הלכות עדות פרק יב

הלכה א

כל הנפסל בעבירה אם העידו עליו שני עדים שעשה עבירה פלונית אע"פ שלא התרו בו שהרי אינו לוקה, הרי זה פסול לעדות. במה דברים אמורים?

כשעבר על דברים שפשט בישראל שהן עבירה, כגון שנשבע לשקר או לשוא או גזל או גנב או אכל נבלה וכיוצא בו, אבל אם ראוהו עדים עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג, צריכין להזהירו ואח"כ יפסל. כיצד?

ראוהו קושר או מתיר בשבת, צריכין להודיעו שזה חילול שבת, מפני שרוב העם אינן יודעין זה. וכן אם ראוהו עושה מלאכה בשבת או ביום טוב, צריכין להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא. וכן המשחק בקוביא תמיד או מי שנעשה מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו, צריכין העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות, שרוב העם אינן יודעים דברים אלו. וכן כל כיוצא בזה.

כללו של דבר: כל עבירה שהדברים מראים לעדים שזה ידע שהוא רשע ועבר בזדון, אף על פי שלא התרו בו, הרי זה פסול לעדות ואינו לוקה.

הלכה ב

אין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו. כיצד?

הרי שבא לבית דין ואמר שגנב או גזל או הלוה בריבית, אע"פ שמשלם על פי עצמו אינו נפסל. וכן אם אמר שאכל נבילה או בעל אסורה, אינו נפסל עד שיהיו שם שני עדים, שאין אדם משים את עצמו רשע. לפיכך ראובן שהעיד עליו שמעון שהלוה בריבית והעיד לוי ואמר: לי הלוה ברבית, הרי ראובן נפסל בעדות שמעון ולוי, אע"פ שהרי הודה לוי שלוה ברבית, אינו משים עצמו רשע ונאמן על ראובן ואינו נאמן על עצמו. וכן מי שהעיד שפלוני רבעו בין באונסו של נרבע בין ברצונו, הוא ואחר מצטרפין להרגו. פלוני בא על אשתי, הוא ואחר מצטרפין להרגו. אבל לא להרגה. וכן כל כיוצא בזה פלוני רבע את שורי, הוא ואחר מצטרפין להורגו, שאין אדם קרוב אצל ממונו.

[השגת הראב”ד]: וכן כל כיוצא בזה וכו' עד שאין אדם קרוב אצל ממונו

אמר אברהם: מן המפרשים הטובים יש שמפרשים פלוני רבע את שורי שגם הרובע אינו נהרג לפי שהעדות נגעה על שורו דלא פלגינן דיבורא וגם על שורו נתכוון להעיד וכשם שאינו נאמן על שורו כך אינו נאמן על הרובע דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

הלכה ג

שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו העבירות, ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה הרי זה כשר. אבל אם באו שנים והכחישום ואמרו: לא עשה עבירה זו ולא נפסל, הרי זה ספק פסול. לפיכך לא יעיד ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיודע שעשה תשובה.

הלכה ד

כל מי שנתחייב מלקות, בין שעשה תשובה בין שלקה בבית דין חוזר לכשרותו. אבל שאר פסולי עדות שהן פסולין משום ממון שחמסו או שגזלו, אף על פי ששלמו צריכין תשובה והרי הן פסולין עד שיודע שחזרו בהן מדרכן הרע.

הלכה ה

מאימתי חזרת מלוים ברבית?

משיקרעו שטרותיהן מעצמן, ויחזרו בהן חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפילו לגויים.

הלכה ו

מאימתי חזרת המשחקין בקוביא?

משישברו את פסיפסיהם, ויחזרו בהן חזרה גמורה שלא יעשו אפילו בחנם.

הלכה ז

מאימתי חזרת מפריחי יונים?

משישברו את הכלים שצדין בהן, ויחזרו בהן חזרה גמורה שאפילו במדבר לא יעשו.

הלכה ח

מאימתי חזרת סוחרי שביעית?

משתגיע שביעית ויבדקו. ולא חזרת דברים בלבד, אלא כותב אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתים זוז מפירות שביעית והרי הם נתונים במתנה לעניים.

הלכה ט

מאימתי חזרת המועל בשבועה?

משיבא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר להם: חשוד אני, או יתחייב שבועה בבית דין שאין מכירין אותו בממון חשוב ישלם ולא ירצה להשבע. וכן טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצאת טרפה מתחת ידו, שהרי הוא בכלל אוכלי טרפה שהן פסולין לעדות, הרי זה פסול לעדות עד שיראה ממעשיו שניחם על רעתו. וילבש שחורים ויכסה שחורים וילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בממון חשוב, או יוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב.

הלכה י

וכן עד זומם שהלך למקום שאין מכירין אותו ונתנו לו ממון חשוב להעיד בשקר ולא רצה, הרי זה עשה תשובה וחזר לכשרותו, וכן כל כיוצא בזה.