הלכות נזקי ממון פרק ו

הלכה א

אי זהו הוא מועד?

כל שהעידו בו שלשה ימים, אבל אם נגח ביום אחד או נשך או רבץ או בעט או נגף אפילו מאה פעמים אין זה מועד. העידו בו שלש כתי עדים ביום אחד, הרי זה ספק אם הועד או לא הועד.

[השגת הראב”ד]: ספק אם הועד וכו'

אמר אברהם: שנגח ג' פעמים בג' ימים. עד כאן לשונו.

הלכה ב

אין העדה אלא בפני הבעלים ובפני בית דין, שנאמר: והועד בבעליו ואין העדה אלא בבית דין.

הלכה ג

שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדינת הים שנגחו פטורין, אבל בית דין מעמידין להם אפטרופין ומעידין בהן בפני האפוטרופסין.

הלכה ד

הזיקו אחר שהועדו בפני אפוטרופסין, אם עדיין הוא תם, משלם חצי נזק מגופו. ואם הועד בו שלשה ימים ואחר כך הזיק, משלם נזק שלם מן היפה שבנכסי אפוטרופסין, ולכשיגדלו היתומים יעשו דין עם האפוטרופסין וישלמו להן.

[השגת הראב”ד]: אפוטרופסין וכו'

אמר אברהם: אני מפרש לסתם מתני' דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו. עד כאן לשונו.

הלכה ה

שוורים שמשחקין בהן ומלמדין אותן שיגיחו זה את זה, אינם מועדים זה לזה. ואפילו המיתו את האדם, אינן חייבין מיתה, שנאמר: כי יגח לא שיגיחוהו.

[השגת הראב”ד]: כי יגח וכו'

אמר אברהם: ולמה לא וליהוי כשור שהוא מועד לשופרות ועוד שכבר פסק למעלה משסה כלבו של חברו בחברו חייב בעל הכלב. עד כאן לשונו.

הלכה ו

שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה, חזר לתמות,ו שהרשות שנשתנית משנה דינו. אבל אם השאילו או מסרו לשומר, הרי הוא בחזקתו. וכן שור שהועד בפני אפוטרופסין ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן, אע"פ שבטלו האפוטרופסין, הרי הן מועדין בחזקתן, שהרי ברשות בעלים הן.

הלכה ז

בהמה שהועדה וחזרה בה מדבר שהועדה לו, חזרה לתמותה. כיצד?

שור שהועד ליגח וחזר שלא יגח, אע"פ שהוא נוגף הרי זה תם לנגיחה. ומאימתי היא חזרתו?

עד שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח. וכן בשאר הדברים שהועד להן עד שימשמשו בו ולא יהיה עושה אותן.

הלכה ח

שור שהוא מועד למינו, הרי זה אינו מועד לשאינו מינו. הועד לאדם אינו מועד לבהמה. הועד לקטנים, אינו מועד לגדולים. לפיכך אם הזיק את מין שהוא מועד לו, משלם נזק שלם. ואם הזיק לשאר המינין, משלם חצי נזק. היה מועד לשבתות, אינו מועד לימות החול, ואם הזיק בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק. ומאימתי היא חזרתו?

משימשמשו התינוקות בו ביום שהוא מועד לו ולא יהיה מזיק נזק שהועד לו.

הלכה ט

נגח שור היום וחמור למחר וגמל ביום שלישי, נעשה מועד לכל. ראה שור היום ונגחו, ולמחר ראה שור ולא נגחו, וביום השלישי ראה שור ונגחו, וברביעי ראה שור ולא נגחו, ובחמישי ראה שור ונגחו, ובששי ראה שור ולא נגחו, נעשה מועד לסירוגין לשוורים. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה י

ראה שור היום ונגחו, ולמחר ראה חמור ולא נגחו, ובשלישי ראה סוס ונגחו, וברביעי ראה גמל ולא נגחו, ובחמישי ראה פרד ונגחו, ובששי ראה ערוד ולא נגחו, נעשה מועד לסירוגין לכל, ואם נגח ביום שהוא מועד לו אחד משלשת המינין שנגח בסירוגין, הרי זה מועד.

[השגת הראב”ד]: ראה שור היום וכו'

כתב הראב"ד על כל בבא ובבא מהם. על בבא ראשון עד שיגח בסירוגין הרי זה מועד כתב ובלבד שלא יגח מין אחד שתי פעמים זו אחר זו. ועל בבא שניה נגח שלשה שוורים וכו' עד או לג' מינים הוא מועד כתב אי נמי לכל המינין. ועל בבא שלישית וכן אם נגח בג' שבתות וכו' עד הימים כתב א"נ לכל הימים.

הלכה יא

נגח בחמשה עשר לחודש זה, ובששה עשר לחודש שני, ובשבעה עשר לחדש שלישי, אינו מועד עד שישלש בדילוג. שמע קול שופר ונגח, קול שופר ונגח, קול שופר ונגח, נעשה מועד לשופרות. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יב

נגח שלשה שוורים בשלשה ימים זה אחר זה וברביעי נגח חמור ובחמישי נגח גמל, או שנגח חמור וגמל בתחלה בשני ימים זה אחר זה ואחר כך נגח שלשה שוורים זה אחר זה, הרי זה ספק אם הוא מועד לשוורים בלבד או לשלשת המינין הוא מועד. וכן אם נגח בשלש שבתות זו אחר זו ובאחד בשבת ובשני בשבת, או שנגח בחמישי בשבת ובערב שבת וביום השבת ובשתי שבתות הבאות אחריה, הרי זה ספק אם הוא מועד לשבתות בלבד או לשלשת הימים ששנים מהן חול.

הלכה יג

וכל אלו הספיקות וכיוצא בהן אין מחייבין בהן את המזיק אלא חצי נזק, ואם תפש הניזק נזק שלם, אין מוציאין מידו.