הלכות יבום וחליצה פרק ח

הלכה א

מי שקידש אחת מב' אחיות ואין ידוע אי זה מהן קידש ומת, ולו אח אחד חולץ לשתיהן כדי להתירן לאחרים. היו לו ב' אחין אחד חולץ לאחת מהן בתחלה והשני מייבם לשנייה על כל פנים: אם זו היא שקידש אחיו הרי יבם אותה, ואם אינה אשת אחיו הרי נשא אשה משאר הנשים, ואחותה שהיתה אשת אחיו כבר נחלצה. אבל לא ייבם האחת תחלה, שמא האחרת היא אשת אחיו ונמצא שנשא קרובת זקוקתו. קדמו שני האחים וכנסו שתי היבמות- אין מוציאין אותן מידן.

הלכה ב

שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע אי זו קידש ומתו שניהן, לזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן, לזה אח אחד ולזה שנים היחידי חולץ לשתיהן בתחלה, והשנים אחד חולץ ראשונה והשני מייבם. ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן, ואפילו היו כהנים. שהחליצה שחלץ היחידי מספק חלץ, והחלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים ובספק חלוצה לא גזרו.

הלכה ג

היו לזה שני אחין ולזה שני אחין אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחרת, ואח"כ האח השני של זה מייבם חלוצתו של זה, והאח השני של זה מייבם חלוצתו של זה, קדמו שניהן וחלצו לשתיהן לא ייבמו שני האחין האחרים, אלא אחד חולץ בתחלה ואחיו מייבם לשניה, ואם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן.

הלכה ד

האשה שהיו לה בנים והיו לכלתה בנים ונתעברה האשה ונתעברה כלתה וילדו שתיהן במחבואה אחת, ונתערבו שני הילדים והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו כיצד הן ניתרות?

בני הכלה חולצין לשתיהן תחלה ולא מייבמין, שכל אחת משתיהן ספק שהיא אשת אחיו ותהיה מותרת לו ספק שהיא אשת אחי אביו והיא ערוה עליו, אבל בני הזקנה או חולצין או מייבמין. שאם היא זו אשת אחיו הרי יבמה, ואם היא אשת בן אחיו מותרת להנשא לו שכבר נחלצה.

הלכה ה

מתו הבנים הידועים של זקנה ושל כלתה והרי בני התערובת קיימין בני התערובת לנשי בני הזקנה חולצין ולא מייבמין שהיא ספק אשת אחי אביו שהיא ערוה עליו, ספק אשת אחיו שהיא מותרת ליבמה. ולנשי בני הכלה אחד חולץ בתחלה ואחד מייבם על כל פנים: אם בן הכלה הוא זה שחלץ תחלה הרי חלץ אשת אחיו והשני מן התערובת הוא בן הזקנה ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה, ואם זה שחלץ תחלה הוא בן הזקנה הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה כלום והשני מן התערובת הוא בן הכלה והרי יבם אשת אחיו.

הלכה ו

מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון, והיו לה בנים מן הראשון ומן השני. אם מת זה הבן הספק בני הראשון ובני השני חולצין לאשתו ולא מייבמין. שכל אחד מהן שיבא לייבם שמא אינו אחיו מאביו והרי הוא אחיו מאמו בודאי, ואשת אחיו מאמו אסורה עליו לעולם משום ערוה, וכן זה הבן הספק חולץ לנשותיהן ולא מייבם.

הלכה ז

היה בן לראשון ובן לשני שלא מאשה זו שנשאת בתוך זמן ומת אחד מהן הרי הבן הספק חולץ לאשת זה שמת, או מייבם. שאם אחיו מאביו הוא הרי יבם את אשתו, ואם אינו אחיו מאביו הרי אין ביניהן אחוה כלל, לפיכך מותר לו לישא את אשתו.

הלכה ח

מת הבן הספק אחד משני הבנים הודאין, חולץ לאשתו תחלה והשני מייבם על כל פנים: אם אחיו הוא הרי יבם את אשתו, ואם אינו אחיו והוא בן האב האחר הרי נחלצה מאחי בעלה.

הלכה ט

מי שהלך בעלה למדינה אחרת ושמעה שמת ונשאת, ואח"כ בא הבעל הראשון ומתו שניהן ולזה אחין ולזה אחין אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין.

הלכה י

חמש נשים שהיה לכל אחת מהן בן ידוע ונתערבו חמשתן וילדו כאחת במחבואה אחת  חמישה בנים אחרים, ונתערבו הולדות והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו חמשה האנשים, ונפלו חמש הנשים לפני חמשה הבנים הודאין שאין אחד מהן יודע אי זו היא אשת אחיו כיצד תקנתן?

ארבע מהן חולצין לאחת תחלה והחמישי ישא זו שנחלצה ארבע חליצות על כל פנים.

הלכה יא

כיצד?

אם אשת אחיו היא הרי יבם אותה, ואם אינה אשת אחיו הרי היא אשת אח אחד מהארבעה והרי חלצו לה ארבעתן תחלה. וכן השנייה חולצין לה ארבעה והאחד מן הארבעה יהיה זה שנשא הראשונה והחמישי ישאנה, עד שנמצאו הבנים החמשה נשאו החמש נשים אחר שנחלצה כל אחת מהן ארבע חליצות.

הלכה יב

ולעולם הזהר בכל הספיקות בעיקרים אלו: שכל מי שנסתפק לך שמא בת חליצה היא לאיש זה או אינה צריכה לחליצה ממנו אינה נתרת להנשא לזר עד שיחלוץ לה אותו האיש. וכל מי שיסתפק לך שמא ביאתה אסורה על איש זה בין מדברי תורה בין מדברי סופרים אינה מתייבמת לו. וכל שנחלצה חליצה מעולה או נבעלה בעילה כשרה הותרה צרתה לזר.

הלכה יג

ועל דרך זו תבין ותורה בכל הספיקות שיארעו לענין ייבום וחליצה שהרי ביארנו כל העיקרין שעליהן תסמוך, ותדע מי הוא שחולץ ומי הוא שמייבם, ומי היא הפטורה מן החליצה ומן הייבום, ומי היא הראוייה לייבם.

בריך רחמנא דסייען.