הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב

הלכה א

בהמה חיה או עוף שנשכן נחש וכיוצא בו, או שאכלו סם הממית האדם קודם שישתנה בגופו, הרי אלו אסורים משום סכנת נפשות. לפיכך בהמה חיה ועוף שנמצאו חתוכי רגלים, אע"פ שהן מותרין משום טריפה, הרי אלו אסורין משום סכנה, שמא אחד מזוחלי עפר נשכן עד שיבדקו. כיצד בודקן?

צולה אותן בתנור, אם לא נתחתך הבשר ולא נשתנה משאר הצלי הרי אלו מותרין.

הלכה ב

וכן ניקורי תאנים וענבים והקשואים והדילועין והאבטיחין והמלפפונות אפילו היו גדולים ביותר, בין תלושין בין מחוברין ואפילו היו בתוך הכלי, כל שיש בו ליחה ונמצא נשוך אסור, שמא נחש וכיוצא בו נשכו. ואפילו ראה צפור או עכבר יושב ומנקר, הרי אלו אסורין, שמא במקום נקב ניקב.

הלכה ג

תאנה או ענב שניטל העוקץ שלהן, אין בהם משום גילוי, לפיכך אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש תאנה נקורה שיבשה ונעשת גרוגרת ותמרה נקורה שיבשה, שתיהן מותרות.

הלכה ד

אסור לאדם ליתן מעות או דינרים, לתוך פיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין או מצורעין או זיעה. שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים.

הלכה ה

וכן לא יתן אדם פס ידו תחת שחיו שמא נגע בידו במצורע או בסם רע שהידים עסקניות. ולא יתן התבשיל תחת המטה אע"פ שהוא עוסק בסעודה, שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו.

[השגת הראב”ד]: וכן לא יתן אדם פס ידו וכו'

אמר אברהם: בירושלמי אסור למיתן פיסתא תותי בי שחיא ומפרשין חתיכה של בשר או של לחם מפני הזיעה

[השגת הראב”ד]: ולא יתן התבשיל וכו'

גם זה בירושלמי ומפרשים משום רוח רעה.

הלכה ו

וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון, שמא יפול אדם על חודה וימות. וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או ליכנס לחורבה. וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעבור במקומן.

[השגת הראב”ד]: וכן לא ינעוץ וכו'

אמר אברהם: גם זה מפרשים משום ביזוי אוכלין שעושה מהן תיק לסכין.

הלכה ז

וכן אסור ליהודי להתייחד עם הגויים מפני שהן חשודים על שפיכות דמים. ולא יתלוה עמהן בדרך. פגע בגוי בדרך מחזירו לימינו, היו עולין במעלה או יורדים בירידה לא יהיה ישראל למטה וגוי למעלה, אלא ישראל למעלה וגוי למטה, שמא יפול עליו להמיתו, ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ את גולגלתו.

הלכה ח

אם שאלו לאן אתה הולך?

ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו, שנאמר: עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.

הלכה ט

אסור ליקח רפואה מן הגוי אלא אם כן נתייאשו ממנו שיחיה ואסור להתרפאות מן האפיקורוס ואע"פ שנתייאשו ממנו, שמא ימשכו אחריו. ומותר ליקח רפואה מן הגוי לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ, כגון מלוגמא ורטייה, ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו. וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם.

הלכה י

ומותר לשאול לרופא גוי ויאמר לו: סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה, אבל לא יקח ממנו.

הלכה יא

ואסור להסתפר מהן ברשות היחיד שמא יהרגנו. ואם היה אדם חשוב מותר, מפני שמתיירא להרגו. ואם דימה לגוי שהוא אדם חשוב כדי שיפחד ממנו ולא יהרגנו, הרי זה מותר להסתפר ממנו.

הלכה יב

אסור למכור לגוי כל כלי המלחמה, ואין משחיזין להם את הזיין ואין מוכרין להן לא סכין ולא קולרין ולא כבלים [של ברזל] ולא שלשלאות של ברזל הינדואה ולא דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים, אבל מוכרין להן תריסין שאינן אלא להגן.

הלכה יג

וכשם שאסרו למכור לגוי כך אסרו למכור לישראל שמוכר לגוי, ומותר למכור הזיין לחיל של בני המדינה, מפני שהן מגינין על ישראל.

הלכה יד

כל שאסור למכור לגוי אסור למכור לישראל שהוא ליסטים, מפני שנמצא מחזיק ידי עוברי עבירה ומכשילו. וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת, או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: ולפני עור לא תתן מכשול. הבא ליטול ממך עצה, תן לו עצה ההוגנת לו.

הלכה טו

ואסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור. ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה, שנאמר: להן מלכא מלכי ישפר עלך.