הלכות עדות פרק כ

הלכה א

אין עדים זוממין נהרגין ולא לוקין ולא משלמין עד שיהיו שניהם ראויין לעדות ויזומו שניהם אחר שנגמר הדין, אבל אם הוזם אחד מהן בלבד או שהוזמו שניהם קודם גמר דין או אחר גמר דין ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אין נענשין, אף על פי שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה.

הלכה ב

נהרג זה שהעידו עליו ואחר כך הוזמו אינן נהרגין מן הדין, שנאמר: כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה. ודבר זה מפי הקבלה אבל אם לקה זה שהעידו עליו לוקין. וכן אם יצא הממון מיד זה ליד זה בעדותן, חוזר לבעליו ומשלמין לו.

[השגת הראב”ד]: נהרג זה שהעידו עליו וכו'

אמר אברהם: שבוש הוא זה.

הלכה ג

היו העדים שלשה אפילו מאה, אם העידו בבית דין זה אחר זה והעיד כל אחד מהן אחר חברו בתוך כדי דבור והוזמו מקצתן, אין נענשין עד שיוזמו כולן. אבל אם היה הפסק בין זה לזה יתר מכדי דבור שהוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב, הרי נחלקה העדות והשנים שהוזמו נענשין, והשנים האחרים שהיה בין דבריהן ודברי הראשונים הפסק אין נענשין. ואע"פ שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת, הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה.

[השגת הראב”ד]: אבל אם היה הפסק וכו' עד נפסלה כולה

אמר אברהם: איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תוך כדי דבור ונחשבו שתי כתות לענין הזמה למה תבטל עדות הכת האחרונה ויהרג הרוצח ועוד מה זה שאמר והשנים האחרים וכו' אין נענשין ומה עונש ראוי להם.

הלכה ד

העיד האחד ונחקרה עדותו ואמר השני: אף אני כמוהו או שאמר: הן כיוצא בזה והוזמו שניהן, הרי שניהן נהרגין או לוקין או משלמין, שכל עד שאמר אחר עדות חברו הן, הרי זה כמי שנחקר והעיד כמו שהעיד חברו. ואין לעדים זוממין שגגה, לפי שאין בה מעשה. לפיכך אין צריכים התראה, כמו שבארנו.

[השגת הראב”ד]: ואין לעדים זוממין שגגה וכו'

אמר אברהם: זה הטעם לא ידעתי מהו ואם מפני שאמר הכתוב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה א"כ מגדף לדעת חכמים לא יהא צריך התראה

הלכה ה

כשם שהשנים מזימין את המאה אם העידו המאה בבת אחת, כך הן מזימין אותן אפילו היו חמשים כת ובאו שנים אחר שנים. כיצד?

כת שהעידה על ראובן שהרג את שמעון בירושלים, ובאו שני עדים והזימוה, ובאת כת שניה והעידה אותה עדות עצמה שראובן הרג שמעון בירושלים ועמדו אותן השנים והזימוה גם זו הכת השניה וכן השלישית וכן הרביעית אפילו מאה, כולן הן נהרגין על פי אלו השנים.

הלכה ו

כת שהעידה על ראובן שהרג את שמעון בירושלים, ובאה כת שניה והזימה את הכת ראשונה יהרגו העדים הזוממין וינצל ראובן. באה כת שלישית והזימה את הכת השניה תהרג הכת השניה וראובן ותנצל הכת ראשונה. באה כת רביעית והזימה את הכת שלישית, תהרג הכת השלישית והראשונה וינצל ראובן והכת השניה. וכן אפילו הן מאה כת זו מזימה את זו, כת נכנסת וכת יוצאת.

הלכה ז

עדים שהעידו על איש טרפה שהרג והוזמו אין נהרגין, שאפילו הרגוהו בידיהן, אין נהרגין לפי שהוא טרפה. וכן העדים שהיו טרפה והעידו בדבר שחייבין עליו מיתת בית דין והוזמו אין נהרגין, שאם יוזמו זוממיהן, אין זוממיהן נהרגין שלא הזימו אלא טרפה.

הלכה ח

עדים שהעידו על אחד והרשיעוהו רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ואחר כך הוזמו, הרי אלו לוקין אף על פי שלא זממו להלקות זה ולא לחייבו ממון. כיצד?

העידו על כהן שהוא חלל, כגון שהעידו בפנינו נתגרשה אמו או נחלצה במקום פלוני ביום פלוני והוזמו הרי הן לוקין. וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו, לוקין ואינן גולין. העידו על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו, הרי הן לוקין ואין משלמין את הכופר. העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו לוקין. וארבעה דברים אלו מפי הקבלה הן.

הלכה ט

כך קבלו חכמים: ששנים שהרשיעו את הצדיק והצדיקו את הרשע בעדותן, ובאו עדים אחרים והזימום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, הרי עדים הראשונים לוקים אף על פי שלא הרשיעו הצדיק להלקותו, אבל אם העידו עליו שאכל בשר בחלב או שלבש שעטנז הרי אלו לוקין, משום שנאמר: ועשיתם לו כאשר זמם.

הלכה י

שנים שהעידו על ראובן שנאף עם בת כהן ונגמר דין ראובן ליחנק ודין הנואפת לשריפה, ואחר כך נמצאו זוממין, הרי אלו נחנקין ולא נשרפין ודבר זה מפי הקבלה.