הלכות אישות פרק ה

הלכה א

המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה, כגון חמץ בפסח או בשר בחלב וכיוצא בהן משאר איסורי הנאה אינה מקודשת, ואפילו היה אסור בהנאה מדבריהם, כגון: חמץ בשעה ששית מיום י"ד אינה מקודשת.

הלכה ב

עבר ומכר דבר האסור בהנאה וקידש בדמיו הרי זו מקודשת, חוץ מעבודה זרה שאם קידש בדמיה אינה מקודשת, מפני שדמי עבודה זרה אסורין בהנאה כמוה. המקדש בפרש עגלי עבודה זרה אינה מקודשת שהכל מעבודה זרה אסור בהנאה, שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אבל המקדש בפרש שור הנסקל הרי זו מקודשת, אע"פ ששור הנסקל אסור בהנאה, פרשו אינו אסור בהנאה, שאינו דבר חשוב לגבי השור.

הלכה ג

המקדש בפירות שביעית או באפר פרה אדומה או במים שמילאן לעשותן מי נדה הרי זו מקודשת. המקדש בהקדש של בדק הבית בשוגג הרי זו מקודשת, והוא ישלם קרן וחומש להקדש ויביא אשמו כדין כל מועל בשגגה, ואם קידש בו אשה במזיד אינה מקודשת.

[השגת הראב"ד ז"ל]: המקדש בפירות וכו'

כתב הראב"ד ז"ל דוקא בשכר הבאת האפר והמים או מילוי המים. עד כאן לשונו.

הלכה ד

קידשה במעשר שני בין בשוגג בין במזיד אינה מקודשת, לפי שאין לו לעשות בו שאר חפציו עד שיתחלל, שנאמר: במעשר לה' הוא.

הלכה ה

כהן שקידש בחלקו מקדשי קדשים או מקדשים קלים אינה מקודשת, מפני שלא הותרו אלא לאכילה בלבד. אבל כהן שקידש בתרומה גדולה ובתרומת מעשר ובבכורים, וכן לוי שקידש במעשר ראשון וישראל שקידש במעשר עני הרי זו מקודשת.

הלכה ו

מתנות שלא הורמו הרי הם כמי שהורמו, לפיכך ישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן והפריש מהן תרומה ומעשרות הרי הן כתרומות ומעשרות שנפלו לו בירושה מאבי אמו, ואם קידש בהן אשה הרי זו מקודשת, שאע"פ שאינן ראוין לו לאכילה יש לו למכרן למי שהן ראוין לו. אבל ישראל שקידש בתרומה שהפריש מגרנו אינה מקודשת, שהרי אין לו למכרה ואין לו בה אלא טובת הנאה לפי שנותנה לכל כהן שירצה, וטובת הנאה אינה ממון.

הלכה ז

המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס, אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר בייאוש הרי זו מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.

הלכה ח

הנכנס לבית חבירו ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן וקידש בו אשה ובא בעל הבית, אע"פ שאמר לו למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה? אינה מקודשת שלא אמר לו דבר זה אלא כדי שלא להתבייש עמו, והואיל וקידש בממון חבירו שלא מדעת חבירו הרי זה גזל ואינה מקודשת. ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז הרי זו מקודשת מספק.

הלכה ט

היתה סחורה בינו ובין חבירו וחלקה שלא מדעת חבירו וקידש בחלקו הואיל וצריכה שומת בית דין אינה מקודשת, שאין זה נוטל לעצמו מה שירצה ויניח מה שירצה.

הלכה י

גזל את האשה או גנב ממנה או חמסה, וחזר וקידשה בגזל ובגניבה ובחמס שלה ואמר לה: הרי את מקודשת בו, אם קדם ביניהן שידוכין ונטלה ושתקה הרי זו מקודשת, ואם לא שידך אותה מעולם, אף ע"פ ששתקה כשנתן לה דברים אלו בתורת קידושין אינה מקודשת, ואם אמרה הן הרי זו מקודשת.

הלכה יא

וכן אם נתן לה פקדון ואמר לה: כנסי פקדון זה, וחזר ואמר לה: הרי את מקודשת לי בו, אם אמר לה קודם שנטלתו ונטלתו ושתקה הרי זו מקודשת, ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר לה: הרי את מקודשת בו ושתקה אין זה כלום, שכל שתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת, אבל אם אמרה הן אחר שנטלה הרי זו מקודשת.

הלכה יב

החזיר לה חוב שהיה לה אצלו ואמר לה: הרי את מקודשת בו קודם שתטלנו ונטלתו ושתקה, אם היה ביניהן שידוכין הרי זו מקודשת, ואם לא שידך אינה מקודשת עד שתאמר: הן. ואם אמר לה אחר שנטלה החוב שלה: הרי את מקודשת בו, אפילו אמרה הן אינה מקודשת, שהרי לא הגיע לידה ממנו כלום אלא שלה נטלה, וכבר נפרע חובו משעה שנטלה, ואינה יכולה לחזור ולתובעו בחוב פעם אחרת.

הלכה יג

המקדש במלוה אפילו היתה בשטר אינה מקודשת. כיצד?

כגון שהיה לו אצלה חוב דינר, ואמר לה: הרי את מקודשת לי בדינר שיש לי בידך אינה מקודשת, מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן דבר קיים ליהנות בו מעתה, שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו.

הלכה יד

היה לו אצלה מלוה על המשכון, וקידשה באותה המלוה והחזיר לה המשכון הרי זו מקודשת שהרי היא נהנית במשכון מעתה והרי הגיע הנאה לידה.

הלכה טו

המקדש בהנאת מלוה הרי זו מקודשת. כיצד?

כגון שהלוה אותה עתה מאתים זוז ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו, שתהיה בידך כך וכך יום ואיני תובעה ממך עד זמן פלוני הרי זו מקודשת, שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלוה זו עד סוף זמן שקבע, ואסור לעשות כן, מפני שהיא כרבית. ופירשו רבותי בהנאת מלוה דברים שאין ראוי לשומען.

[השגת הראב"ד ז"ל]: המקדש בהנאת כו'

כתב הראב"ד ז"ל הראשונים פירשו כגון שהגיע זמן המלוה ליפרע ומעותיו בידו מזומנים ליפרע והיא היתה נותנת מיד ברצון דינר למי שמאריך לה הזמן חדש אחד והאריך לה בשכר הקידושין מתקדשת וזהו דארוח לה זימנא וכ"ש מה שכתב הוא. עד כאן לשונו.

הלכה טז

אמר לה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו ובחוב שיש לי אצלך הרי זו מקודשת, וכן אם אמר לה: במלוה שיש לי אצלך ובפרוטה זו הרי זו מקודשת.

הלכה יז

היה לו חוב ביד אחרים ואמר לה: הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן הרי זו מקודשת.

הלכה יח

קידשה בפקדון שיש לו בידה או בשאלה שהשאילה, אם היה הפקדון והשאלה פרוטה או שוה פרוטה באחד מהן קיים ברשותה הרי זו מקודשת

הלכה יט

אמר לה הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עליך לשלטון, ודיבר עליה לשלטון והניח השלטון ולא תבעה אינה מקודשת אלא אם נתן לה פרוטה משלו שההנאה שבאה לה מדבריו הרי היא כמלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת.

הלכה כ

הרי את מקודשת לי במלאכה זו שאעשה עמך, ועשה אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה משלו. לפי שהשכירות יזכה בה הפועל מתחלה ועד סוף, כל זמן שיעשה מקצת מן המלאכה זוכה במקצת מן השכר, ונמצא השכר כולו מלוה אצלה והמקדש במלוה אינה מקודשת.

הלכה כא

האשה שאמרה תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש אני לך, ונתן ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך הרי זו מקודשת, אע"פ שלא הגיע לה כלום, הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה פלוני בגללה. וכן אם אמרה לו תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש לו, ונתן לו וקידשה אותו פלוני ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך הרי זו מקודשת.

הלכה כב

אמר לה: הא לך דינר זה במתנה והתקדשי לפלוני, וקידשה אותו פלוני ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה ליך בגללי הרי זו מקודשת, אע"פ שלא נתן לה המקדש כלום. אמרה לו: הילך דינר זה מתנה ואתקדש לך, ולקחו ואמר לה: הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי ממך מתנה, אם אדם חשוב הוא הרי זו מקודשת, שהנאה יש לה בהיותו נהנה ממנה, ובהנאה זו הקנת עצמה לו.

הלכה כג

האומר לאשה: התקדשי לי בדינר, והרי זה המשכון בידך עד שאתן הדינר אינה מקודשת לו, לפי שלא הגיע הדינר הגיע לידה ולא המשכון נתן להיותו שלה. היה בידו משכון על חוב שיש לו אצל אחרים וקידש בו אשה, אע"פ שאינו שלו הרי זו מקודשת, מפני שבעל חוב יש לו מקצת קנין בגופו של משכון.

הלכה כד

האומר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי אינה מקודשת, בין החזירה בין לא החזירה, שאם לא החזירתו לא נתקיים התנאי, ואם החזירתו הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום.

הלכה כה

נתן לה אגודה של הדס וכיוצא בה ואמר לה: הרי את מקודשת לי בזו, וקבלה אותו. אמרו לו: והלא אין בה שוה פרוטה?

ואמר: תתקדש בד' זוזים המוחבאים בתוך האגודה. אם אמרה: הן הרי זו מקודשת, ואם שתקה אינה מקודשת במעות אלו, שהשתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת כלום, ותהיה מקודשת בספק מפני האגודה שמא שוה פרוטה במקום אחר.

הלכה כו

האומר לאשה: התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, התקדשי לי בזו, אם יש באחת מהן שוה פרוטה הרי זו מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק, שמא תשוה תמרה אחת פרוטה במקום אחר.

הלכה כז

אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו, אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק. היתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש באחרונה שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק, שאותן תמרים שאכלה הרי הן כמלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת, ונמצא שאין הקידושין אלא בתמרה אחרונה.

הלכה כח

אמר לה: הרי את מקודשת לי באלו, אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת, אף ע"פ שהיא אוכלת ראשונה ראשונה, שלה היא אוכלת ומקודשת.

הלכה כט

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בכוס זה, אם היה מלא מים הרי זו מקודשת בו ובמה שבתוכו, ואם היה מלא יין הרי זו מקודשת בו ולא במה שבתוכו, ואם היה מלא שמן הרי זו מקודשת במה שבתוכו ולא בו. לפיכך אם לא היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת בספק, ואם היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת ודאי ואין משגיחין על הכוס.