הלכות גניבה פרק ב

הלכה א

הגונב את הגוי או שגנב נכסי הקדש, אינו משלם אלא הקרן בלבד, שנאמר: ישלם שנים לרעהו, לרעהו ולא להקדש, לרעהו ולא לגוי, וכן הגונב קדשים מבית בעליהן, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, בין קדשים שאין הבעלים חייבין באחריותן בין קדשים שהבעלים חייבין באחריותן, הרי זה פטור מן הכפל ומתשלומי ארבעה וחמשה, שנאמר: וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש.

[השגת הראב”ד]: נכסי הקדש אינו וכו'

אמר אברהם: גנב נכסי הקדש משלם קרן וחומש ואשם להקדש שהרי מעל. עד כאן לשונו.

הלכה ב

וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות, אינו משלם תשלומי כפל. שלא חייבה התורה הכפל אלא במטלטלין שגופן ממון, שנאמר: על שור על חמור על שה על שלמה אבל העבדים הוקשו לקרקעות, שנאמר: והתנחלתם אותם לבניכם, והשטרות אין גופן ממון.

הלכה ג

הגונב פטר חמור של חברו קודם שיפדה, משלם תשלומי כפל לבעלים, שאע"פ שאינו עכשיו שלו ראוי הוא להיותו לו לאחר שיפדה.

הלכה ד

הגונב טבלו של חברו ואכלו משלם לו דמי טבלו. וכן אם גנב חלבו ואכלו משלם לו דמי חלבו.

[השגת הראב”ד]: הגונב טבלו וכו'

אמר אברהם: משלם לו כפל דמי טבלו וכן בחלבו משלם לו כפל דמי חלבו. עד כאן לשונו.

הלכה ה

גנב תרומה מבעליה הישראלים שהפרישוה אינו משלם תשלומי כפל, שאין להן בה אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינה ממון.

הלכה ו

הגונב משל אביו וטבח או מכר ואחר כך מת אביו, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם מת אביו ואחר כך טבח או מכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב וטבח או מכר ואחר כך הקדיש, משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואם הקדיש ואחר כך טבח או מכר אע"פ שהקדישו קדשים קלים, משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. במה דברים אמורים?

כשהקדיש אחר יאוש, אבל אם הקדיש לפני יאוש אינו קדוש, ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

[השגת הראב”ד]: בד"א ואחר כך הקדיש וכו'

אמר אברהם: קיצר בכאן שאם הקדישו הקדש בדק הבית משלם ד' וה' מה לי משעבדי לשמים מה לי משעבדי להדיוט. עד כאן לשונו.

הלכה ז

הקדישו הבעלים והוא בבית הגנב, אינו קדוש לפי שאינו ברשותן, ואע"פ שלא נתייאשו. ואם טבח או מכר אפילו אחר הקדשן, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

הלכה ח

השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר, משלם תשלומי כפל בלבד. אבל אם שחט לרפואה או לכלבים או שנמצאת טריפה או ששחטו בעזרה, משלם תשלומי ארבעה וחמשה אע"פ שחולין שנשחטו בעזרה אסורין בהנאה, הואיל ואיסורן מדבריהם, הרי זה חייב לשלם תשלומי ארבעה וחמשה.

הלכה ט

וכן הגונב כלאים הבא מן השה וממין אחר, או שגנב טריפה או קטעת או חגרת או סומא או בהמת השותפין וטבח או מכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

הלכה י

גנב ונתן לאחר במתנה או שנתן לאחר לטבוח וטבח, או שנתן לאחר למכור לו ומכרה לאחר, גנב והקיף, גנב והחליף, גנב ופרע בהקיפו, או ששלחו סבלונות לבית חמיו, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

הלכה יא

גנב ומכר והקנה למוכר לאחר שלשים יום, ובתוך שלשים יום הוכר הגנב, אינו משלם אלא כפל. מכרו חוץ מאחד ממאה בו או חוץ מידו או רגלו, כללו של דבר: ששייר בו דבר הניתר עמו בשחיטה, פטור מתשלומי ארבעה וחמשה. ואם מכרו חוץ מגיזתו או חוץ מקרניו, חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, שאלו אינם ניתרים עמו בשחיטה.

הלכה יב

גנב וקטע ממנה אבר ואחר כך מכרה, או שמכרה חוץ ממלאכתה, או שמכרה חוץ משלשים יום, אין מוציאין ממנו תשלומי ארבעה וחמשה. ואם תפש הניזק אין מוציאין מידו.

[השגת הראב”ד]: אין מוציאין מידו וכו'

אמר אברהם: לא מיחוורא לי דתפיסה מהניא בהא כיון דיותר ממה שהזיק הוא אין כח לחייבו אלא לב"ד ובדין פסוק בלא ספק וזה כיון שספק הוא אצלם איך גמרו את דינו. עד כאן לשונו.

הלכה יג

מכרה והיתה לו בו שותפות, פטור מתשלומי ארבעה וחמשה.

הלכה יד

שותפין שגנבו אם טבח אחד מהן או מכר מדעת חברו, משלמין תשלומי ארבעה וחמשה. ואם עשה שלא מדעת חברו, פטורים מתשלומי ארבעה וחמשה וחייבין בכפל.

הלכה טו

גנב ועמד בדין ואמרו לו הדיינין: צא תן לו מה שגנבת, ויצא ואחר כך טבח או מכר פטור מתשלומי ארבעה וחמשה. אמרו לו: חייב אתה ליתן לו וטבח או מכר אחר כך, הרי זה חייב בתשלומי ארבעה וחמשה, הואיל ולא חתכו הדין עליו ועדיין עומד הוא בגניבתו.

הלכה טז

הגונב ברשות הבעלים, הואיל והגניבה עדיין היא ברשותם פטור מן הכפל. וכן אם טבח ומכר שם ברשותן פטור. ואם הגביה הגניבה, נתחייב משום גונב אע"פ שעדיין לא הוציאה מרשות הבעלים. כיצד?

גנב טלה מן הדיר והיה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור. הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב. נתנו שם בבית הבעלים לבכורת בנו או לבעל חובו או לשומר חנם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר והיה מושכו זה שניתן לו ומת פטור השומר. הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת, חייב השומר או בעל החוב שניתן לו, מפני שעדיין לא הוציאו הגנב מרשות בעליו.

[השגת הראב”ד]: לא הוציאה מרשות וכו'

אמר אברהם: נראה מדבריו הא דקתני במתניתין הגביהו השומר חייב כפל לבעלים קאמר לפי שהוא גנב וא"כ היכי שמעינן מיניה תקנו משיכה בשומרים והלא משום גנב הוא חייב ולא משום שומר אלא ודאי הא דמוקמינן לה בשומר לאו בנתנו בבית בעלים קאמר ואף לאו בגנב אלא מילתא באנפי נפשיה קאמר.

הלכה יז

היה העדר ביער, כיון שהכיש את הבהמה וטמנה בתוך האילנות והעצים חייב בתשלומי כפל. ואם טבחה או מכרה שם משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

הלכה יח

גנב ברשות הבעלים ואחר שידעו שנגנבה הוציאה וטבחה או מכרה חוץ מרשותן, או שגנב והוציא חוץ מרשותן וטבח או מכר ברשותן, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.