הלכות גניבה פרק ח

הלכה א

מצות עשה לצדק המאזנים והמשקלות והמדות יפה יפה ולדקדק בחשבונן בשעת עשייתן, שנאמר: מאזני צדק וגו' וכן במדת הקרקע צריך לדקדק בחשבון משיחת הקרקע על פי העיקרים המתבארים בכתבי הגימטריא, שאפילו מלוא אצבע מן הקרקע רואין אותה כאילו היא מליאה כרכום.

הלכה ב

ארבע אמות הסמוכין לחריץ מזלזלין במשיחתן, והסמוכים לשפת הנהר אין מושחין אותן כלל, מפני שהן של בני רשות הרבים.

הלכה ג

והמודד את הקרקע, לא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, מפני שהחבל מתקצר בימות החמה. לפיכך אם מדד בקנה או בשלשלת של ברזל וכיוצא בהם אין בכך כלום.

הלכה ד

אין עושין משקלות לא של ברזל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאלו, מפני שמעלין חלודה ומתחסרין. אבל עושין של צחיח סלע ושל זכוכית ושל אבן שוהם וכיוצא בהן.

הלכה ה

אין עושין את המחק לא של דלעת, מפני שהוא מיקל ולא של מתכת, מפני שהוא מכביד. אבל עושהו של זית ושל אגוזים ושל שקמה ושל אשכרוע וכיוצא בהן.

הלכה ו

אין עושין את המחק צדו אחד קצר וצדו אחד עבה, ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחיתו למוכר, ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו ללוקח.

הלכה ז

אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו, ולא ירתיח במדת הלח בעת שמודד ואפילו היתה המדה קטנה ביותר. שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא, שנאמר: ובמשורה, והיא מדה קטנה אחד משלשים ושלשה בלוג.

הלכה ח

מוכרי עששיות של ברזל וכיוצא בהן, צריך להיות חוט המאזנים שאוחז השוקל בידו תלוי באויר שלשה טפחים וגבוהין מן הארץ שלשה טפחים, ואורך קנה המאזנים ואורך החוטים שנים עשר טפח.

הלכה ט

מאזנים של מוכרי צמר ושל מוכרי זכוכית, יהיה אורך החוטים שהן תלויין בו שני טפחים וגבוהין מן הארץ שני טפחים, והקנה והחוטין ארכן תשעה טפחים.

הלכה י

מאזנים של חנוני ושל בעל הבית ,יהיה אורך החוט שהן תלויים בו טפח וגבוהין מן הארץ טפח, והקנה והחוטין ארכן ששה טפחים.

הלכה יא

החוט שתולין בו הפלס וכן חוט מאזנים של זהב ושל מוכרי ארגמן טוב, ארכו שלש אצבעות וגבוהין מן הארץ שלש אצבעות, ואורך הפלס ואורך השלשלאות שלו כפי מה שהוא רוצה.

הלכה יב

מנין שחייב המוכר להכריע ללוקח בעת ששוקל לו?

שנאמר: אבן שלמה וצדק יהיה לך. אמרה תורה: צדק משלך ותן לו.

הלכה יג

וכמה בלח? אחד למאה, וביבש אחד לארבע מאות. כיצד?

מכר לו עשר ליטרא לח, נותן לו גירומין אחד מעשרה בליטרא. ואם מכר לו עשרים ליטרין יבש, נותן לו גירומיו אחד מעשרים בליטרא. וכן לפי חשבון זה בין רב בין מעט.

הלכה יד

במה דברים אמורים?

במקום שנהגו למכור עין בעין, אבל במקום שנהגו להכריע, חייב להכריע לו טפח.

הלכה טו

היה שוקל לו עשר ליטרים לא יאמר לו: שקול אחת אחת והכרע, אלא שוקל לו עשרה בבת אחת והכרע אחד לכולן.

הלכה טז

מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה, בגסה לא ימוד בדקה. למחוק לא יגדוש ויוסיף בדמים. וכן אם נהגו לגדוש, לא ימחוק ויפחות מן הדמים אלא מודד כמנהג המדינה.

הלכה יז

בני מדינה שרצו להוסיף על המדות או על המשקלות, לא יוסיפו יתר על שתות: שאם היה הקב מכיל חמשה ועשאוהו מכיל ששה הרשות בידן, יתר על ששה לא יעשו.

הלכה יח

הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום. ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש, והחנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל כדי שלא יחלידו.

הלכה יט

המבקש לשקול שלשה רביעי ליטרא, נותן ליטרא בכף מאזנים והבשר ורביע ליטרא בכף שניה. שאם אתה אומר: נותן חצי ליטרא ורביע ליטרא בכף אחת, שמא יפול רביע הליטרא ואין הלוקח רואהו.

הלכה כ

חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזרין על החנויות ומצדקין את המאזנים ואת המדות ופוסקין השערים. וכל מי שנמצא עמו משקל חסר או מדה חסרה או מאזנים מקולקלין, יש להן רשות להכותו כפי כחו ולקנסו כפי ראות בית דין לחזק הדבר. וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר, מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק.