הלכות אישות פרק יז

הלכה א

מי שהיה נשוי נשים רבות ומת, כל שנשאת בתחלה קודמת ליטול כתובתה, ואין אחת מהן נוטלת אלא בשבועה, ואין לאחרונה אלא מה ששיירה שלפניה, וגם היא נשבעת ונוטלת השאר. וכן אם היה עליו שטר חוב: אם היה החוב קודם גובה בעל חוב תחילה, ואם הכתובה קדמה גובה האשה תחלה והנשאר לבעל חוב.

הלכה ב

במה דברים אמורים?

בשהיתה הקרקע שבאו לגבות ממנה קנויה לו בשעת הנישואין ובשעה שלוה הוא שהדין נותן, שכל הקודם בשטר תחלה זכה תחלה, אבל אם נשא נשים זו אחר זו ולוה בין קודם נישואין בין אחר נישואין, ואחר שנשא ולוה קנה קרקע כולן חולקין כאחד, ששיעבוד כולן כאחד בא שבשעה שקנה היה משועבד לכל ואין כאן דין קדימה.

הלכה ג

וכן אם היה זמן הכתובות והשטרות כולן יום אחד או שעה אחת במקום שכותבים שעות חולקין כאחד, שאין שם קודם, ולעולם כל שקדם וזכה במטלטלין כדי חובו או כדי כתובתה אין מוציאין מידו, שאין דין קדימה במטלטלין.

הלכה ד

מי שגירש את אשתו ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאשה לגבות והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה בעל חוב נוטל מעות והאשה נוטלת כתובתה מן הקרקע. ואם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי לגבות שניהם ולא היה בה דין קדימה נותנין אותו לבעל חוב. ואם נשאר לאשה כלום – תטול, ואם לאו תדחה מפני בעל חוב. שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו, והאשה לא חסרה דבר, שיותר משהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא.

הלכה ה

וכן מי שמת והניח אשה ובעל חוב וקרקע שאין בה דין קדימה האשה נדחית מפני בעל חוב והוא גובה חובו תחלה.

הלכה ו

וכיון שתקנו הגאונים שתגבה האשה ובעל חוב מן המטלטלין, והדבר ידוע שאין דין קדימה במטלטלין אם לא הניח מטלטלין כדי ליתן לשניהם נותנין לבעל חוב כל חובו תחלה, ואם נשאר לאשה מה שתטול, בכתובתה תטול ואם לאו תדחה.

הלכה ז

היו כתובין בכתובתה נכסי צאן ברזל וטענה שאבדו או שלקחם הבעל הרי היא בנכסי צאן ברזל שלה כשאר בעלי חובות, ונשבעת שלא לקחה אותן ולא נתנה ולא מחלה וחולקת עם בעלי חובות.

הלכה ח

מי שמת או גירש ויש לו נשים רבות ואין שם דין קדימה, ואין לו כדי כל הכתובות, כיצד הן חולקות?

רואים אם כשיחלק הממון על מנין הנשים יגיע לפחותה שבהן כדי כתובתה או פחות חולקות בשוה, ואם היה הממון יותר על זה חולקים ממנו כדי שיגיע לפחותה שבהן כשיעור כתובתה. וחוזרות וחולקות את המותר בין הנותרות על הדרך הראשונה, כיצד?

מי שהיה נשוי ארבע נשים: כתובתה של ראשונה ארבע מאות, ושל שנייה שלש מאות, ושל שלישית מאתים, ושל רביעית מאה, נמצא הכל אלף, וגירש כולן או מת, אם הניח ארבע מאות או פחות חולקות בשוה וכל אחת נוטלת מאה או פחות. הניח שמונה מאות אם תחלק בין כולן בשוה נמצאת הרביעית נוטלת מאתים, והרי אין בכתובתה אלא מאה?! אלא כיצד עושין?

לוקחין ארבע מאות וחולקין אותן ביניהן בשוה מאה מאה נמצאת הרביעית נטלה כדי כתובתה והלכה לה. ונשאר כאן ארבע מאות זוז ושלש נשים שביד כל אחת משלשתן מאה זוז. אם תחלק הארבע מאות בין שלשתן בשוה נמצא השלישית נוטלת מאתים ושלשים ושלש ושליש והרי אין בכתובתה אלא מאתים?!

לפיכך לוקחין מארבע המאות שלש מאות וחולקין בין שלשתן בשוה, שנמצאת השלישית שנטלה מאתים שלה והלכה לה. נשאר כאן מאה ושתי נשים חולקין את המאה בשוה בין ראשונה ושנייה. נמצא ביד הראשונה מאתים וחמשים וכן ביד השנייה. ונמצא ביד השלישית מאתים וביד הרביעית מאה. ועל דרך זו חולקות לעולם אפילו הן מאה.

[השגת הראב"ד ז"ל]: מי שמת או גירש וכו'

כתב הראב"ד ז"ל זהו ע"ד הרב ז"ל ואינו מחוור כלל. עד כאן לשונו.

הלכה ט

הערב לאשה בכתובתה, אע"פ שקנו מידו אינו חייב לשלם שמצוה עשה והרי לא חסרה כלום. ואם ערב של כתובת בנו הוא וקנו מידו חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ומקנה. וקבלן של כתובה חייב לשלם אע"פ שלא קנו מידו. ואי זה הוא קבלן?

זה שאמר לאשה הנשאי לזה ואני נותן כתובה זו, אבל אם אמר לה: הריני ערב כתובה זו, אני פורע כתובה זו, אני חייב בה, וכיוצא בזה פטור אלא אם כן היה אביו. המגרש את אשתו ידירנה הנאה ואחר כך תפרע כתובתה מן הקבלן או מאביו אם היה ערב, שמא יחזירנה ונמצאו עושין קנוניא על נכסיו של זה.

[השגת הראב"ד ז"ל]: הערב לאשה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל מה שאמר אע"פ שקנו מידו אינו חייב לשלם לאו כלום הוא. עד כאן לשונו.

הלכה י

וכן המקדיש נכסיו וגירש את אשתו ידירנה הנאה ואחר כך תפרע מן הפודה מיד ההקדש, שמא יעשו קנוניא על ההקדש. אבל המגרש את אשתו ובאה לטרוף מן הלקוחות אין מחייבין אותו להדירה, אלא נשבעת וטורפת, ואם רצתה תחזור לבעלה, שכבר ידעו הלקוחות שיש עליו כתובת אשה והם הפסידו על עצמם שלקחו נכסים שתחת שיעבודה.

הלכה יא

הבעל שמכר נכסיו ואחר כך כתבה אשתו ללוקח: דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו, אע"פ שקנו ממנה הרי זו טורפת. שלא כתבה לו אלא שלא תהיה בינה לבין בעלה קטטה ויש לה לומר: נחת רוח עשיתי לבעלי. אבל אם קנו מיד האשה תחלה שאין לה שיעבוד על מקום זה, ואחר כך מכר אותו הבעל אינה טורפת אותו. וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו לכתוב ללוקח: דין ודברים אין לי עמך, ולא כתבה ולא הסכימה למעשיו ונפסד המכר, וחזר הבעל ומכר לאיש אחר בין אותה שדה בין שדה אחרת, ואחר שמכר הבעל הסכימה למעשיו וקנו מידה שאין לה שיעבוד על שדה זו אינה יכולה לטרוף, שאינה יכולה לומר: נחת רוח עשיתי לבעלי, שהרי בראשונה כשלא רצתה לא הלכה ברצון בעלה.

הלכה יב

מי שהיו לו שתי נשים ומכר את שדהו וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על שדה זו ואינה טורפת אותו מן הלוקח, והיה הקנין מועיל שאינה יכולה לטעון בו: נחת רוח עשיתי לבעלי, ואחר כך מת הבעל או גירש שתיהן השנייה מוציאה מיד הלוקח, שהרי לא קנו מידה ללוקח, והראשונה מוציאה מיד השנייה, מפני שהיא קדמה ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח. וכשתחזור השדה לראשונה חוזר הלוקח ומוציאה מידה שהרי קנו לו. וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן.

הלכה יג

אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין נשבעת ומוכרת מקרקע בעלה ונפרעת כתובתה בין בבית דין מומחין בית בבית דין שאינן מומחין, והוא, שיהיו השלשה האנשים נאמנין ויודעין בשומת הקרקע, ואחריות המכר על נכסי יתומים. אבל הגרושה לא תמכור אלא בבית דין מומחין, וכל המוכרת בבית דין לא תמכור אלא בהכרזה. ובהלכות הלואה יתבאר משפט מכירת בית דין היאך היא. אבל המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה, ואע"פ כן צריך שלשה שהם נאמנים ויודעים בשומא.

הלכה יד

אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה בינה לבין עצמה, אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים ונשבעת שבועת אלמנה אחר שמכרה, והוא, שמכרה לאחר, אבל אם שמה לעצמה, לא עשת כלום ואפילו הכריזה.

הלכה טו

היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאה במאתים, או שוה מאתים במאה נתקבלה כתובתה ואין לה כלום, ובלבד שתשבע שבועת אלמנה. היתה כתובתה מאה ומכרה שוה מאה ודינר במאה מכרה בטל, ואפילו אמרה: אני אחזיר את הדינר ליורשים מכרה בטל.

הלכה טז

היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה שוה בשוה, ולאחרון שוה מאה ודינר במאה של אחרון בטל ושל כולם קיים.

הלכה יז

יש לאשה למכור כתובתה או ליתנה במתנה אם מת הבעל או גירשה יבא הלה ויטול, ואם מתה היא בחיי בעלה או קודם שנשבעה אין לו כלום.

הלכה יח

הרי שמכרה מקצת כתובתה, או משכנה מקצתה, או נתנה לאחר מקצתה, מוכרת מקרקע בעלה ותגבה השאר בין בבית דין מומחין בין בשלשה נאמנים. ומוכרת לכתובתה אפילו בפעמים רבות בין בבית דין בין בשלשה נאמנים ויודעים שומת הקרקע.

הלכה יט

המוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה לא אבדה שאר תנאי כתובה, ואם היה לה בן זכר יורש כנגד הכתובה הזאת שנמכרה מנכסי אביו יותר על חלקו כדין תנאי זה. אבל המוחלת כתובתה לבעלה איבדה כל תנאי כתובתה, ואפילו מזונות אין לה עליו. ומוחלת כתובתה אינה צריכה קנין ולא עדים, כשאר המוחלים שאינן צריכין לא עדים ולא קנין אלא בדברים בלבד, והוא, שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהן, ולא יהיו דברי שחוק והתול או דברי תימה, אלא בדעת נכונה.