הלכות גירושין פרק ח

הלכה א

המגרש על תנאי, אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת, ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת. וכבר בארנו בפ"ו מהלכות אישות משפטי התנאין כולם, ושם נתבאר, שהמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי, תהיה מגורשת בשעה שיתקיים, לא בשעת נתינת הגט לידה. לפיכך יש לבעל לבטל הגט, או להוסיף על תנאו, או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע גט לידה, ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת. ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי, ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו, שהרי בטל התנאי. ושם נתבאר, שאם אמר לה: הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך, או שאמר לה: הרי את מגורשת על מנת כך וכך, כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה. ואם אבד או נשרף אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי, הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה. ויש לה להנשא לכתחלה אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין חוששין שמא לא יתקיים, הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת.

הלכה ב

כל המגרש על תנאי, בין שאמר: מעכשיו, בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה הרי זה לא יתיחד עם אשתו כל זמן שלא נתקיים התנאי, אלא בפני עד, ואפילו עבד ואפילו שפחה, חוץ משפחתה או בנה קטן, מפני שאינה בושה מלשמש בפניהם. והדבר ידוע, שאם נתיחד עמה בפני שני עדים כאחד אפילו נתקיים התנאי אח"כ הרי זו ספק מגורשת, שמא בעלה ובטל הגט, כמו שיתבאר בהלכות אלו.

הלכה ג

כיצד מגרש אדם על תנאי?

לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי זה, או כתבו ותנו לה על תנאי, ואין צריך לומר שלא יכתוב בתוך הגט: על תנאי זה גירש פלוני את פלונית אלא כיצד עושה?

אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום, וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם. ואחר כך נותן לה הגט ואומר לה: הרי זה גיטך, או הרי את מגורשת בזה על מנת כך וכך, או יאמר להם או לשליח: תנו לה גט זה על מנת כך וכך.

הלכה ד

כתב התנאי בגט אחר שגמר לכתוב תורף הגט הרי זה גט כשר, בין שכתבו קודם חתימת העדים בין שכתבו אחר חתימת העדים, אבל אם כתבו קודם תורף הגט, אפילו כתב: על מנת כך וכך הרי זה ספק גירושין, שהרי נשאר לו זכות בגופו של גט. וכן אם התנה על פה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין.

הלכה ה

המגרש את אשתו והתנה עליה בין בכתב אחר התורף, בין על פה אחר התורף, ואמר לה: הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מאיש פלוני, או אלא לאיש פלוני, ונתן לה הגט על תנאי זה אם היה אותו האיש גויים או עבד או אסור עליה משום ערוה, כגון אביה ואחיה או אביו ואחיו הרי זה גט כשר, ואם היה אותו האיש שיש לו בה קידושין, אע"פ שהוא מחייבי לאוין ואע"פ שהוא קטן אינו גט, שהרי שייר בגט ואין זה כריתות. היה בעל אחותה שאע"פ שהוא היום אסור עליה משום ערוה, אם תמות אחותה יהיה מותר לה הרי זו ספק מגורשת.

הלכה ו

אמר לה: הרי את מותרת לכל אדם, חוץ ממי שיולד שאינו עתה בעולם, או חוץ מזנותיך, כלומר: תהיה מותרת להנשא לכל אדם, אבל לזנות הרי את באיסור אשת איש, או הרי את מותרת לכל מי שיבא עליך כדרך כל הארץ, אבל שלא כדרכך הרי את באיסוריך, או הרי את מותרת לכל אדם חוץ ממקדש בשטר, כלומר: שהיא מותרת להתקדש בכסף ובביאה, אבל בשטר הרי את באיסור אשת איש,או הרי את מותרת לכל אדם חוץ מהפרת נדריך, כלומר: שלא נשאר לי עליך שום אישות חוץ מהפרת נדריך שאת אשתי לענין הפרת נדרים, או לענין אכילת תרומה, או לענין ירושה, שאם מתה יירשנה בכל אחד מאלו הרי זו ספק מגורשת.

הלכה ז

אמר לה: הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון, וחזר ואמר לה: הרי את מותרת לראובן ושמעון הרי זו מגורשת, שהרי בטל התנאי: שהאנשים שהתנה בהן התירן לה.

הלכה ח

אמר לה הרי את מותרת לראובן הרי זו אינה מגורשת, שהרי לא בטל תנאו של שמעון. אמר לה: הרי את מותרת לשמעון, או הרי את מותרת אף לשמעון הרי זו ספק גירושין, שמא לא התירה אלא לשמעון וראובן באיסורו עומד, וזה שאמר: אף לשמעון, כלומר: לכל אדם אף לשמעון, או שמא התירה לכל, וזה שאמר: אף לשמעון והוא הדין לראובן, ששמעון סמוך היה לראובן בתנאו.

הלכה ט

התנה עליה ואמר: היום אין את אשתי ולמחר את אשתי אינה מגורשת, ואע"פ שכרת בינו לבינה היום לפיכך כותבין בגיטין: מן היום הזה ולעולם.

הלכה י

הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אינו גט, שאין זה כריתות, כל ימי חיי או כל ימי [חיי] פלוני הרי זה גט שהרי כרת בינו לבינה ולא תשאר לו עליה רשות כשימות אותו פלוני.

הלכה יא

הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך עד שלשים יום הרי זה גט, שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט, שהרי אין זה כריתות. לפיכך האומר לאשה: הרי זה גיטך על מנת שלא תאכלי בשר (זה) לעולם, שלא תשתי יין (זה) לעולם אינו גט, שאין זה כריתות, עד שלשים יום הרי זה גט.

הלכה יב

הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט. הא למה זה דומה?

לאומר לה: על מנת שלא תשתי יין לעולם, או שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייכי. אבל אם אמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה הרי זה גט, ולא תנשא לו כל זמן שהתנה ואם נשאת בטל הגט למפרע זנתה עמו, הולד כשר והגט כשר שלא התנה אלא על הנשואין.

הלכה יג

הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני, אם נשאת לו הרי זה גט כשאר כל התנאים, אבל אמרו חכמים: לא תנשא לא לאותו פלוני ולא לאחר. לאותו פלוני לא תנשא ,שמא יאמרו נשיהן נותנין במתנה זה לזה, ולאחר לא תנשא, שאינו גט אלא בקיום התנאי, עברה ונשאת לאותו פלוני לא תצא, נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני בטל הגט ותצא, והולד ממזר וצריכה גט משני.

[השגת הראב"ד ז"ל]: הרי זה גיטך וכו'

כתב הראב"ד ז"ל ולמה בטל הגט והלא יכול להתקיים התנאי יגרש אותה וישא אותה בעל התנאי ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר והכי איתא בירושלמי מכל מקום אסורה לחזור לאותו שנשאה ראשון מפני שמחזיר גרושתו מן הנשואין. עד כאן לשונו.

הלכה יד

הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת, שאין זה כריתות, על מנת שתתני לי את הנייר הרי זה גט ותתן.

הלכה טו

חקק הגט על טס של זהב ונתנו לה ואמר לה: הרי זה גיטך וכתובתך כשר ונתקבלה כתובתה אם יש בטס כדי כתובתה, ואם לאו, ישלים כתובתה.

הלכה טז

כל המגרש על תנאי שמבטל הגט, כגון שהתנה לה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין כל ימי חייה, או שתהיה מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, או שהתנה שאר תנאים קודם כתיבת התורף, אם היה תנאו כתוב בגט וחזר ומחקו ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת, ואם היה התנאי על פה הרי זה נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה בלא תנאי כלל בתנאי כשר.

הלכה יז

כיצד?

הרי שנתן גט לאשתו ואמר לה: הרי את מגורשת בזה ומותרת לכל אדם חוץ מפלוני, אם נטלו ממנה וחזר ונתנו לה ואמר לה: הרי את מותרת לכל אדם, או הרי זה גיטך הרי זו מגורשת, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יח

הנותן גט לאשתו על תנאי שתתן לו מאתים זוז, וחזר והתנה עליה תנאי אחר בפני עדים שתשמש את אביו שתי שנים לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים, אלא הרי זה כאומר לה: עשי אחד משני התנאים רצת משמשת, רצת נותנת, ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין, אבל אם התנה עליה שתתן לו מאתים זוז, וחזר והתנה בפני שנים שתתן לו שלש מאות זוז, כבר ביטל התנאי של מאתים וצריכה ליתן לו שלש מאות זוז, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יט

התנה עליה שתעשה דבר זה סתם הרי זה כמפרש יום אחד, הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה. כיצד?

אמר לה: הרי זה גיטך על מנת שתעשי עמי מלאכה, על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני אם עשתה עמו מלאכה, או שמשה את אביו יום אחד, או שהניקה בנו יום אחד בתוך הזמן שהבן יונק בו, והוא בתוך ארבעה ועשרים חדש הרי זה גט. מת הבן או האב קודם שתניק או שתשמש אינו גט.

הלכה כ

אמר לה: על מנת שתניקי את בני או תשמשי את אבי שתי שנים הרי זו משלמת הזמן שפירש. מת הבן או האב בתוך הזמן או שאמר האב: אין רצוני שתשמשני אינו גט, שהרי לא נתקיים התנאי, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה כא

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום, נתנה בתוך שלשים יום מדעתו הרי זו מגורשת, לאחר שלשים אינה מגורשת. נתנה לו בעל כרחו והוא אינו רוצה לקבל הרי זה גט פסול עד שתתן מדעתו. חזר ואמר לה בתוך השלשים יום: הרי הן מחולין לך אינה מגורשת, שהרי לא נעשה התנאי. מת בתוך שלשים יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא נתנה אינה מגורשת.

[השגת הראב"ד ז"ל]: חזר ואמר לה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מאין לו זה אלא מסברא דנפשיה כיון שאמר מחולין לך ומת תו לא אמרי' לצעורי קא מכוין. עד כאן לשונו.

הלכה כב

אמר לה: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו, שלא התנה עליה אלא שתתן לו, ולא בטל הגט, שהרי לא קבע זמן. לפיכך אע"פ שאבד הגט, או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ.

הלכה כג

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני, ואבד אותו כלי או אותו בגד, או נגנב אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו, או עד שיבטל התנאי.

הלכה כד

מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שיתקיים התנאי, אם נתקיים התנאי הרי זו מקודשת, ואם לא נתקיים התנאי ובטל הגט אינה צריכה גט משני, שהרי אין קידושין תופסין בה. אבל אם נשאת ולא נתקיים התנאי ובטל הגט צריכה גט משני כמו שבארנו.

[השגת הראב"ד ז"ל]: צריכה גט משני וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כמדומה לי שהוא מדמה זה הענין לאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך שאם נתקדשה לאחר מותרת לחזור לו ואם נשאת אסורה לחזור לו ואין הנדון דומה לראיה כלל דלעולם אסורה לראשון דמאן מוכח שלא נתקיים התנאי שהרי בידה לקיימו והיא מגורשת גמורה ואסורה לראשון על כן אני אומר כל מקום שתמצא כן שהתנאי בידה לקיימו אם נתקדשה לאחר צריכה גט ואסורה לראשון אבל אינו גט ליורשה וליטמא לה ולאסרה לזר בלא חליצה ולהתחייב עליה מיתת בית דין בהתראה. עד כאן לשונו.