הלכות עדות פרק ב

הלכה א

מה בין חקירות ודרישות לבדיקות? בחקירות ודרישות אם כיון האחד את עדותו והשני אומר: איני יודע, עדותן בטלה. אבל בבדיקות אפילו שניהן אומרין אין אנו יודעין, עדותן קיימת. ובזמן שהן מכחישין זה את זה אפילו בבדיקות עדותן בטלה. כיצד?

העידו שהרג זה את זה ואמר האחד כשנחקר: בשבוע פלוני, בשנה פלונית, בחדש פלוני, בכך וכך בחדש, ברביעי בשבת, בשש שעות ביום, במקום פלוני הרגו. וכן כשדרשו במה הרגו אמר: הרגו בסייף. וכן העד השני כיון עדותו בכל חוץ מן השעות, שאמר: איני יודע בכמה שעות היה ביום, או שכיון את השעות ואמר: איני יודע במה הרגו ולא הבנתי בכלי שהיה בידו, הרי עדותן בטלה, אבל אם כיוונו הכל ואמרו להן הדיינים: כליו היו שחורים או לבנים?

ואמרו אין אנו יודעים ולא שמנו לבנו לדברים אלו שאין להן ממש, הרי עדותן קיימת.

[השגת הראב”ד]: וכן העד השני וכו' עד הרי עדותן בטלה

אמר אברהם: טעה בזה כי הבדיקות אם אמר איני יודע אין עדותן בטלה.

הלכה ב

אמר אחד כלים שחורים היה לבוש והשני אמר: לא כן אלא לבנים היה לבוש, הרי עדותן בטלה, וכאילו אמר אחד: ברביעי בשבת, והשני בחמישי, שאין כאן עדות, או שאמר האחד: בסייף הרגו, והשני אמר: ברומח, שאין כאן עדות, שנאמר: נכון הדבר, וכיון שהכחישו זה את זה באי זה מכל הדברים אין זה נכון.

הלכה ג

היו העדים מרובים שנים מהן כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אומר: איני יודע, תתקיים העדות בשנים ויהרג, אבל אם הכחיש את שניהן אפילו בבדיקות, עדותן בטלה.

הלכה ד

עד אחד אומר: ברביעי בשבת בשנים לחדש, והשני אומר: ברביעי בשבת בשלשה לחדש, עדותן קיימת, שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע. במה דברים אמורים?

עד חצות החדש, אבל אחר חצות החדש, כגון שאמר האחד: בששה עשר בחדש, והשני אומר: בשבעה עשר בחדש, אף על פי שכיוונו שניהם יום אחד מימי השבת עדותן בטלה, שאין חצי החדש בא וכבר ידעו הכל אימתי היה ראש החדש.

הלכה ה

אמר האחד בשלשה, והשני אומר בחמשה, עדותן בטלה. אמר עד אחד: בשתי שעות ביום, והשני אומר: בשלש שעות, הרי עדותן קיימת, שדרך העם לטעות בשעה אחת. אבל אם אמר האחד: בשלש שעות, והשני אומר: בחמש עדותן בטלה. אמר עד אחד: קודם הנץ החמה, ואחד אומר: בהנץ החמה, עדותן בטלה אע"פ שהיא שעה אחת, שהדבר ניכר לכל. וכן אם נחלקו בשקיעתה.