דינר הזהב שהכתב בולט אינו גט, שאין זה כתב.

הלכה ז

המקרע על העור תבנית כתב, או שרשם על העור תבנית כתב הרי זה כשר. כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון. גט שנכתב בכתב מן הלשונות ועדיו חתומין בכתב אחר – כשר, והוא, שיהו העדים מכירין לשון הכתב והכתיבה.

הלכה ח

אחד מן העדים חתם בכתב (לשון אחת) והעד השני בכתב לשון אחרת – כשר. אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון ומקצתו בלשון אחרת פסול.

[השגת הראב"ד ז"ל]: אחד מן העדים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל דבר זה מצאו בתוספתא ולא כמ"ש אלא כך אמרו גט שכתבו בה' לשונות וחתמו עליו ה' עדים בה' לשונות פסול אבל אם חתמו עליו באחד מן הלשונות לא שמענו ואפשר שהחתימה מצרפן. עד כאן לשונו.

הלכה ט

כל לשון שיכתב בה הגט צריך שיזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען שני ענינים, עד שנמצא הקורא אומר: שמא לכך ולכך נתכוון שאין משמעו לשון גירושין, או שמא לענין זה נתכוון שמשמעו לשון גירושין. אלא יהיו הדברים שאין בהן ספק באותה הלשון, אלא משמען ענין אחד שגירש ושלח פלוני את פלונית.

הלכה י

וכן צריך שיהיה הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתוב בו עד שידעו הקטנים לקרותו שמכירין אותו כתב שאינן לא נבונים ולא סכלים (ולא בקטנים) אלא בינונים. ולא יהיה כתב מעוקם ומבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה.

הלכה יא

היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הואיל ונקרא לענין הגירושין ויש בו משמע גירושין הרי זה פסול. כבר נהגו כל עם ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי וכנוסח זה, אע"פ שמותר לכתבו בכל לשון לכתחלה.

הלכה יב

וזה הוא נוסח הגט.

בכך בשבת, בכך וכך לירח פלוני, (בשבת) [בשנת] כך וכך ליצירה או לשטרות למניינא דרגילנא למימני בה הכא במקום פלוני, (איך) אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי, צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי, אנת פלונית בת פלוני דממתא פלונית וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מן קדמת דנא, וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתצבייין ואינש לא ימחה בידיכי (מן שמי) מן יומא דנן ולעלם, והרי את מותרת לכל אדם. ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל. והעדים חותמים למטה, כמו שביארנו. פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד.

הלכה יג

כשיכתוב הגט בלשון הזה ובנוסח זה לא יכתוב ודין ביו"ד שמא יקרא הקורא ודין, כלומר: משפט יהיה ביני וביניך, ולא יכתוב ואיגרת ביו"ד שמא יקרא הקורא ואי גרת, כלומר: אם זנית ולא יכתוב לימהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מהך [וכן ירחיק רגל הה"א מגגה שמא יקרא למחך] כלומר לשחוק. ולא יכתוב תהויין ותצביין בשני יודי"ן שמא יקרא הקורא תהויין ותצביין, כלומר שהוא מדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתים אחרות. וכן יאריך לוא"ו דוכדו שמא תדמה ליו"ד ויהיה משמעו וכדי, כלומר: בתנאי זה אפטור אותך. וכן יאריך לוי"ו דתרוכין ושבוקין שמא תדמה ליו"ד ויהיה משמעו תריכין ושביקין, כלומר שהוא אומר לה שהיא שבקה אותו וגירשה אותו. ועל דרך זה צריך להזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהיה בו משמע שני עניינות.

הלכה יד

הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך ווי"ן אלו, או לא כתב היודי"ן היתרות, או שכתב היודי"ן שאמרנו שלא יכתבו הרי זה גט פסול, וכן כל כיוצא בזה בכל לשון פסול.

[השגת הראב"ד ז"ל]: הרי שכתב וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כתב גאון כל אלו הדקדוקים כשהבעל עומד ומערער. עד כאן לשונו.

הלכה טו

גט שמחק בו אות, או תיבה, או שתלה בין השטין, אם מטופס הגט הרי זה כשר, ואם מן התורף אינו גט. ואם חזר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה, או על מחק, אפילו מתורף הגט כשר כשאר שטרות. וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע של בית דין הרי זה גט בטל כשאר השטרות, אבל אם נקרע ואינו קרע של בית דין כשר.

[השגת הראב"ד ז"ל]: וכן גט שנמצא (קרוב) [קרוע] וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אם גט מקוים הוא למה יפסל מהיותה מגורשת אלא לא אמרו פסול אלא שלא תגבה בו אומרין שכבר גבתה בו וקרעוהו בית דין, ודומה לי שלא הסכים יפה להלכה. עד כאן לשונו.

הלכה טז

נימוק או שהרקיב או שנעשה ככברה – כשר. נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת, אם יכול להקרות כשר ואם לאו אינו גט.

הלכה יז

במה דברים אמורים?

כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה ואין שם עדי מסירה, אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר הרי זה כשר, אע"פ שהיה תורף הגט על המחק או בין השיטין, או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם.

הלכה יח

חמשה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהן אם כתבוהו בכלל, כגון שכתבו: בכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל אחד מהן לאשתו: ליכי די תהויין וכל טופס הגט ושני עדים חותמין מלמטה הרי זה גט כשר, וינתן לכל אחת מהן בעדי מסירה, ואם אין שם עדי מסירה כלל כל שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת. אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט, והתחיל תחתיו גט אחר באותה המגילה וכתב: וביום זה או בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני, וכן עד שהשלים כל הגיטין והעדים מלמטה אם ניתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעדי מסירה, הרי כולן מגורשות, ואם אין שם עדי מסירה והיתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן אם היתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראין עמו, הרי זו מגורשת, ואם היתה המגילה יוצאה מתחת יד אחת מן הראשונות, הרי זו ספק מגורשת.

הלכה יט

כתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית והשלים הגט, אע"פ שנמסר לכל אחת מהן בעדי מסירה אינו גט, שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד, שנאמר: וכתב לה ולא לה ולחברתה. חזר ופרטן בתוך הגט וכתב: פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית בזמן פלוני הרי אלו כשרים.

הלכה כ

כתב שני גיטין בשני דפין במגילה אחת זה בצד זה, אם יש שם שני עדים נקראים בסוף גט זה ושני עדים בסוף גט זה הרי זה כשר וכל שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת.

הלכה כא

היו שם שני עדים בלבד באים מתחת גט זה לתחת גט זה, אם יצא מתחת יד זו שהעדים נקראים עם גיטה הרי זו מגורשת, ואם יצא מתחת יד שנייה שאין העדים נקראים עמו אינו גט עד שימסור לה בעדים.

הלכה כב

כתב שני גיטין בשני דפין זה למעלה מזה והעדים בין שני הגיטין, שנמצאו בסוף הראשון ולמעלה מן השני אם היה יוצא מתחת יד זו שהעדים נקראין בסוף גיטה, הרי זו מגורשת, וזו שהעדים נקראין בראש גיטה מלמעלה, אינה מגורשת. העדים שחתמו בראש הדף של גט או מצדו או מאחריו אינו גט, ואם נמסר לה בעדים כשר.

הלכה כג

הקיף ראש דף זה לראש דף זה והעדים באמצע, שנמצאו העדים בראש שני הגיטין שניהם בטלין, ואם נמסרו להן בעדים שניהם כשרים.

הלכה כד

שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה בסוף הדף השני – כשר, והוא, שיהיה ניכר במגילה שלא נחתך ושלכך נתכוון הסופר שישלים בדף השני, אבל אם אינו ניכר אע"פ שנמסר בעדים הרי זו ספק מגורשת, שמא שני גיטין היו ונחתך מקצת זה מסוף הדף ומקצת השני מראש הדף.

הלכה כה

הרי שכתב הגט ואחר שגמר כתב: שאלו בשלום פלוני, או שלום עליך פלוני רעי וכיוצא בזה, וחתמו העדים מלמטה והרי גט זה יוצא מתחת ידה הרי זו ספק מגורשת שמא לא חתמו העדים אלא על שאילת שלום. אבל אם כתב: ושאלו בשלום פלוני, או ושלום עליך רעי וכיוצא בזה, שהרי ליוה דברים אלו על דברי הגט ועל שניהם חתמו הרי זו מגורשת. ואם נמסר לה בעדים בין כך ובין כך הרי זה גט כשר.