הלכות אישות פרק ב

הלכה א

הבת מיום לידתה עד שתהיה בת י"ב שנה גמורות היא הנקראת קטנה ונקראת תינוקת, ואפילו הביאה כמה שערות בתוך הזמן הזה, אינם אלא כשומא. אבל אם הביאה שתי שערות למטה בגוף במקומות הידועות להבאת שער, והיא מבת י"ב שנה ויום אחד ומעלה נקראת נערה.

הלכה ב

והבאת שתי שערות בזמן הזה, נקרא סימן התחתון, ומאחר שתביא סימן התחתון, תקרא נערה עד ו' חדשים גמורים. ומתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת. ואין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד.

הלכה ג

הגיעה לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה שתי שערות אף ע"פ שנראו בה סימני אילונית, עדיין קטנה היא עד כ' שנה, וכשתביא שתי שערות אפילו בשנת כ' תהיה נערה ששה חדשים ואח"כ תקרא בוגרת.

הלכה ד

היתה בת עשרים שנה פחות שלשים יום ולא הביאה שתי שערות ונראו בה (כל) סימני אילונית הרי היא אילונית. ואם לא נראו בה (כל) סימני אילונית, עדיין קטנה היא עד שתביא שתי שערות או עד שתהיה בת ל"ה שנה ויום אחד.

[השגת הראב"ד ז"ל]: היתה בת כ' שנה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל זה השיעור איני יודע מהו והיה לו לומר היתה בת כ' שנה שנכנסו בה שלשים יום. עד כאן לשונו.

הלכה ה

הגיעה לזמן הזה ולא הביאה שתי שערות הרי זו נקראת אילונית, אע"פ שלא נראה בה סימן מסימני אילונית נמצאת למד, שהאילונית אין לה ימי נערות אלא מקטנותה תצא לבגרות.

הלכה ו

ואלו הן סימני אילונית: כל שאין לה דדין, ומתקשה בשעת תשמיש, ואין לה שיפולי מעיים כנשים, וקולה עבה ואינה ניכרת בין איש לאשה, והנערה והבוגרת והאילונית כל אחת משלשתן נקראת גדולה.

הלכה ז

ויש בבת סימנין מלמעלה והן הנקראין סימן העליון, ואלו הן: משתחזיר ידיה לאחורה ויעשה קמט (במקום) הדד, ומשישחיר ראש הדד, ומשיתן אדם ידו על עוקץ הדד והוא שוקע ושוהה לחזור, ומשיפצל ראש חוטם הדד ויעשה בראשו כדור קטן. ורבותי פירשו משיפצל החוטם עצמו. וכן משיטו הדדין ומשיתקשקשו הדדין, ומשתקיף העטרה והוא מקום הבשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן, ומשיתמעך בשר זה ולא יהיה קשה כל אלו הסימנין ח'.

הלכה ח

נראה בבת סימן מכל אלו או כולן, והיא בת י"ב שנה או פחות אין משגיחין בו והרי היא קטנה. נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה סימן התחתון אין משגיחין באחד מכל אלו. ואם לא נראה התחתון ונראה בה אחד מאלו הרי היא ספק בין נערה לקטנה ודנים בה להחמיר. ואם נראו כולן [ולא נראה סימן התחתון] הרי זו גדולה ודאית, שאי אפשר  שיבואו כולן, אלא כבר בא סימן התחתון ונשר.

[השגת הראב"ד ז"ל]: הרי היא ספק וכו'

אמר אברהם: ואם הביאה שתי שערות עדיין היא ספק בין נערה לבוגרת. עד כאן לשונו.

הלכה ט

הבת שילדה אחר י"ב שנה אע"פ שלא הביאה סימנים לא תחתון ולא עליון הרי זו גדולה, בנים הרי הם כסימנין.

הלכה י

הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ונקרא תינוק, ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אינו סימן אלא שומא. הביא שתי שערות למטה במקומות הידועים לשער, והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש.

הלכה יא

הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות, אע"פ שנראו בו סימני סריס, הרי הוא קטן עד שיהיה בן כ' שנה פחות ל' יום. הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות למטה ולא הביא שתי שערות בזקן, אם נראה בו אחד מסימני סריס הרי זה סריס ודינו דין הגדול לכל דבר, ואם לא נראה בו סימן מסימני סריס עדיין קטן הוא עד שיביא שתי שערות למטה במקום הראוי להן, או עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד. הגיע לזמן הזה ולא הביא הרי זה סריס אף על פי שלא נראה בו אחד מסימני סריס.

[השגת הראב"ד ז"ל]: בן כ' שנה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל שנכנס שלשים יום בשנת כ'

[השגת הראב"ד ז"ל]: ולא הביא שתי שערות בזקן

אמר אברהם: אנו אין לנו אלא שזה שלא הביא שתי שערות בזקן הוא סימן סירוס וקי"ל כר"י דאפילו באחד מהם ואין אנו צריכים עוד לסימן אחר. עד כאן לשונו.

הלכה יב

הגיע לשנת כ' פחות ל' יום ולא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן, אע"פ שנולד לו אחד מסימני סריס אינו סריס, אלא הרי הוא בקטנותו עד שיולדו לו כל סימני סריס, או עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד.

[השגת הראב"ד ז"ל]: עד שיהיה בן ל"ה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל ולא אפילו נולדו בו השאר שהרי חסר סימן זה שהוא גדול מכולם. עד כאן לשונו.

הלכה יג

ואלו הן סימני סריס: כל שאין לו זקן, ושערו לקוי ובשרו מחליק, ואין מימי רגליו מעלים רתיחה, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ושכבת זרעו דיהה, ואין מימי רגליו מחמיצין, ורוחץ בימות הגשמים ואינו מעלה בשרו הבל, וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה.

הלכה יד

וסריס זה הוא הנקרא סריס חמה בכל מקום. אבל הבן שחתכו או נתקו או מיעכו גידיו או ביציו כמו שהגויים עושין הוא הנקרא סריס אדם, וכשיהיה בן שלש עשרה שנה ויום אחד נקרא גדול, שאין זה מביא סימן לעולם.

הלכה טו

בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימן שלמטה, ונראו בו כל הסימנין של מעלה הרי זה ספק בין גדול לקטן, ואם לא נבדק מלמטה, כיון שנראו בו סימני בגרות מלמעלה הרי זה בחזקת גדול.

[השגת הראב"ד ז"ל]: בן י"ג שנה ויום אחד

כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה היה שטף רוח ולא עיין בדבריו וטעה במה שסידר בבת כי הבת יש לה סימני בגרות והם סימן העליון אבל הבן אין לו סימן העליון וסימנין האמורים סימני סירוס ולא סימני בגרות ועד שיהא בן עשרים קטן הוא אע"פ שהיו בו כל סימני סריס.

הלכה טז

שתי שערות האמורות בבן ובבת בכל מקום שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן. ומשיצמחו ויהיו יכולות להנטל בפי הזוג עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן דנין בהן להחמיר בכל מקום. לפיכך בבן ובבת נחשוב אותם גדולים להחמיר, הואיל וצמחו כדי להנטל בפי הזוג, ונחשוב אותם קטנים להחמיר, הואיל ולא הגיעו לכוף ראשן לעיקרן.

הלכה יז

שתי שערות אלו צריכות שיהיו במקום הערוה, ובית הערוה כולו מקום סימנין בין למעלה בין למטה בין על איברי הזרע עצמן. וצריכות להיות במקום אחד, ושיהיה בעיקרן גומות. ואפילו שתיהן בגומא אחת הרי אלו סימן. נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שער הרי אלו סימן, חזקה: אין גומא בלא שיער ושערות היו בהן ונשרו.

הלכה יח

הבת שהביאה שתי שערות בתוך שתים עשרה שנה והבן שהביא בתוך י"ג, שניהם שומא, כמו שביארנו, אע"פ שאותן שערות במקומן הם עומדות אחר י"ג לזכר ואחר י"ב לנקבה אינן סימן.

הלכה יט

במה דברים אמורים?

בשנבדקו בתוך הזמן ונודע שהן שומא, אבל אם לא נבדקו אלא אחר זמן ונמצאו שם שתי שערות הרי הן בחזקת סימנין ואין אומרין: שמא קודם זמן צמחו כדי שיהיו שומא.

הלכה כ

כשבודקין הבת, בין בתוך הזמן שהוא כל שנת י"ב, בין קודם זמן זה בין לאחר הזמן בודקין על פי נשים כשרות ונאמנות. ואפילו אשה אחת בודקת ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה.

הלכה כא

כל השנים האמורות בבן ובבת ובערכין ובכל מקום אינן לא שני הלבנה ולא שני החמה, אלא שנים של סדר העיבור שהן פשוטות ומעוברות, ע"פ בית דין שהם קובעין אותן כמו שביארנו בהלכות קידוש החדש. ובאותן השנים מונין לכל דברי הדת.

הלכה כב

אין סומכין על הנשים במנין השנים ולא על הקרובים אלא על פי שני עדים כשרים להעיד.

הלכה כג

האב שאמר בני זה בן תשע שנים ויום אחד בתי זו בת שלש שנים ויום אחד נאמן לקרבן, אבל לא למכות ולא לעונשים. בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולחרמות ולהקדשות, אבל לא למכות ולא לעונשים.

הלכה כד

מי שיש לו אבר זכרות ואבר נקבות הוא הנקרא אנדרוגינוס, והוא ספק אם זכר ספק אם נקבה, ואין לו סימן שיודע בו אם הוא זכר ודאי אם היא נקבה ודאית לעולם.

הלכה כה

ומי שאין לו לא זכרות ולא נקבות אלא אטום הוא הנקרא טומטום וגם הוא ספק. ואם נקרע הטומטום ונמצא זכר הרי הוא כזכר ודאי, ואם נמצא נקבה הרי הוא נקבה. וטומטום ואנדרוגינוס שהיו בן שתים עשרה שנה ויום אחד, הרי הן בחזקת גדולים והם שנדבר בהן בכל מקום.

[השגת הראב"ד ז"ל]: וטומטום ואנדרוגינוס וכו'

כתב הראב"ד ז"ל ולמה בחזקת גדולים אלא יבדקו אם יש להם סימנין אם לאו דלענין הבאת סימנין הרי הם ככל אדם. עד כאן לשונו.

הלכה כו

חרש וחרשת האמורים בכל מקום הן האילמים שאין שומעין ולא מדברים, אבל מי שמדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הוא ככל אדם ואיש ואשה שהן שלמים בדעתן ואינן לא חרשים ולא שוטים נקראין פקח ופקחת.

הלכה כז

נמצאו כל השמות שביארנו ענינם בשני פרקים אלו עשרים שמות ואלו הן: קידושין, ערוה, שנייה, איסורי לאוין, איסורי עשה, קטנה, נערה, בוגרת, אילונית גדולה, סימן התחתון, סימן העליון, קטן, סריס חמה, סריס אדם, גדול, אנדרוגינוס, טומטום, חרשים פקחים. שים כל השמות האלו לעומתך תמיד ואל ילוזו מעיניך כל ענייניהם כדי שלא נהיה צריכין לבאר כל שם מהן בכל מקום שנזכיר אותו.