הלכות אבל פרק יב

הלכה א

ההספד כבוד המת הוא, לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר מקוננים והמקוננות וסופדין אותו, ואם צוה שלא יספדוהו אין סופדין אותו. אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה, שנאמר: כי קבור תקברנו.

הלכה ב

כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, וכל המתעצל בהספד אדם כשר, ראוי ליקבר בחייו. וכל המוריד דמעות על אדם כשר, הרי שכרו שמור על כך אצל הקדוש ברוך הוא.

הלכה ג

אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם, ואין משנין אותו ממטה למטה, ואין מוציאין מטתו אלא דרך פתחים, לא שישלשלוה דרך גגות ובשאר העם מותר לעשות.

הלכה ד

אין פוחתין משבעה מעמדות למת, ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה, ואין עושין אלא בקרובים. ואין עושין אלא ביום ראשון ובבית הקברות ובמקום שנהגו. כיצד עושין במקום שנהגו?

מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן, ואח"כ אומר: שבו יקרים שבו, ואומר לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין ואחר כך: עמדו יקרים עמודו. ואומר כשהן עומדין וחוזר ואומר כך שבע פעמים.

הלכה ה

כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כך עושין לנשים ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום. אבל אין מניחין מטת האשה ברחוב לעולם שזה גנאי לאשה, אלא סמוך למיתתה קבורתה.

הלכה ו

המלקט עצמות אין אומרים עליהם קינים ונהי, ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים, אבל אומרים עליהן דברי שבח להקב"ה ודברי כבושים.

הלכה ז

המפנה ארונו של מת ממקום למקום, אם שדרו קיימת עומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, ומספידין אותו אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חדש. ואם אין שדרו קיימת אין מספידין אותו, ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואלו הן ברכת אבלים: דברים שאומרים בבית האבל, תנחומי אבלים שאומרים בשורה.

הלכה ח

המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כולו, ולערב אין מתאבל אפילו צרורין לו בסדינו ואין אומרין עליהן קינות.

הלכה ט

אין מספידין את הקטנים ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד?

בני עניים או בני זקנים בני חמש, ובני עשירים בני שש, אחד זכרים ואחד נקבות.

הלכה י

תינוק שמת כל שלשים יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים, אבל לא באיש אחד ובשתי נשים מפני הייחוד ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן שלשים יום גמורים יוצא בגלוסקמא קטנה הניטלת באגפיים. ועומדין עליו בשורה, ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שנים עשר חדש יוצא במטה.

הלכה יא

כל היוצא במטה רבים מצהיבין עליו, וכל שאינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו. וכל הניכר לרבים רבים מתעסקין בו, וכל שאינו ניכר לרבים אין רבים חייבין להתעסק בו. ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לפני המטה, לאחר המטה יוצאות לאחר המטה.

הלכה יב

העבדים והשפחות אין מספידין אותן ואין עומדין עליהן בשורה, ואין אומרים עליהן ברכת אבלים ותנחומי אבלים, אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו ועל חמורו: המקום ימלא חסרונך.