הלכות יבום וחליצה פרק ז

הלכה א

שנים מן האחין נשואין לשתי אחיות ומתו שניהם ולא נודע אי זה מהן מת ראשון, הואיל ואמר אברהם: לייבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן שתיהן חולצות ולא מתייבמות. ואפילו היתה אחת מהן אסורה על היבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, אבל אם היתה אחת מהן ערוה עליו, כגון שהיתה אם אשתו או בתה הרי אחותה מותרת לו ורצה חולץ רצה מייבם, שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן, שאין זיקה על הערוה.

הלכה ב

היתה אחת מהן אסורה על יבם זה משום ערוה והאחרת אסורה על היבם השני משום ערוה האסורה לזה מותרת לאחיו והאסורה לזה מותרת לאחיו, שהרי נפלה זיקת כל אחד מהן על המותרת לו בלבד ורצה מייבם רצה חולץ לזו המותרת לו.

הלכה ג

מת אחד מן האחין ונפלה אשתו לייבום, ואח"כ מת שני ונפלה אשתו שהיא אחות הראשונה והרי שתיהן קיימות, שתיהן חולצות ולא מתייבמות, כמו שבארנו.

הלכה ד

מתה האחרונה חזרה הראשונה להיתרה וחולצת או מתייבמת. מתה הראשונה הרי אחרונה באיסורה עומדת וחולצת ולא מתייבמת, שהרי לא היתה ראויה לייבום בשעת נפילתה, וכן אם קדם אחד מן האחין וחלץ לאחרונה הותרה הראשונה לשאר האחין, שהרי הזיקה שאסרה אותה הסירה אחיו בחליצתו.

הלכה ה

וכן אם היתה הראשונה ערוה על אחד מן האחין וקדם וייבם את האחרונה שהיא מותרת לו הותרה הראשונה לשאר האחין, שהרי האחרונה שאסרה אותה עליהן נתייבמה למותר לה, אבל אם היתה האחרונה היא שאסורה על אחד מהן בלבד משום ערוה הרי הוא מייבם לראשונה, ושאר האחין אסורין בשתיהן, וחולצין ולא מייבמין, כמו שבארנו. ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מן האחיות מוציאין אותן מהן.

הלכה ו

ג' אחין ב' מהן נשואין לשתי אחיות. מת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי ביבמתו מאמר, ואח"כ מת בעל האחות השנייה ונפלה האחות השנייה לפני האח השלישי הרי זה נותן גט לבעלת המאמר וחולץ לה, וחולץ לאחות האחרונה כדי להתירן לזר.

הלכה ז

מת זה שעשה המאמר והיתה לו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני בעל האחות בעלת המאמר פטורה מן החליצה ומן הייבום, שהרי היא אחות אשתו, והאשה האחרת חולצת ולא מתייבמת, שאין המאמר קונה קנין גמור עד שיפטור את הצרה.

הלכה ח

אחד מן היבמין שקידש אחות יבמתו, אומרין לו: המתן ואל תגרשנה ואל תשאנה עד שייבם אחיך או יחלוץ ליבמה זו הזקוקה לכולכם. חלץ לה אחיו או יבמה או שמתה היבמה הרי זה יכנוס ארוסתו. מתו אחיו כולם מוציא את ארוסתו בגט ויבמתו בחליצה, ואם מתה ארוסתו בין שמתה קודם מיתת האחין בין שמתה לאחר מיתת האחין, חזרה היבמה להיתרה ורצה חולץ רצה מייבם.

הלכה ט

ג' אחין ב' מהן נשואין לב' אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה. ומתו הנשואין את האחיות ונפלו האחיות וצרותיהן לפני יבם, אם חלץ לצרות נפטרו האחיות, אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות מפני שחליצת אחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרה, כמו שבארנו.

הלכה י

יראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שנייה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה, שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה, חלץ לצרה הותרה האסורה.

הלכה יא

ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות והשלישי נשוי נכרית. מת אחד מבעלי אחיות ויבם הנשוי נכרית את אשתו, ואח"כ מתה אשתו של שני, ואח"כ מת השלישי ונפלו ב' נשיו לפני השני (שאין לו אשה) הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום: האחת מפני שהיתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון נאסרה עליו לעולם משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו, והנכרית משום צרתה.

הלכה יב

וכן ב' אחין נשואין לב' אחיות ומת אחד מהן ואח"כ מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עולמית, הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה. אבל המגרש את אשתו והחזירה ומת, הרי זו מותרת ליבם, ואע"פ שנאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להיתרה, וכשמת אחיו בהתירה היתה עומדת.

הלכה יג

קטנה שהשיאה אביה, וגירשה בעלה והחזירה ומת, ועדיין היא קטנה הרי זו אסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין, שהרי אביה השיאה, ואין חזרתה חזרה גמורה, שאין קידושי קטנה קידושין גמורין, כמו שבארנו.

הלכה יד

והוא הדין למגרש פקחת ונתחרשה והחזירה ומת, והניחה חרשת, שהיא אסורה ליבם ואינה חולצת ולא מתייבמת, וצרת קטנה זו או חרשת זו חולצת או מתייבמת, ואם החזירה כשהיא קטנה או חרשת וגדלה או נתפקחה אצלו ואח"כ מת הרי זו מותרת ליבמה.

הלכה טו

שני אחין נשואין לב' אחיות היו שתיהן קטנות הראויות למאן או חרשות, ומת אחד מהן תצא משום אחות אשה ופטורה מן החליצה ומן הייבום. היו אחת גדולה ואחת קטנה, ומת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה ופטורה מן החליצה ומן הייבום, מת בעל הגדולה מלמדין הקטנה שתמאן בבעלה ותהיה גדולה זו מותרת ליבמה.

הלכה טז

ב' אחין חרשין נשואין לב' אחיות פקחות או חרשות, או אחת פקחת ואחת חרשת, וכן ב' אחיות חרשות נשואות לב' אחין פקחין או חרשין, או אחד פקח ואחד חרש ומת אחד מהן אשתו פטורה מן החליצה ומן הייבום משום אחות אשתו, שהרי אין נישואי אחד מהן נישואין גמורין.

הלכה יז

ב' אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין לשתי אחיות פקחות, או אחת פקחת ואחת חרשת והרי הפקחת היא אשת הפקח, מת החרש תצא אשתו משום אחות אשה, מת הפקח, הואיל ונישואי הפקח שמת נישואין גמורין וזיקת זה החרש גמורה ונישואי החרש אינן נישואין גמורין הרי זה החרש מוציא את אשתו בגט מפני שאחותה זקוקה לו, ואשת אחיו הפקח אסורה לעולם, שאינו יכול לכנוס מפני אחותה, ולא יחלוץ מפני שהוא חרש.

הלכה יח

ולמה גזרו חכמים שיוציא זה החרש אשתו החרשת והן אינן בני חיוב אלא הרי הן כקטן אוכל נבילות שאין בית דין מצווין להפרישו?

אמרו חכמים: אם תשב אשתו עמו נמצאת אחותה נשאת לזר ויאמרו נפטרה משום אחות אשה, לפיכך מוציא החרש אשתו בגט כדי שתהיה אחותה אסורה לעולם.

הלכה יט

וכן ב' אחין פקחין נשואין לב' אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת בעל החרשת תצא משום אחות אשה, מת בעל הפקחת מוציא את אשתו החרשת בגט ואת אשת אחיו בחליצה, מפני שהוא פקח ויכול לחלוץ.

הלכה כ

ב' אחין אחד פקח ואחד חרש, והחרש נשוי ב' נשים פקחות, האחת מהן ערוה על הפקח ומת החרש שתיהן פטורות על כל פנים, אם נישואי הערוה נישואין הרי השנייה צרתה ופטורה, ואם אין נישואי הערוה נישואין, כך לא יהיו נישואי צרתה נישואין.

הלכה כא

היתה בתו וכיוצא בה חרשת ונשואה לאחיו הפקח צרתה חולצת ולא מתייבמת, שאין נישואי החרשת נישואין גמורין.

הלכה כב

כל מקום שאמרנו בהלכות אלו שתי אחיות אחת שתי אחיות, או אשה ובתה, או אשה ובת בתה וכיוצא בהן ענין הדברים: שהן ב' נשים, שהאחת מהן ערוה עם האחרת, ואי אפשר לישא שתיהן משום ערוה. וכן כל מקום שאמרנו אחות אשתו, או אחות יבמתו אחד אחותה או אמה או בתה. ענין הדברים: אחת מקרובותיה שהן ערוה עמה.