הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ט

הלכה א

הרוג שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו מניחין אותו במקומו, ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלים, שנאמר: ויצאו זקניך ושופטיך ומודדין ממנו אל הערים שסביבות החלל. אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד.

הלכה ב

אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה, קוברין את הנהרג במקומו, וחוזרין זקני ירושלים למקומן ובית דין של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידים אותה אל נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה.

הלכה ג

ועורפין אותה שם בקופיץ מאחריה ובית דין של אותה העיר עם כל זקניה אפילו הם מאה כולן רוחצין את ידיהן שם במקום עריפתה של עגלה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקודש: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. כלומר: שלא בא לידינו הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה. והכהנים אומרים בלשון הקודש: כפר לעמך ישראל והולכין להן והקב"ה מכפר על הדם, שנאמר: ונכפר להם הדם.

הלכה ד

כשמודדין מן החלל מדקדקין במדה ואין מקדרין בה, ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של עשרים ושלשה. ואין מודדין לירושלים שירושלים אין מביאה עגלה ערופה, לפי שלא נתחלקה לשבטים, ונאמר: באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה.

הלכה ה

נמצא קרוב לירושלים או לעיר שאין בה בית דין, מניחין אותה ומודדין אל שאר העיירות הסמוכות לו. נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גויים אין מודדין כל עיקר, שהרי זה בחזקת שהרגוהו גויים.

הלכה ו

אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין העם שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה, הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה.

הלכה ז

אע"פ שהולכין אחר הרוב מן התורה והולכין אחר הקרוב, הרוב עדיף.

הלכה ח

נמצא הנהרג מכוון בין שתי עיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה, יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו: אם זו היא הקרובה הרי היא שלהן, ואלו נתנו להם חלקם מתנה. ואם אלו הם הקרובים, הרי הוא שלהן ואלו נתנו להן חלקם מתנה. לפי שאי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם.

הלכה ט

מהיכן מודדין?

מחוטמו, נמצא גופו במקום אחד וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברים אותו במקומו. וכן כל מת מצוה, מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו.

הלכה י

נמצאו מתים רבים זה בצד זה, מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן, ואם היתה עיר אחת קרובה לכולם מביאה עגלה אחת על כולן. נמצאו זה על גבי זה, מודדין מן העליון כמות שהן מונחין.

[השגת הראב”ד]: נמצא זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין

אמר אברהם: זה הפסק אינו מתברר מהגמרא.

הלכה יא

נאמר כי ימצא חלל לא חנוק ולא מפרפר, שאין זה נקרא חלל. באדמה לא טמון בגל. נופל לא תלוי באילן. בשדה לא צף על פני המים. לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין.

הלכה יב

אפילו ראה ההורג עד אחד אפילו עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה, לא היו עורפין. לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי, בטלה עגלה ערופה.

הלכה יג

עד אחד אומר: ראיתי ההורג ועד אחד הכחישו ואמר לו: לא ראית, היו עורפין. במה דברים אמורים?

כשבאו שניהם כאחת, אבל אם אמר אחד, אני ראיתי את ההורג הרי זה נאמן כשנים לענין זה. ואם בא אחר כך עד אחד והכחישו ואמר לו: לא ראית, אין משגיחין על דברי האחרון ואין עורפין.

הלכה יד

באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו ואמרו לו: לא ראית, הרי הן כשתי עדיות המכחישות זו את זו ועורפין. אשה אומרת: ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת: לא ראית, היו עורפין בין שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו. שנים אומרים: ראינו ואחד אומר להן: לא ראיתם, אין עורפין. אחד אומר: ראיתי ושנים אומרים לו: לא ראית, היו עורפין.

[השגת הראב”ד]: אשה אומרת ראיתי את ההורג עד שבאו שתיהן כאחת בין שבאו זו אחר זו

אמר אברהם: נראה מן הגמרא שזה שיבוש הוא דבזה אחר זה הראשון עיקר ואפילו אשה. עד כאן לשונו.

הלכה טו

במה דברים אמורים?

בשהיו שלשתן כשרים או פסולים, אבל אם אמר עד אחד: ראיתי ההורג ושתי נשים או שני פסולים אומרים לו: לא ראית, אין עורפין.

[השגת הראב”ד]: אבל אם אמר עד אחד וכו'

אמר אברהם: גם זה שיבוש.

הלכה טז

שתי נשים או שני פסולים אומרים: ראינו ההורג ועד אחד מכחישם ואומר: לא ראיתם, עורפים, שאפילו מאה נשים או מאה פסולים ועד אחד מכחיש כולן, הרי אלו כאיש אחד ועד אחד.

[השגת הראב”ד]: שתי נשים או שני פסולין אומרים וכו' עד עורפים

אמר אברהם: גם זה שיבוש שלא אמרו אלא בדאתא עד אחד כשר מעיקרא אבל אתא לבסוף הולכים אחר רוב דעות ואפילו בעד אחד מכחישן.

הלכה יז

שלש נשים או שלשה פסולים אומרים: ראינו ההורג וארבע נשים או ארבעה פסולים אומרים: לא ראיתם עורפין.

זה הכלל: בפסולין [הלך] אחר רוב המניין בכל מקום.

[השגת הראב”ד]: שלש נשים או שלשה פסולים וכו'

אמר אברהם: אפילו בזה אחר זה. עד כאן לשונו.