הלכות גזילה ואבדה פרק ב

הלכה א

הגזלה שלא נשתנית אלא הרי היא כמות שהיתה, אע"פ שנתיאשו הבעלים ממנה ואע"פ שמת הגזלן והרי היא ביד בניו, הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה. ואם נשתנית ביד הגזלן, אע"פ שעדיין לא נתייאשו הבעלים ממנה, קנה אותה בשינוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה.

הלכה ב

ודין זה דין תורה הוא, שנאמר: והשיב את הגזלה אשר גזל. מפי השמועה למדו: אם היא כשגזלה משלם אותה, ואם נשתנית בידו משלם דמיה. נתייאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית, קנה הגזלן כל השבח שהשביחה אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזלה. ודבר זה מדבריהם מפני תקנת השבים. וכשמחזיר לו הגזלה, שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל.

[השגת הראב”ד]: ודבר זה מדבריהם וכו'

אמר אברהם: יש אומרים נוטל את השבח עצמו ודוקא אמרו שלשה שמין להם את השבח ומעלים אותם בדמים אבל האיך לא. עד כאן לשונו.

הלכה ג

מכרה הגזלן או נתנה במתנה אע"פ שלא נשתנית הגזלה, אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח, הואיל ונתייאשו הבעלים בין לפני מכירה ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה קנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות.

הלכה ד

הגוזל והשביח ומכר או הוריש לפני יאוש, מה שהשביח הוריש ומה שהשביח מכר, וקנה לוקח או יורש את השבח ונוטל דמי השבח מן הנגזל ומחזיר לו הגזלה, וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מן הגזלן, שהרי לא נתייאש. וכן אם השביח הלוקח או היורש, נוטל השבח מן הנגזל.

[השגת הראב”ד]: הגוזל והשביח וכו'

אמר אברהם: ראיתי זה החכם חולק בשבח שעל גבי גזלה בין לפני יאוש ולאחר יאוש ויש לדבריו מקצת ראיה ממ"ש פ' מרובה יאוש אמור רבנן דקני ולא ידענא אי מדאורייתא וכו' אי מדרבנן משום תקנת השבים אלמא יאוש מיהא בעינן. ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וק"ל אם הגזלן עצמו זוכה בו לל"ל מכר והוריש ומן הדין מוקי לה לפני יאוש ואפ"ה לא נהיר ולעולם הא נמי לאחר יאוש ומכר והוריש איצטריכא ליה סד"א כיון דלית ליה פסידא לגזלן דהא לא קביל עליה אחריות ואי קביל איהו דאפסיד אנפשיה אימא לא לעביד תקנתא ללוקח וזה עיקר. עד כאן לשונו.

הלכה ה

מכר הגזלן לגוי, אע"פ שהשביח הגוי חוזרת לבעליה. מכרה הגוי לישראל אחר שהשביח, הואיל והגזלן ישראל וזה שהיא בידו ישראל קנה השבח, ואם תפש הנגזל אין מוציאין מידו.

הלכה ו

כבר ביארנו שהגזלה שהשביחה אחר יאוש או אחר שנשתנית, השבח לגזלן מפני תקנת השבים, אף על פי שהשביחה מאליה. כיצד? גזל פרה ונתעברה אצלו, בין שילדה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא ילדה. גזל רחל ונטענה אצלו, בין שגזזה קודם שתבעו בדין בין שעדיין לא גזזה, הואיל ונתייאשו הבעלים, משלם כשעת הגזלה. ואם ילדה וגזזה, הגיזות והולדות של גזלן, ואם עדיין לא ילדה ולא גזזה שמין לו ונוטל השבח מן הנגזל, ומחזיר הבהמה עצמה.

הלכה ז

גזל פרה מעוברת ונתייאשו הבעלים ואחר כך ילדה, רחל טעונה ונתייאשו הבעלים ואחר כך גזזה, משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז. ואם לפני יאוש או קודם שנשתנה ילדה או גזזה, הרי הגיזות והולדות של בעלים. ואע"פ שנתעברה או נטענה ביד הגזלן, הואיל ולא נתייאשו הבעלים ולא נשתנית, הגזלה ברשות בעליה היא עדיין אע"פ שהגזלן חייב באונסיה.

[השגת הראב”ד]: חייב באונסיה

אמר אברהם: שבוש הוא ואין שינוי יותר גדול מלידה וגזיזה. עד כאן לשונו.

הלכה ח

גנב או גזל והקדיש וטבח אחר שנתייאשו הבעלים, הרי היא ברשות הגזלן משעה שהקדישה בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר, וכל ולדותיה וגיזותיה משעת גניבה עד שעת הקדש של בעלים.

[השגת הראב”ד]: הקדש של בעלים וכו'

אמר אברהם: קטיר קא חזינא הכא דהא אסיקנא דכל שבח דלאחר יאוש אפילו שעל גב גזלה הוא של גזלן מפני תקנת השבים ואיכא למימר כיון דהקדישה הגנב ליכא תקנתא לגזלן הילכך כל מה שהשביח עד שעה שהקדישה של בעלים הוא וקשה לי כיון דהקדישה מאי חוטא נשכר איכא הלא הכל של הקדש וא"כ יהיה של הקדש ולא של בעלים ואנן בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה מפרשינן להנהו גיזותיה וולדותיה דהאי שמעתא דמסכת גיטין. עד כאן לשונו.

הלכה ט

במה דברים אמורים?

בשבח הבא מאליו, כגון גיזות וולדות. אבל אם היתה כחושה ופטמה אפילו לפני יאוש, נוטל מן הנגזל שבח הפטום. וכן כל כיוצא בזה משבח שיש בו הוצאה.

הלכה י

שינוי החוזר לברייתו אינו שינוי. כיצד?

הגוזל עצים ודבק אותן במסמרים ועשה מהן תיבה אינו שינוי, שהרי אפשר לפרקן וחוזרין לוחות כשהיו.

הלכה יא

גזל עפר ועשאהו לבינה לא קנה, שאם ידוק הלבינה תחזור עפר כשהיתה. גזל לשון של מתכת ועשאהו מטבע לא קנה, שאם יתיך המטבע יחזור לשון כשהיתה. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יב

אבל הגוזל עצים ושרפן וקצצן או חקק בהן ועשאן כלים, או שגזל צמר וצבעו או נפצו ולבנו, או שגזל טווי ועשהו בגד, או שגזל לבינה ועשאה עפר, או אבנים וסתתן או מעות והתיכן, הרי זה שינוי בידו, שאם יעשם מעות אחרות פנים חדשות הן, וכן כל כיוצא בהן.

הלכה יג

הגוזל מעות ישנות ושפן וחדשן לא קנה, שהרי מתישנין וחוזרין כשהיו. גזל מעות חדשים וישנם קנה, שאם יחדשם פנים חדשות הן. גזל דקל מחובר וקצצו לא קנה, ואפילו כרתו חליות חליות, עשהו קורות קנה.

הלכה יד

גזל קורות גדולות ועשאן קטנות לא קנה. עשאן לוחות עד שנשתנה שמם קנה. גזל לולב והפריד עליו קנה העלים, גזל עלים ועשאן חופייה קנה. גזל טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, הרי זה שינוי בידו וקנהו ומשלם כשעת הגזלה, ואף על פי שלא נתייאשו הבעלים.

הלכה טו

גזל כלי ושברו אין שמין לו הפחת, אלא משלם דמיו והכלי השבור של גזלן. ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור נוטלין ומשלם הפחת, שזו תקנה היא לבעלים, ואם לא רצו הרשות בידן. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה טז

גזלה שלא נשתנית והוקרה, אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה, הרי זו חוזרת לבעלים ואין לגזלן בה כלום. שלא תקנו לגזלן את השבח אחר יאוש, אלא כגון גיזות וולדות, אבל שבח היוקר אם היתה הגזלה חוזרת בעיניה, אינו זוכה בו.