הלכות גירושין פרק ט

הלכה א

המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע, והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי: דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן שקבע, ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גירש, וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו זמן. לפיכך המגרש על תנאי צריך לכפול תנאו, וזה אינו צריך לכפול דברו ולא לשאר משפטי התנאין שבארנו.

הלכה ב

כיצד?

האומר לאשתו הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום אינה מגורשת בו אלא לאחר שלשים יום, ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך שלשים יום אינה מגורשת.

הלכה ג

הלכה והניחתו בצדי רשות הרבים, ונגנב או אבד משם לאחר שלשים יום הרי זו מגורשת, הואיל והיה הגט קיים ביום שמתגרשת בו וייחדה אותו במקום שאינו רשות הרבים, שצדי רשות הרבים אינן כרשות הרבים.

הלכה ד

וכן אם תלה הגירושין במעשה, דינו כדין מגרש אחר זמן. כיצד?

כגון שאמר לאשה: הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי מאתים זוז הרי זו מתגרשת אחר שתתן. ואין צריך לכפול תנאו ולא לשאר משפטי התנאין שבארנו שהרי לא גירש על תנאי אלא עדיין לא גירש זה, אלא תלה הגירושין בעשיית כך וכך ואחר כך תתגרש.

הלכה ה

ומה בין המגרש על תנאי לזה שקבע זמן לגירושין או תלאן במעשה?

שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי לפיכך כשיתקיים התנאי. נתגרשה אם היה הגט קיים, אע"פ שאינו ברשותה, ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה אחר שנתקיים התנאי, שהרי הגיע לידה תחלה בתורת גירושין ואם נשאת קודם שיתקיים התנאי לא תצא, כמו שבארנו. אבל התולה גירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין, אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד שתעשה המעשה. לפיכך כשיגיע הזמן צריכה להיות הגט ברשותה או תחזור ותטלנו, או שיהיה במקום שייחדה אותו בו אע"פ שאינו רשותה, כמו שבארנו, ואחר כך תתגרש בו. ואם נשאת קודם שיגיע הזמן שקבע, או קודם שתעשה המעשה שתלה בו הגירושין תצא והולד ממזר, שעדיין היא אשת איש גמורה ואין כאן שם גירושין.

הלכה ו

הנותן גט ביד אשתו ואמר לה: אם לא תתני לי מאתים זוז אין זה גט, או אין את מגורשת הרי זה לא גירש כלל, ואין כאן גט לא על תנאי ולא תלוי במעשה, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ז

הרוצה לגרש על תנאי ויהיה ענין תנאו שלא תתגרש עד זמן פלוני הרי זה מוציא ענין זה בלשון תנאי ויתלה התנאי בביאתו בזמן קבוע או בהליכתו. כיצד?

כגון שיאמר לה: אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום, הרי זה גט, ואם באתי בתוך שלשים יום, לא יהיה גט ונותן הגט בידה. או יאמר לה: הרי זה גיטך על מנת שלא אבוא למדינה זו עד שלשים יום, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ח

התנה עליה שיהיה גט אם לא בא עד שלשים יום למדינה זו, והיה בא בדרך בתוך שלשים יום וחלה או עכבו נהר ולא בא עד אחר שלשים יום הרי זה גט, אפילו עומד וצווח: הרי אני אנוס שאין אונס בגיטין, ואע"פ שגילה דעתו שאין רצונו לגרש.

הלכה ט

התנה עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה שלשים יום, והיה הולך ובא הולך ובא ולא נתייחד עמה כשילך וישהה שלשים יום תהיה מגורשת. ואע"פ שהיה הולך ובא בתוך שלשים יום, הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט כשר. במה דברים אמורים?

בשהתנה ואמר: הרי היא נאמנת עלי לומר שלא פייסתיה, אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא ומחלה לו וחזר ובטל הגט כשפייסה, ומפני חשש זה יהיה הגט פסול אחר שלשים יום. וכן האומר לאשה: הרי זה גיטך לאחר שנים עשר חדש, והיה עמה במדינה חוששין שמא פייס אותה, עד שיאמר: נאמנת עלי שלא פייסתי.

[השגת הראב"ד ז"ל]: וכן האומר לאשה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי איני יודע מחילה זו מה היא ומה יש בידה למחול בתנאים והפיוס אינו אלא שנתפייס עמה שלא לגרשה ובטל הגט שבידה ואע"פ שאמרו משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו ה"מ בלא תנאי אבל בתנאי כל זמן שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו. עד כאן לשונו.

הלכה י

וכן כל התנאין שהן תלויין ברצונה ואם רצת ומחלה אותן לבעלה בטל הגט חוששין לה שמא פייס, עד שיאמר: נאמנת עלי. במה דברים אמורים?

במתגרשת מן הנישואין, שלבו גס בה, אבל במתגרשת מן האירוסין, אין חוששין לה שמא פייס.

הלכה יא

הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש אין חוששין שמא בסתר בא, שאין דרך בני אדם לבוא בצנעה, ואם תם הזמן שקבע ולא בא הרי זו מגורשת. מת בתוך י"ב חדש, אע"פ שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חדש כשיתקיים התנאי.

[השגת הראב"ד ז"ל]: הרי זה גיטך מעכשיו וכו'

כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כלום דהכי נמי בעינן שתהא נאמנת עליו לומר שלא בא. עד כאן לשונו.

הלכה יב

בריא שהתנה שיהיה זה גט אם מתי או חולה שהתנה שיהיה זה גט אם מתי מחולי זה לא אמר כלום. שמשמעות אם מתי: לאחר מיתה ומשמעו מעתה. לפיכך אם אמר: אם מתי, הרי זה כאומר לאחר מותי ואין גט לאחר מיתה.

[השגת הראב"ד ז"ל]: בריא שהתנה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל גם זה אינו כלום דק"ל כרבי יוסי דאמר חולצת ולא מתייבמת אף בלאחר מיתה. עד כאן לשונו.

הלכה יג

אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי, או מהיום אם מתי הרי זה גט וכשימות תהיה מגורשת.

הלכה יד

אמר לה: הרי זה גיטך מעכשיו, או מהיום לאחר מיתתי ומת הרי זו ספק מגורשת. שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו מלשון מעכשיו וסמכה דעתו על לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה.

הלכה טו

הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתקה, ומת בלילה אינו גט על מנת שתזרח חמה, ומת בלילה הרי זו מגורשת וכשתזרח חמה יתקיים התנאי. התנה עליה, שאם זרחה חמה יהיה גט, ואם לא זרחה לא יהיה גט, ומת בלילה אינו גט, שהרי לא נתקיים התנאי עד שמת, ואין גט לאחר מיתה.

הלכה טז

שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור בו, שאין גיטו כמתנתו. שאם תאמר: יחזור בו, יאמרו: גיטו לאחר מיתה יגרש, כמו מתנתו שאינה קונה אלא לאחר מיתה.

הלכה יז

הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחלי זה, ונפל עליו בית, או נשכו נחש, או טרפו ארי וכיוצא בזה ומת אינו גט.

הלכה יח

אמר לה: אם לא יעמוד מחלי זה, ונפל עליו בית, או נשכו נחש, או טרפו ארי הרי זו ספק מגורשת. הרי זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת החולי הראשון מת, הרי זה גט, ואם לאו, אינו גט ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק הרי זה גט ואינו צריך אומד.

הלכה יט

ובכל אלו התנאין כל הימים שמנתינת הגט עד שימות ויתקיים התנאי הרי היא מגורשת לכל דבר, ובלבד שלא תתייחד עמו, כמו שבארנו.

הלכה כ

חולה שרצה לגרש אשתו על תנאי כשימות כדי שלא תפול לפני יבם, ואם עמד לא תהיה מגורשת, ולא רצה לגרשה מעכשיו, כדי שלא תטרף דעתו כך הוא כותב בגט אחר שכותב התורף, או אומר לה כשנותן לה הגט: אם לא מתי לא יהיה גט, ואם מתי יהיה גט, ואם לא מתי לא יהיה גט כדי שתהיה תנאי כפול והן קודם ללאו, ולא יפתח פיו תחלה לפורענות. ואם מת תהיה מגורשת כשימות, והוא שיגיע הגט לידה קודם מיתה.

הלכה כא

בעל שאמר לאחד: זכה בגט זה לאשתי, כדי שלא תפול לפני יבם, ונתן הגט לידו, ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה, הרי זו ספק מגורשת. שרוב הנשים זכות הוא להן שלא יפלו לפני יבם, ולפיכך תהיה ספק מגורשת אע"פ שלא הגיע גט לידה, הואיל וזכה לה בו אחר.

הלכה כב

אמר לעדים: לאחר שנים עשר חדש כתבו גט לאשתי, או שאמר להם: כתבו ותנו גט לאשתי לאחר י"ב חדש הרי אלו כותבין ונותנין לה אחר הזמן שקבע. ואם כתבוהו בתוך הזמן אע"פ שנתנוהו לה אחר זמן שאמר אינו גט. כתבוהו אחר זמן שאמר ומת קודם שינתן לה אינו גט, ואם לא נודע אם מיתה קדמה לנתינת הגט, או נתינת הגט קדמה למיתה הרי זו ספק מגורשת.

הלכה כג

אמר להן: כתבו ותנו לאשתי גט אחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה אחר השבוע. אמר להן: לאחר שנה אין כותבין [אלא] עד לאחר חדש משנה שניה. אמר להן: לאחר החדש (אין) כותבין עד לאחר השבת מחדש שני. אמר להן לאחר השבת (אין) כותבין לאחר השבת עד סוף יום שלישי. אמר להן כתבו ותנו לה קודם השבת כותבין מיום ד' ועד סוף יום ו' ונותנין לה.

הלכה כד

הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה, כגון שאמר להן: לאחר החדש, וכתבו ונתנו לה לאחר שתי שבתות מחדש שני הרי זה פסול.

הלכה כה

נתייחד עמה אחר שאמר להן לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו. וקל וחומר הדברים: אם הגט שניתן לה לידה, כשנתייחד עמה נפסל הגט, שמא בעל, קל וחומר לזה שלא נכתב, ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה אינו גט.

הלכה כו

אמר לעשרה: כתבו גט לאשתי, אחד כותב ע"י כולם. כולכם כתבו כותב אחד מהם במעמד כולם. הוליכו גט זה לאשתי מוליכו אחד מהן על ידי כולם. כולכם הוליכו גט זה לאשתי מוליכו אחד מהן במעמד כולם.

הלכה כז

אמר לעשרה: כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי אחד מהן כותב ושנים מהן חותמין ואחד מהן נותנו לה. ואפילו היה הכותב אחד משני העדים שחתמו בו, והוא השליח שנתנו לה הרי זה כשר. אמר להן: כולכם חתומו כולם חותמין. ואם מנאן, בין שמנה כולם בין שמנה מקצתן ואמר להן: חתומו הרי זה כאומר כולכם חתומו, ושנים שחותמין בתחלה הן משום עדים והשאר משום תנאי. לפיכך אם היו השאר פסולין, או חתמו זה היום וזה למחר, אפילו לימים הרבה הרי זה גט כשר. מת אחד מהן קודם חתימה הרי זה גט בטל. היה אחד משנים הראשונים פסול הרי זה גט פסול, שמא יאמרו עד פסול כשר בעדות שאר שטרות בעת שיהיו העדים רבים. ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים, אלא מפני שעדי מסירה הן העיקר.

[השגת הראב"ד ז"ל]: כלכם חתומו וכו'

כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שיש כאן שבוש ואולי יאמר שאר שטרות אם יאמר לעדים רבים כלכם חתומו אפילו אחד מהם פסול הכל בטל שאין אומר בשאר עדויות שהשאר משום תנאי שאין זה דומה למילאהו בקרובין הואיל וזימן את כולם לעדות ויש לזה פנים, עכ"ל

הלכה כח

תקנו חכמים שהאומר לרבים לכתוב גט, או לחתום, או להוליך גט לאשתו, אם לכתיבה אומר להן: כל אחד מכם יכתוב גט לאשתי, וכן להולכה: כל אחד מכם יוליך, ואם לחתימה יאמר להן: כל שנים מכם יחתמו בגט זה ויתנו לאשתי.

הלכה כט

ולמה אמרו חכמים עדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה?

גזירה שמא יאמר לרבים: כולכם חתומו. אם תאמר: חותמין זה שלא בפני זה, שמא יעידו שנים ותטול הגט בידה ותחשוב שכבר העידו בו ועדיין לא נתקיים התנאי.

הלכה ל

אמר לשלשה: שנים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו ויתנו לה, והיה בהן אב ובנו, בין שחתם הבן עם האחד בין שחתם האב עם האחד הרי זה גט כשר, שהאדם עושה הבן שליח במקום האב.

הלכה לא

אמר לשנים: כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי, או תנו לשליח שיוליך לה, אחד מהן כותב ושניהם חותמין ונותנין לשליח. ואם הוליכו הן בעצמן ונתנו לה אינו גט, שלא עשה אותן שלוחין לגירושין. כיצד יעשו?

יטלו אותו ממנה ויתנוהו לשליח וחוזר ונותנו לה בפניהן או בפני אחרים. ורבותי הורו בגט זה דבר שאינו נראה, מפני שיבוש שהיה בנוסחאות שלהן.

הלכה לב

אמר לסופר: כתוב לי גט לאשתי, כתבו ונתנו לבעל בלא עדים, ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמר לו: תן גט זה לאשתי בפני עדים, והלך השליח ונתנו לה בפני עדים הרי זו ספק מגורשת. שאין השליח נאמן להתיר הערוה אע"פ שהוא עד אחד, אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט שהן כמי שנחקרה עדותן בבית דין עד שיהיה שם מערער, כמו שבארנו. ואם היו שם שני עדים שיעידו שגט זה הבעל נתנו לשליח לגרשה בו הרי זו מגורשת.

הלכה לג

האומר לשליח: תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר אינו גט. הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר – כשר, מפני שמראה מקום הוא לו. אמר לו: אל תתנהו לה אלא בבית, ונתנו לה בעלייה, אל תתנהו לה אלא בימין, ונתנו לה בשמאל, תנהו לה ביום פלוני, ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט. אל תתנהו לה אלא ביום פלוני, ונתנו לה מלפניו או מאחריו אינו גט, שהרי הקפיד על עצמו של יום, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה לד

וכן האשה שאמרה לשלוחה: התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקבלו לה במקום אחר אינו גט. הבא לי גיטי במקום פלוני, והביאו לה במקום אחר כשר.

הלכה לה

האומר לשלוחו: הולך גט זה לאשתי, בין שאמר לו: הולך, בין שאמר לו: את הולך, וחלה או נאנס משלחו ביד אחר, ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה הרי זה לא ישלחנו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר ויצאת האשה לקראת השליח ונתנה החפץ בתחלה ואחר כך נתן לה הגט הרי זו מגורשת.

הלכה לו

נתן לה הגט תחלה ואחר כך נתנה החפץ, אפילו מיד שליח הראשון אינו גט, שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו. שהרי הבעל אמר לו: טול החפץ ותן לה והוא נתן ואחר כך נטל.

הלכה לז

אמר לו: תן לה הגט וטול ממנה חפץ פלוני הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר. ואם שלחו ביד אחר הרי זה גט, בין שנתנה החפץ תחלה בין שלא נתנה אלא בסוף.

הלכה לח

נתן לשליח הגט ואמר לו: אל יתנהו לה אלא אתה, ונתנו לאחר ונתנו לה אינו גט. וכן אם אמר לו אל תתנהו לה אתה, תנהו לפלוני והוא יתנהו לה, ונתנו לה השליח הראשון אינו גט, לפי שלא עשהו שליח לגירושין.

הלכה לט

נתן לו הגט ואמר לו: הולך גט זה לאשתי, אמר לו השליח: איני מכירה. אמר לו הבעל: תנהו לפלוני, הוא מכירה הרי זה שליח שלא ניתן לגירושין, ואינו נותן הגט אלא לפלוני שאמר הבעל ואותו הפלוני הוא שליח לגירושין, הוא שמוליכו לה או משלחו ביד אחר אם חלה או נאנס.

הלכה מ

נתן הגט לשליח ואמר לו: לא תתנהו לה עד שלשים יום, וחלה או נאנס בתוך השלשים משלחו ביד אחר. שאע"פ שאינו עכשיו שליח לגירושין, הואיל ולאחר שלשים יום יהיה שליח גירושין עושה שליח אחר בתוך שלשים יום.

הלכה מא

במה דברים אמורים בשלא היה בעלה עמה במדינה, או שהיתה מתגרשת מן האירוסין, אבל אם מתגרשת מן הנשואין ובעלה עמה במדינה, חוששין לו שמא פייס. ואינו עושה שליח בתוך השלשים אלא אם כן אמר: נאמנת עלי שלא פייסתי. אבל נותן הגט לה לאחר שלשים וחוששין לה, כמו שבארנו, עד שיאמר נאמנת עלי שלא פייסתי.