הלכות עדות פרק כא

הלכה א

עדים שהעידו שפלוני גירש אשתו ולא נתן לה כתובה והוזמו. והלא בין היום בין למחר אם גירש סופו ליתן כתובה, אומדין כמה רוצה אדם ליתן בכתובתה של זו שתמכור אותה בטובת הנאה ומשלמין דמי טובת הנאה זו. ומשערין באשה ובכתובתה: שאם האשה היתה חולה או זקנה או שהיה שלום בינה לבין בעלה, אין דמי הכתובה כשתמכר כמו דמיה אם היתה האשה בריאה וקטנה, אם יש ביניהן קטטה, שזו קרובה מן הגירושין ורחוקה מן המיתה. וכן אין טובת הנאה של כתובה המרובה לפי טובת הנאה של כתובה המועטת, שאם היתה כתובתה אלף זוז, הרי היא נמכרת בטובת הנאה במאה, ואם היתה מאה אינה נמכרת בעשרה אלא בפחות, דברים אלו כפי מה שישערו הדיינים.

הלכה ב

העידו על זה שחייב לפלוני אלף זוז על מנת ליתן מכאן ועד שלשים יום, והלוה אומר עד חמש שנים אחר השלשים יום ונמצאו זוממין, אומדין כמה רוצה אדם ליתן ויהיו בידו אלף זוז חמש שנים ומשלמין כן ללוה. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ג

העידו על שורו של זה שנגח ונמצאו זוממין, משלמין חצי נזק. ואם אין השור שוה חצי נזק משלמין דמי השור בלבד, שאין משלם חצי נזק אלא מגופו. לפיכך אם העידו עליו שאכל פירות, או שבר כלים בדרך הילוכו, משלמין נזק שלם. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ד

העידו על פלוני שהפיל שן עבדו ואחר כך סימא את עינו והוזמו, משלמין לאדון דמי העבד ודמי עינו. העידו שסימא את עינו ואחר כך הפיל את שנו והוזמו (ואחר כך) ונמצא הדבר הפך, שהאדון הפיל את שנו ואחר כך סימא את עינו, משלמין דמי עין לעבד וכן כל כיוצא בזה.

[השגת הראב”ד]: העידו על פלוני שהפיל שן עבדו וכו'

אמר אברהם: והוא כתב בהלכות חובל שהאדון אינו משלם אלא אם תפס העבד ואם כן העדים שהוזמו למה משלמין.

הלכה ה

עדי קנוי וסתירה שהוזמו לוקין. בא עד אחד והעיד שזנתה אחר קנוי וסתירה [ונמצא אותו העד זומם משלם כתובתה. היו שנים והן עדי הקינוי והסתירה והטומאה] ונמצאו זוממין, משלמין כנגד הכתובה ואין לוקין. ולמה לא יהרגו והרי העידו בטומאה?

לפי שלא התרו בה.

הלכה ו

שנים שהעידו על זה שגנב וטבח או מכר והוזמו, משלמין את הכל. העידו שנים שגנב והעידו שנים אחרים שטבח או מכר והוזמו אלו ואלו, הרי הראשונים משלמין תשלומי כפל ואחרונים משלמין שנים ושלשה. הוזמו האחרונים בלבד, הרי הגנב משלם תשלומי כפל והעדים האחרונים משלמין לגנב תשלומי ארבעה וחמשה. נמצא אחד מן האחרונים זומם בטלה עדות שניה, נמצא אחד מן הראשונים זומם, בטלה כל העדות, שאם אין גניבה אין הטביחה או המכירה מחייבתו לשלם כלום.

הלכה ז

שנים שהעידו שאכל שדה זו שלש שנים ונמצאו זוממין, משלמין לבעל השדה דמי השדה. העידו שנים שאכלה שנה ראשונה ושנים שאכלה שנה שניה ושנים שאכלה שנה שלישית והוזמו כולן, משלשין ביניהן, שאף על פי שעדות החזקה שלש עדויות הן, הרי הן כעדות אחת להזמה. לפיכך שלשה אחים ואחד מצטרף עם כל אחד ואחד והעידו בשנה שנה, הרי אלו שלש עדויות ותתקיים בהן החזקה והן כעדות אחת להזמה, שאם הוזמו כולן הרי שלשה האחין משלמין חצי דמי השדה וזה שנצטרף עם כל אחד מהן משלם חצי דמיה.

הלכה ח

שלש כתי עדים שנתקיים בעדותן ששור זה מועד, ונמצאת כת ראשונה ושניה זוממין כולן פטורין. נמצאו שלשתן זוממין כולן חייבין לשלם הנזק, שאע"פ שהוא תם משלם חצי נזק. במה דברים אמורים?

כשהיו כולן רומזין זה את זה, או שבאו רצופין, או שהיו מכירין בעל השור ולא הכירו השור. אבל אם אין שם אחת מאלו, הרי כת ראשונה ושנייה פטורין, שהרי הן אומרין: לא באנו אלא לחייבו חצי נזק, ולא ידענו שתבא כת אחרת ויעשה מועד.

הלכה ט

וכן שנים שהעידו בבן סורר ומורה עדות הראשונה, ובאו שנים אחריהם והעידו עליו עדות האחרונה שבה יהרג והוזמו שתיהן, כת הראשונה לוקה ואינה נהרגת, מפני שיכולים לומר: להלקותו באנו. אבל כת האחרונה נהרגת, שעל פיהן בלבד הוא נהרג. היתה הכת האחרונה ארבעה, שנים אומרים: בפנינו גנב, ושנים אומרים: בפנינו אכל והוזמו, כולן נהרגין. העידו שנים שזה גנב נפש מישראל ומכרו והוזמו, הרי אלו נחנקין. העידו שנים שגנבו והעידו שנים אחרים שמכרו, בין שהוזמו עדי גניבה בין שהוזמו עדי מכירה, כל כת מהן שהוזמה נהרגת, שהגניבה היא תחילת חיובו של זה למיתה. העידו שנים שמכרו לזה הישראל והוזמו, ולא היו שם עדים שגנבו, הרי אלו פטורין, שאפילו לא הוזמו, לא היה זה נהרג מפני שיכול לומר: עבדי מכרתי. באו עדי גניבה אחר שהוזמו עדי מכירה, אפילו ראינו אותן רומזין זה את זה, אין נהרגין.

הלכה י

מוציא שם רע על אשתו שהביא עדים שזנתה כשהיא ארוסה, והביא אביה עדים והזימום, הרי עדי הבעל נהרגין. חזר הבעל והביא עדים והזימו עדי האב, הרי עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לבעל. נהרגין מפני שעדי הבעל נגמר דינם להריגה בעדותן, ומשלמין קנס מפני שנגמר דין הבעל לשלם קנס בעדותן ונמצאו חייבין נפשות לזה וממון לזה. וכן שנים שהעידו על זה שבא על נערה המאורסה והוזמו, נהרגין ואין משלמין. בא על בתו של פלוני והוזמו, נהרגין ומשלמין הקנס לאביה. פלוני רבע השור והוזמו, נסקלין ואין משלמין. שורו של פלוני, נסקלין ומשלמין דמי השור לבעל השור. וכן כל כיוצא בזה.