הלכות נערה בתולה פרק א

הלכה א

מי שפיתה בתולה קונסין אותו משקל חמשים סלעים של כסף מזוקק והוא הנקרא קנס. וכן אם אנס אותה וקנס זה מצות עשה של תורה, שנאמר: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף.

הלכה ב

ואי זה הוא מפתה, ואי זה הוא אונס?

מפתה לרצונה,

אונס שבא עליה בעל כרחה.

כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה ודנין אותה בדין אנוסה, עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה. וכל הנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה מפני שלא זעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה, כגון ששלף חרב ואמר לה: אם תזעקי אהרוג אותך.

[השגת הראב"ד ז"ל]: אהרוג אותך

כתב הראב"ד ז"ל חיי ראשי חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבואו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה והעיר והשדה שוות הם. עד כאן לשונו.

הלכה ג

המפותָּה שלא רצתה להנשא למפתֶּה, או שלא רצה אביה ליתנה לו, או שלא רצה הוא לכנוס הרי זה נותן קנס והולך ואין כופין אותו לכנוס. ואם רצו וכנסה אינו משלם קנס, אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות. אבל האנוסה שלא רצת היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס והולך. רצתה היא ואביה ולא רצה הוא כופין אותו וכונס ונותן קנס, שנאמר: ולו תהיה לאשה, הרי זו מצות עשה. אפילו היא חגרת או סומה או מצורעת כופין אותו לכנוס ואינו מוציא לרצונו לעולם, שנאמר: לא יוכל לשלחה כל ימיו הרי זו מצות לא תעשה.

הלכה ד

ואין לה כתובה שלא תקנו חכמים כתובה לאשה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה. וזה אינו יכול להוציאה.

הלכה ה

היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה ואפילו שנייה הרי זה לא ישאנה. וכן אם נמצא בה דבר זמה אחר שכנס הרי זה יגרשנה, שנאמר: ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו.

הלכה ו

כהן גדול שאנס בתולה או שפיתה אותה הרי זה לא יכנוס מפני שהוא מצווה ליקח את הבתולה ובשעה שישא זו אינה בתולה, ואם כנס יוציא בגט.

הלכה ז

אע"פ שנאמר באונס: לא יוכל לשלחה כיון שקדמו עשה שנאמר: ולו תהיה לאשה הרי נתקו לעשה, ונמצאת זו מצות לא תעשה שנתקה לעשה שאין לוקין עליה, אלא אם לא קיים עשה שבה, כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין לפיכך אונס שעבר וגירש כופין אותו להחזיר ואינו לוקה. מתה גרושתו קודם שיחזירנה, או שנתקדשה לאחר, או שהיה כהן שאסור בגרושה הרי זה לוקה, שהרי עבר על לא תעשה ואינו יכול לקיים עשה שבה.

הלכה ח

אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבוא עליה [כדרכה] ובעדים, ואינו צריך התראה. ומאימתי יהיה לבת קנס?

מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגור. נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה. בא עליה משבגרה אין לה קנס, שנאמר: נערה בתולה לא הבוגרת.

הלכה ט

ואחת שיש לה אב או שאין לה אב יש לה קנס. ואלו שאין להן קנס: הבוגרת והממאנת והאילונית והשוטה והחרשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שנים והעידו שתבעה אותן לזנות עמה, והמתגרשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה. אבל המתגרשת מן האירוסין, אם נאנסה יש לה קנס וקנסה לעצמה, ואם נתפתתה אין לה קנס.

[השגת הראב"ד ז"ל]: והאילונית

כתב הראב"ד ז"ל גם זה טעות שהאילונית לדברי חכמים יש לה קנס עד שתהיה בת עשרים שמקטנותה יצאה לבגרות. עד כאן לשונו. [השגת הראב"ד ז"ל]: והשוטה והחרשת

כתב הראב"ד ז"ל אף זו טעות דלהדיא לרבנן יש לה קנס ופיתוי עכ"ל

הלכה י

הגיורת והשבויה והמשוחררת, אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה והיא בת שלש שנים או פחות יש לה קנס, ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד כשנתגיירה או כשנפדית או כשנשתחררה אין לה קנס, הואיל וביאתן ביאה הרי הן כבעולות.

הלכה יא

היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה, אם היתה מחייבי כריתות, כגון: אחותו ודודתו והנדה וכיוצא בהן, או שהיתה מחייבי לאוין, אם התרו בו הרי זה לוקה ואינו משלם קנס, שאין אדם לוקה ומשלם, ואם לא היתה שם התראה, הואיל ואינו חייב מלקות הרי זה משלם קנס.

הלכה יב

היתה מחייבי עשה או שנייה וכיוצא בה שאסורה מדברי סופרים, בין התרו בו בין לא התרו בו חייב בקנס שאין כאן מלקות.

הלכה יג

היתה מחייבי מיתת בית דין כגון בתו ואשת בנו וכיוצא בהן, בין התרו בו בין לא התרו בו פטור מן הקנס, שנאמר: ולא יהיה אסון ענוש יענש, הא אם היה שם אסון אין שם עונש. ואע"פ שהריגת האשה בשגגה שהרי לא נתכוונו לה, שנאמר: כי ינצו אנשים ונגפו אשה, הא למדת: שלא חלק הכתוב באסון בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין. והרי הוא אומר: מכה נפש בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת מה מכה נפש בהמה לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד, לחייבו בתשלומין, אף מכה נפש אדם לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין.

הלכה יד

והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתת בית דין שאין בה תשלומין.

הלכה טו

בא עליה ומתה הרי זה פטור מן הקנס, שנאמר: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה, לא לאבי המתה, והוא: שתמות קודם שתעמוד בדין.