הלכות אישות פרק ו

הלכה א

המקדש על תנאי, אם נתקיים התנאי – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, בין שיהיה התנאי מן האיש בין שיהיה מן האשה. וכל תנאי שבעולם בין בקידושין בין בגירושין, בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון, צריך להיות בתנאי ארבעה דברים.

הלכה ב

ואלו הן הד' דברים של כל תנאי:

שיהיה תנאי כפול,

ושיהיה הן שלו קודם ללאו,

ושיהיה התנאי קודם למעשה,

ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו.

ואם חסר התנאי אחד מהן הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת ויתקיים המקח או המתנה מיד וכאילו לא התנה כלל, הואיל וחסר התנאי אחד מן הד'.

הלכה ג

כיצד?

האומר לאשה אם תתני לי מאתים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תתני לי, לא תהיה מקודשת. ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים והרי זו מקודשת על תנאי, ואם נתנה לו מאתים זוז, תהיה מקודשת, ואם לא נתנה לו, אינה מקודשת.

הלכה ד

אבל אם אמר לה: הרי את מקודשת לי בדינר זה, ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר: אם תתני לי מאתים זוז תהיי מקודשת, ואם לא תתני לי לא תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ התנה, ואע"פ שהכל בתוך כדי דיבור, הרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום.

[השגת הראב"ד ז"ל]: וכל תנאי שבעולם כו' [ואלו הן הד' כו' כיצד האומר כו' אבל אם אמר כו']

כתב הראב"ד ז"ל לא זו הדרך אלא אפילו אמר הכל קודם המעשה ואח"כ נתן הדינר הרי התנאי בטל משום דלא דמי לתנאי בני גד שאמרו אם יעברו דהיינו תנאי והדר ונתתם דהיינו מעשה וזה לא אמר כן אלא אמר הרי את מקודשת דהיינו מעשה והדר אם תתני דהיינו התנאי *השגה זו נמשכת על הלכה ד'

הלכה ה

וכן אם אמר לה: אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואח"כ נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל, מפני שלא כפל תנאו. שהרי לא אמר לה ואם לא תתני לא תהיי מקודשת, והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום.

הלכה ו

וכן אם אמר לה: אם לא תתני לי מאתים זוז לא תהיי מקודשת לי, ואם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואח"כ נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל מפני שהקדים לאו להן והרי זו מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום.

הלכה ז

וכן אם אמר לה: אם תעלי לרקיע או תרדי לתהום הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תעלי לרקיע ולא תרדי לתהום לא תהיי מקודשת, ואח"כ נתן הדינר בידה הרי התנאי בטל והרי היא מקודשת מיד. שהדבר ידוע שאי אפשר לה לקיים תנאי זה, ואין זה אלא כמפליגה בדברים דרך שחוק והיתול.

הלכה ח

הרי שהתנה בדבר שאפשר לעשותו, אלא שהתורה אסרה אותו, כגון שאמר לאשה: אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תאכלי, לא תהיי מקודשת, אם תאכלי בשר חזיר, הרי זה גטך, ואם לא תאכלי לא יהא גט, ואחר שהתנה נתן הדינר או הגט בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה תהיה מקודשת או מגורשת ואם לא אכלה אינה מקודשת ואינה מגורשת. ואין אומרים בזה: הרי התנה על מה שכתוב בתורה שהרי בידה שלא תאכל שלא תתקדש ולא תתגרש.

הלכה ט

ובמה אמרו חכמים: כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, חוץ מדבר שבממון שתנאו קיים?

כגון שקידש או גירש או נתן או מכר על תנאי שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זיכתה לו תורה, ומנעה ממנו או יפטור עצמו בתנאו מדבר שחייבה אותו בו התורה, שאומרין לו: תנאך בטל, וכבר נתקיימו מעשיך ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו.

הלכה י

כיצד?

כגון שקידש אשה על תנאי: שאין לה עליו שאר כסות ועונה, שאומרין לו: בכסות ושאר שהוא תנאי שבממון תנאך קיים, אבל בעונה תנאך בטל, שהתורה חייבה אותך בעונה והרי זו מקודשת, ואתה חייב בעונתה ואין בידך לפטור עצמך בתנאך, וכן כל כיוצא בזה. וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה הרי זו מקודשת ואין לו להתעמר בה, שהרי התורה מנעה אותו מלהשתעבד בה אחר שנבעלה. ולא מפני תנאו יזכה בדבר שמנעה אותו תורה, אלא תנאו בטל וכל כל כיוצא בזה.

הלכה יא

התנה על האשה בשעת קידושין או בשעת גירושין: שתבעל לאביה ולאחיה או לבנה וכיוצא בזה הרי זה כמי שהתנה עליה שתעלה לרקיע או שתרד לתהום ותנאו בטל. שאין בידה שיעברו אחרים ויבאו על הערוה, ונמצא שהתנה עמה בדבר שאין בידה לקיימו. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יב

אבל אם התנה עליה: שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכיוצא בזה תנאו קיים, שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצירו ועד שישיא בתו לבנו, שהרי אין כאן עבירה, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יג

שים כל אלו הדברים של תנאים לנגד עיניך תמיד. וכל מקום שאתה שומע: המקדש על תנאי כך וכך, או הנותן גט על תנאי כך וכך, או המוכר או הנותן על תנאי תדע שהתנאי יש בו ד' דברים אלו שביארנו, כדי שלא נהיה צריכין לפרש אותן בכל מקום ומקום, ואם חסר אחד מהן אין כאן תנאי.

הלכה יד

יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין אדם צריך לכפול תנאו אלא בגיטין וקידושין בלבד, אבל בדיני ממון אינו צריך לכפול. ואין ראוי לסמוך על דבר זה, שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים: אם יעברו בני גד וגו' ואם לא יעברו, ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקידושין, וכזה הורו גדולי הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות.

[השגת הראב"ד ז"ל]: יש מקצת גאונים וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כבר כתבנו הטעם בספר משפטים [צ"ל בספר קנין עיין מכל מקום] בדברי האחרונים. עד כאן לשונו.

הלכה טו

המקדש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי, לא משעה שנתקדשה. כיצד?

האומר לאשה: אם אתן ליך מאתים זוז בשנה זו, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן ליך, לא תהיי מקודשת, ונתן הדינר לידה בניסן ונתן לה המאתים זוז שהתנה עמה באלול הרי זו מקודשת מאלול. לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי של ראשון, הרי זו מקודשת לשני. וכן הדין בגיטין ובממונות, בשעה שיתקיים התנאי, הוא שיהיה גט או יתקיים המקח או המתנה.

הלכה טז

במה דברים אמורים?

בשהיה שם תנאי ולא אמר מעכשיו אבל אם אמר לה: הרי את מקודשת לי מעכשיו בדינר זה אם אתן ליך מאתים זוז, ולאחר זמן נתן לה מאתים זוז הרי זו מקודשת למפרע משעת הקידושין, אע"פ שלא נעשה תנאו אלא לאחר זמן מרובה. לפיכך אם קידשה אחר קודם שיעשה התנאי אינה מקודשת וכן הדין בגיטין ובממון.

הלכה יז

כל האומר מעכשיו לא יצטרך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה, אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים. אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו, ואם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו הרי זה כמפליג בדברים ואין שם תנאי. וכל האומר: על מנת כאומר מעכשיו, ואינו צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה.

הלכה יח

כיצד?

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שתתני לי מאתים זוז, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, הרי חצר זו נתונה ליך במתנה על מנת שתתן לי מאתים זוז הרי תנאו קיים ונתקדשה או נתגרשה וזכתה זו בחצר והם יתנו המאתים זוז. ואם לא נתנו לא תהיה זו מקודשת ולא מגורשת זו ולא תזכה זו בחצר. ואע"פ שלא כפל תנאו, ואע"פ שהקדים המעשה לתנאי ונתן הקידושין או הגט בידה והחזיקה זו בחצר ואח"כ השלים תנאו שהרי כשיתקיים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש זו ותתגרש זו משעה ראשונה שבה נעשה המעשה, כאילו לא היה שם תנאי כלל.