הלכות גזילה ואבדה פרק ט

הלכה א

הגוזל קרקע מחברו והפסידה כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ את האילנות ושחת את המעיינות והרס הבנין, חייב להעמיד לו בית או שדה כשהיו בשעת הגזלה או ישלם דמי מה שהפסיד. אבל אם נשחתה מאליה, כגון ששטפה נהר או נשרפה באש שירדה מן השמים, אומר לו: הרי שלך לפניך, שהקרקע בחזקת בעליה קיימת ואין אחריות הפסדה עליו אלא אם כן הפסיד בידו, מה שאין הדין כן במטלטלין, כמו שביארנו.

[השגת הראב”ד]: אבל אם נשחתה וכו'

אמר אברהם: (תימה הוא זה שהוא לא ביאר) [נ"א אמת הוא זה אלא שלא ביאר וכו'] כן שהרי עשה עבדים כקרקעות לענין גזלה שהרי הזקינו אומר לו הרי שלך לפניך מיהו הני מילי לענין כחושה אע"ג דלא הדרא גזלה מיהא בעינה איתא ואומר לו הרי שלך לפניך אבל מ"מ נגזלים הם ונקנית ביאוש דכתיב וישב ממנו שבי ואמרינן העבד שנשבה ופדאוהו לשם בן חורין אחר יאוש לא ישתעבד לא לראשון ולא לשני אלמא לאו כקרקע דמי דהא קני נפשיה ביאוש הילכך כשמת העבד או נשרף משלם את דמיו שהרי משמת אין שלו לפניו וכשמת לגזלן מת. עד כאן לשונו.

הלכה ב

גזל שדה ונגזלה ממנו ונטלוה מציקים בכח המלך. אם מכת מדינה היא כגון שלקח המלך שדות או בתים של כל אנשי המדינה, אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם מחמת הגזלן נלקחה, חייב להעמיד לו שדה אחרת.

הלכה ג

אנס המלך את הגזלן ואמר לו: הראה לנו כל מה שיש לך, והראה שדה זו שגזל בכלל שדותיו ונטלה המלך, חייב להעמיד לו שדה אחרת כמותה או נותן דמיה.

הלכה ד

גזל שדה והפסידה בידו, כשבעל השדה גובה את דמי מה שהפסיד הגזלן, גובה אותן מנכסים בני חורין מפני שהיא כמלוה על פה. ואם עמד הגזלן בדין ונתחייב לשלם ואחר כך מכר, גובה מנכסים משועבדין.

הלכה ה

גזל שדה ואכל פירותיה, משלם כל הפירות שאכל מנכסים בני חורין. גזל והשביח, שמין לו וידו על התחתונה: אם השבח יתר על ההוצאה, נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל, ואם ההוצאה יתירה על השבח, אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח.

הלכה ו

גזל שדה ומכרה והשביחה הלוקח, אם השבח יתר על ההוצאה, נוטל ההוצאה מבעל השדה, ונוטל הקרן עם שאר השבח מן הגזלן.

[השגת הראב”ד]: גזל שדה ומכרה וכו'

אמר אברהם: בשקבל עליו אחריות. עד כאן לשונו.

הלכה ז

הקרן גובה מנכסים משועבדים ושאר השבח מנכסים בני חורין. ואם הכיר בה שהיא גזולה כשלקחה, אינו נוטל מן הגזלן אלא הקרן בלבד, ומפסיד שאר השבח היתר על ההוצאה. היתה ההוצאה יתירה על השבח, בין שהכיר בה שהיא גזולה בין שלא הכיר בה אין לו מן ההוצאה, אלא שיעור השבח נוטלו מבעל השדה ונוטל הקרן מן הגזלן מנכסים משועבדין.

הלכה ח

הגוזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירותיה, מחשבין עליו כל הפירות שאכל ומשלם לבעל השדה, וחוזר וגובה אותן מן הגזלן מנכסים בני חורין ואם הכיר בה שגזולה היא, אין לו פירות ואינו גובה מן הגזלן אלא הקרן בלבד.

הלכה ט

המוכר שדה שאינה שלו, אין ממכרן ממכר ולא קנה לוקח כלום, כמו שביארנו. חזר הגזלן אחר שמכרה ולקחה מבעליה, נתקיימה ביד הלוקח מן הגזלן. ואפילו נתנה לו הגזלן מתנה כשהיתה גזולה בידו, כיון שחזר ולקחה נתקיימה ביד זה שקבל המתנה, שמפני זה טרח הגזלן עד שקנאה כדי לעמוד בנאמנותו.

הלכה י

לפיכך אם תבע הלוקח את הגזלן מפני שמכר לו שדה שאינה שלו ונתחייב לשלם, והתחיל בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהן ללוקח, ואחר שהתחילו ההכרזות לקחה הגזלן מן הבעלים, לא נתקיימה ביד הלוקח, שמאחר שהכריזו על נכסיו נתגלה שאינו נאמן ולא לקחה מן הבעלים כדי להעמידה ביד הלוקח.

הלכה יא

לקחה הגזלן מן הבעלים אחר שמכרה כשהיא גזולה, וחזר ומכרה לאחר או נתנה במתנה או הורישה, הרי גילה דעתו שאינו רוצה להעמידה ביד זה שלקחה ממנו כשהיתה גזולה. וכן אם נפלה לגזלן בירושה, לא נתקיימה ביד הלוקח.

הלכה יב

גבאה הגזלן בחובו, אם יש לנגזל קרקע אחרת ואמר לו הגזלן: זו אני גובה בחובי, הרי זה מתכוין להעמידה ביד הלוקח. ואם אין לנגזל קרקע אלא זו, לגבות חובו הוא שנתכוון.

הלכה יג

נתנוה הבעלים לגזלן מתנה קנאה הלוקח, שאילו לא טרח לבעלים לא היו נותנים לו מתנה, ומפני זה טרח כדי שיזכה בה בדין ויעמוד בנאמנותו ותתקיים ביד הלוקח.

הלכה יד

הגוזל שדה ואחר שגזלה והוחזק גזלן עליה חזר ולקחה מבעלים הראשונים, וטען הנגזל ואמר: אנוס הייתי בשעה שמכרתיה לו ושלא לדעתי מכרתי מחמת גזלנותו לא זכה הגזלן, אע"פ שיש לו עדים שבפניהם לקחה ותחזור השדה לבעליה ומחזירין לגזלן הדמים שנתן.

הלכה טו

במה דברים אמורים?

כשהעידו העדים שמנה בפניהם את המעות. אבל אם העידו שבעל הקרקע מכר לגזלן והודה לו בפניהם שנתן לו דמים כך וכך, והנגזל טוען שלא נתן לו דמים ומחמת יראה הודה לו, אין לגזלן כלום אלא מוציאין ממנו השדה בלא דמים, מפני שלא הודה לו אלא מן הפחד כשטען, הואיל והוחזק גזלן עליה.

הלכה טז

אין בעל השדה צריך לעשות מודעה על מכר זה הואיל והוחזק זה גזלן על שדה זו ואין ראייתו בה ראיה ואין צריך למסור מודעה. ואין דין גזלן כדין האונס חברו ותלה אותו עד שימכור לו: שזה האונס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדיין כלום, לפיכך אם לא מסר המוכר האנוס מודעה, ממכרו קיים.

[השגת הראב”ד]: אין בעל השדה וכו'

אמר אברהם: זה אינו מחוור והרב ז"ל חולק עליו בהלכות והעיקר כדברי הרב ז"ל שאם היה כדברי זה המחבר דרב הונא הוה מפליג בזה למה ליה למהדר דרב ביבי מימרא היא ומימרא לרב הונא לא סבירא ליה והא בכה"ג רב הונא נמי הכי ס"ל. עד כאן לשונו.