הלכות אישות פרק ט

הלכה א

המקדש שתי נשים שאסור לישא שתיהן משום ערוה, כאחת אינן מקודשות. כיצד?

כגון שקדש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת אין אחת מהן מקודשת.

הלכה ב

קידש נשים רבות כאחת ואמר: הרי כולכם מקודשות לי, והיו בהן שתי אחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן אין אחת מכולן מקודשת. ואם אמר להן: הראויה מכם לי לביאה מקודשת לי הרי כולן מקודשות לו חוץ מאחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן. וכן אם אמר להן הרי כולכם מקודשות לי והיתה בהן שפחה או גויה או אשה אחת ערוה, כגון אשת איש או בתו או אחותו וכיוצא בהן אין אחת מכולם מקודשת. ואם אמר: הראויה מכם לי לביאה תהיה מקודשת לי הרי כולן מקודשות לו חוץ מאותה אשה שאין הקידושין תופסין בה.

הלכה ג

אמר לשתי אחיות: הרי אחת מכם מקודשת לי בזה ונתן להן פרוטה, או שקבלתה אחת על יד חבירתה, וכן האומר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי וקיבל האב קידושיה כולן צריכות גט ממנו ואסור לו לבוא על אחת מהן מפני שהקידושין תופסין בהן אע"פ שאי אפשר לבוא על אחת מהן.

הלכה ד

העושה שליח לקדש לו אשה פלונית והלך וקידשה לו וקידש המשלח בעצמו לאמה או לבתה או לאחותה ואין ידוע אי זו מהן נתקדשה ראשונה שתיהן צריכות גט ואסורות עליו. וכן אשה שעשתה שליח לקדשה והלך וקידשה, והלכה וקידשה היא עצמה לאחר, ואין ידוע אי זו מהן קודם שניהן נותנין לה גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס.

הלכה ה

במה דברים אמורים?

ברחוקין, אבל בקרובים: אם קידשה השליח לאב וקידשה היא עצמה לבן או לאח וכיוצא בהן שניהם נותנין גט והיא אסורה לשניהם.

הלכה ו

האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה, ומת השליח ואינו יודע אם קידש לו אשה אם לא קידש לו אשה הרי זה בחזקת שקידש, שחזקת שליח לעשות שליחותו. והואיל ואין ידוע אי זו אשה קידש לו, הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהן ערוה עמה, כגון אשה שיש לה בת או אם או אחות וכיוצא בהן, שאם תאמר: ישא זו שמא אמה קידש לו שלוחו, או אחותה או בתה. ומותר באשה שאין לה קרובות כגון אלו. היתה לה קרובה אחות או אם וכיוצא בהן והיתה הקרובה אשת איש בשעה שעשה הוא שליח, אע"פ שנתגרשה קודם שימות השליח הרי זה מותר בה, ואין אומרים: שמא קידש השליח את קרובתה אחר שנתגרשה, מפני שלא היתה ראויה בשעה שעשה השליח ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלא אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות.

הלכה ז

מי שהיו לו ה' בנים ועשו כולן שליח את אביהם לקדש להם אשה, ואמר אבי הבנים לאיש שהיו לו ה' בנות: אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני וקיבל האב הקידושין כל אחת מהן צריכה חמשה גיטין מכל האחין. הואיל וכולן נתנו רשות לאב לקדש להן אשה. מת אחד מהם כל אחת מהן צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחד מהם.

הלכה ח

האב שהיתה לו בת קטנה או נערה שהיא ברשותו ובת בוגרת, ונתנה לו הבוגרת רשות לקדשה וקידש בתו סתם לאחד אין הבוגרת בכלל עד שיפרש ויאמר: בתי הבוגרת שעשת אותי שליח. לפיכך אין הבוגרת מקודשת (ואחותה מקודשת).

הלכה ט

מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים וכולן ברשותו, וקידש אחת מהן ובשעת הקידושין אמר לבעל: קידשתי לך את בתי הגדולה, אע"פ שיש לומר שמא גדולה שבגדולות קידש לו, או גדולה שבקטנות, או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות הרי כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות והיא לבדה המקודשת. וכן אם קידש בתו הקטנה אע"פ שיש לומר" שמא קטנה שבקטנות, או קטנה שבגדולות, או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות הרי כולן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות והיא לבדה המקודשת. שמשמע בתו הגדולה שאין בבנותיו גדולה ממנה, ומשמע בתו הקטנה שאין בהן קטנה ממנה.

הלכה י

נאמן האב לומר על בתו קודם שתבגר שהיא מקודשת ואוסרה על הכל.

הלכה יא

האב שאמר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה הרי זו אסורה לעולם על כל אדם עד שיאמר האב: נודע לי שלפלוני קידשתיה ותהיה צריכה ממנו גט בלבד, ואע"פ שנודע לו אחר שבגרה.

הלכה יב

אמר האב: איני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני הוא שקידשתיה נאמן אף לכנוס ואינו צריך קידושין אחרים.

הלכה יג

באו שנים, זה אומר: אני קידשתיה, וזה אומר: אני קידשתיה שניהן נותנין גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. כנסה ואח"כ בא אחר ואמר: אני הוא שקידשתיה אינו נאמן ואינו אוסרה על בעלה.

הלכה יד

האשה שאמרה: נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי, ובא אחד ואמר אני הוא שקידשתיך נאמן ליתן גט ותהיה מותרת לכל אדם, חוץ ממנו, אבל אינו נאמן לכנוס, שמא יצרו תקפו והיא תרגיל לו כדי להתירה.

הלכה טו

האומר לאשה קידשתיך, והיא אומרת: לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. קידשתני והוא אומר לא קידשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. קידשתיך והיא אומרת לא קידשת אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו. ומותר בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו. קידשתי את בתך והיא אומרת: לא קידשת אלא אותי הוא אסור בקרובות הבת והבת מותרת בקרוביו, ומותר בקרובות האם והאם אסורה על קרוביו.

הלכה טז

וכל אלו שטוענין הקידושין, בשטען הטוען: שהיו שם קידושין בפני עדים והלכו למדינה אחרת או מתו, אבל אם הודו שהיו הקידושין בלא עדים אין כאן קידושין, כמו שביארנ. וכל מקום שתאמר האשה לאיש: קידשתני והוא אומר לא קידשתיך מבקשים ממנו שיכתוב לה גט להתירה לשאר העם שאין לו בזה הפסד. ואם נתן לה גט מעצמו, כופין אותו ליתן כתובה.

הלכה יז

העושה שליח לקדש לו אשה, והלך וקידשה לעצמו הרי זו מקודשת לשליח. ואסור לעשות כן, וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מקח וממכר נקרא רשע.

הלכה יח

העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקידשה, השליח אומר לעצמי קידשתיה והאשה אומרת לראשון ששלחו נתקדשתי, אם לא עשה השליח בעדים הרי השליח אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והאשה אסורה בקרובי המשלח והמשלח מותר בקרובותיה. ואם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון.

[השגת הראב"ד ז"ל]: העושה שליח וכו'

כתב הראב"ד ז"ל אין בלשון התוספתא אם לא עשה וכו' אלא אם לא הוחזק ולעולם שעשאו שליח בעדים אלא שלא הוחזק אצלה שעשאו שליח בעדים שלא היה השליחות מפורסם במקום האשה אבל הוא שאמר לה פלוני עשאני שליח בעדים לקדש אותך ולאחר שעה קידשה סתם והוא אומר לעצמי נתכוונתי והיא אומרת למשלח נתכוונתי כיון שלא היה השליחות מפורסם הראשון מותר בקרובותיה כמי שאומר לא קדשתיה שהשליח מוחה על ידו אבל כשהוחזק בעדים אף הראשון אסור בקרובותיה שאין מחאת השליח מחאה אצלו לבטל שליחותו לשון התוספתא לא הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קידשתיה והיא אומרת לראשון השני נעשה כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני והיא כאומרת לראשון קידשתני והוא אומר לא קידשתיך אמרה איני יודעת חזקה לשני הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קידשתי והיא אומרת לראשון חזקה לראשון אמרה איני יודעת שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. עד כאן לשונו.

הלכה יט

אמרה איני יודעת למי נתקדשתי אם לשולח או לשלוחו, אם לא הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לשני, ואם הוחזק שהוא שלוחו שניהן נותנין גט, ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס.

הלכה כ

האשה שעשתה שליח לקדשה והלך וקידשה ובעת הליכתו ביטלה השליחות וחזרה בה, ואין ידוע אם קודם שקיבל לה הקידושין חזרה או אחר הקידושין הרי זו מקודשת מספק. וכן האיש שעשה שליח וחזר בו.

הלכה כא

המקדש אחת מחמש נשים ואינו יודע אי זו מהן קידש, וכל אחת ואחת אומרת: אותי קידש אסור בקרובות כולן ונותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה אחת ביניהן ומסתלק. ואם קידש בביאה קנסו אותו חכמים שיתן כתובה לכל אחת ואחת. והדבר ידוע שהכתובה שכתב לאחת מהן אבדה וכל אחת ואחת אומרת: אני היא שקידשתני וכתבת לי ואבדה כתובתי.

[השגת הראב"ד ז"ל]: המקדש אחת וכו'

כתב הראב"ד ז"ל מפני שהסכימו בגמרא ארוסה אין לה כתובה אלא א"כ כתב לה לפיכך הוצרך לכל זה ולא היה צריך לא לכתובה ולא לאבדה שאם התנה לה סתם אע"פ שלא כתב חייב ואלו הנשים כל אחת אומרת אותי קידש והתנה לי כתובה. עד כאן לשונו.

הלכה כב

האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני הרי זו בחזקת מקודשת, אע"פ שאין שם ראיה ברורה, וכל קול שלא הוחזק בבית דין אין חוששין לו. וכיצד הוא הקול שתוחזק זו בו שהיא מקודשת?

כגון שבאו שנים והעידו שראו הנרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית היום. שמעו אותן אומרות: פלונית תתקדש היום אין חוששין לה, שמא נזדמנו לקדש ולא נתקדשה עד שישמעו שנתקדשה. וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני, ופלוני והלכו להם העדים למדינה אחרת או מתו הרי זה קול שמחזיק אותה מקודשת.

הלכה כג

במה דברים אמורים?

שלא היתה שם אמתלא אבל אם היתה שם אמתלא ושמעו האמתלא כששמעו שנתקדשה לא הוחזקה מקודשת. כיצד היא האמתלא?

פלונית נתקדשה על תנאי או קידושי ספק, לא הוחזקה אלא שואלין אותה וסומכין על דבריה, הואיל ואין שם ראיה ברורה ולא קול חזק.

הלכה כד

יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר ימים אמרו אמתלא, אם מראין הדברים לבית דין שהוא כן, סומכין על האמתלא ולא תוחזק מקודשת, ואם לאו, הואיל ולא נשמעה האמתלא בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלא.

הלכה כה

מעשה באחת שיצא עליה קול שנתקדשה לבנו של פלוני, ולאחר זמן שאלו לאביו ואמר: על תנאי כך נתקדשה לו ולא נתקיים התנאי, ולא סמכו חכמים על דבריו, אלא אמרו: הרי זו ספק מקודשת וכאילו אין שם אמתלא.

הלכה כו

יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני, ובא שני וקידשה בפנינו בודקין על קידושי ראשון שהן בקול. אם באו עדים בראיה ברורה שהיא מקודשת לראשון אין קידושי שני כלום, ואם לאו מגרש ראשון שקידושיו בקול ונושא השני שקידושיו ודאי. ואם גירש השני לא יכנוס הראשון, שמא יאמרו: החזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לאחר.

הלכה כז

יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ויצא קול אחר כמותו שהיא מקודשת לאחר אחד כותב גט ואחד כונס, בין ראשון בין אחרון.

הלכה כח

מקום שנהגו לשלח סבלונות לארוסה אחר שתתארס, ובאו עדים שראו סבלונות שהובלו לה חוששין לה שמא נתקדשה וצריכה גט מספק, אעפ"י שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין. ומקום שנהגו כולן לשלח סבלונות בתחלה ואח"כ מקדשין וראו סבלונות אין חוששין לה.

הלכה כט

הוחזק שטר כתובתה, אם דרך מקצת אנשי המקום שמקדשין ואח"כ כותבין חוששין לה, ואע"פ שאין שם סופר, אין אומרין: שמא מפני הסופר שמצא הקדים וכתב ואם דרך כל אנשי המקום שכותבין הכתובה קודם הקידושין אין חוששין לה.

הלכה ל

שנים אומרין ראינוה שנתקדשה ביום פלוני, ושנים אומרין: לא ראינוה, אע"פ שכולם שוכנים בחצר אחת הרי זו מקודשת שאין [טענת] לא ראינוה ראיה, שדרך העם לקדש בצנעה.

הלכה לא

אמר עד אחד: מקודשת היא זו, והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת. אחד אומר מקודשת, ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא, ואם נישאת לא תצא, שהרי היא אומרת לא נתקדשתי.ו אמרה: מקודשת אני, ולאחר זמן עמדה וקידשה עצמה, אם נתנה אמתלא לדבריה ואמרה: מפני כך וכך אמרתי בתחלה שאני מקודשת וראינו בדבריה ממש הרי זו מותרת לשני, ואם לא נתנה אמתלא, או שנתנה ואין בה ממש הרי זו אסורה וקידושי שני קידושי ספק. לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל עד שיבוא ארוסה. וכן האשה שבאת ואמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה: פנויה אני, אם נתנה אמתלא לדבריה ויש בדבריה ממש הרי זו נאמנת.

[השגת הראב"ד ז"ל]: אמר עד א' וכו'

כתב הראב"ד ז"ל זה המחבר נראה שבא לפרש ואינו אלא סותם מתחלה אמר כשהיא מכחשת את העד שאמרה מקודשת היא מותרת ולבסוף אמר אפילו כשיש עד אחד שמסייע אותה לא תנשא אבל בוא וקבל דבר אמת שאם היתה היא מכחישתו מותרת היא וכל שכן הוא אלא בשאינה מכחשת כגון דאמר עד אחד אביה קידשה ועד אחד אמר לא קידשה אי נמי פלוני זרק לה קידושיה והיו קרוב לה ועד אחד אומר קרוב לו היו והיא אינה מכחשת כלל בזה אמרו תרוייהו בפנויה קא מסהדי וכו' לכתחילה לא תנשא וכו'. עד כאן לשונו.