הלכות עדות פרק יט

הלכה א

שנים שהעידו ואמרו: במזרח הבירה הרג זה את הנפש בשעה פלונית, ובאו שנים ואמרו להן: במערב הבירה הזאת הייתם עמנו בעת הזאת, אם יכול העומד במערב לראות מה שבמזרח אינן זוממין, ואם אינו יכול לראות הרי אלו זוממין, ואין אומרין: שמא מאור עיניהם של ראשונים רב ורואין מרחוק יתר מכל אדם. וכן אם העידו שנים ואמרו: בבקר הרג זה את הנפש בירושלים ובאו שנים ואמרו להן: ביום זה בערב הייתם עמנו בלוד, אם יכול אדם להלך אפילו על הסוס מירושלים ללוד מבקר עד ערב אינן זוממין. ואם לאו - הרי אלו זוממין, ואין אומרין: שמא כר קל ביותר נזדמן להן וקפלו את הדרך, אלא בדבר המצוי הידוע לכל משערין לעולם ומזימין אותן.

הלכה ב

שנים שאמרו: באחד בשבת הרג זה את הנפש במקום פלוני, ובאו שנים ואמרו: ביום זה עמנו הייתם במקום אחר רחוק, אבל ביום שלאחר יום זה הרגו בודאי, אפילו העידו האחרונים שקודם כמה ימים הרגו, הרי זה ההורג עם עדיו הראשונים נהרגין, שהרי הוזמו, שבעת שהעידו שהרג עדיין לא נגמר דינו ליהרג. אבל באו שני עדים בשלישי בשבת ואמרו: באחד בשבת נגמר דינו של פלוני להריגה, ובאו שנים ואמרו: באחד בשבת עמנו הייתם במקום פלוני הרחוק אלא מערב שבת או בשני בשבת נגמר דינו, אין עדים אלו שהוזמו נהרגין, שהרי מכל מקום בעת שהעידו עליו כבר נגמר דינו להריגה. וכן לענין תשלומי קנס. כיצד?

באו שנים בשלישי בשבת ואמרו: באחד בשבת גנב וטבח ונגמר דינו, ובאו שנים ואמרו: באחד בשבת עמנו הייתם במקום רחוק, אבל בערב שבת נגמר דינו, אפילו אמרו [באחד] בשבת גנב וטבח ומכר ובשני בשבת נגמר דינו, אין עדים אלו שהוזמו משלמין, שהרי מכל מקום בעת שהעידו עליו חייב היה לשלם. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ג

אין עדי השטר נעשין זוממין עד שיאמרו בבית דין: שטר זה בזמנו כתבנוהו ולא אחרנוהו, אבל אם לא אמרו כן אף על פי שזמנו של שטר באחד בניסן בירושלים ובאו עדים והעידו שעדי השטר היו עמהם בבבל ביום זה, השטר כשר והעדים כשרים, שאפשר שכתבוהו ואחרוהו, וכשהיו בירושלים באחד באדר כתבו שטר זה שם ואחרו זמנו וכתבו זמנו בניסן. אמרו: בזמנו כתבנוהו והוזמו, אם יש שם עדים שיודעים היום שחתמו על השטר או עדים שראו זה השטר וחתימת ידם בו ביום פלוני, כיון שהוזמו הרי נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו על השטר, שהעדים החתומים על השטר הרי הן כמי שנחקרה עדותן בבית דין בעת החתימה. אבל אם אין עדים שראו עדותן ולא ראו השטר מקודם, אין נפסלין אלא מעת שהעידו בבית דין שזה כתב ידן ואמרו: בזמנו כתבנוהו. ואפשר שביום זה שהעידו בבית דין בו ביום חתמו על השטר שיש לו כמה שנים והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנו.