הלכות עדות פרק ז

הלכה א

מעיד קרוב על כתב קרובו. כיצד?

שטר שעדיו ראובן ושמעון ומתו או שהלכו למדינת הים, ובא בנו של ראובן ואמר: זה כתב ידו של אבי ובא בנו של שמעון ואמר: זה כתב ידו של אבי, הרי אלו כשני עדים כשרים שאינן קרובים, ואם יצטרף עמהם שלישי והעיד על כתב ידן של שניהם, הרי נתקיים השטר.

הלכה ב

ואלו מדברים שנאמנים הגדולים להעיד בגדלם מה שראו בקטנם: נאמן אדם לומר כשהוא גדול, זהו כתב ידו של אבי, זהו כתב ידו של רבי, זהו כתב ידו של אחי שהייתי מכיר בכתב ידם כשהייתי קטן, והוא: שיצטרף עמו אחר שמכיר כתב ידן כשהוא גדול.

הלכה ג

שטר שעדיו ראובן ושמעון ובאו שנים והעידו שזה כתב ידו של ראובן, וזה כתב ידו של שמעון נתקיים השטר. אבל אם העיד זה על כתב ידו [של] ראובן והשני העיד על כתב ידו [של] שמעון לא נתקיים השטר, לפי שצריך שני עדים על כתב [כל] יד אחד משניהם, ואם יש שלישי מעיד על כתב ראובן ושמעון כאחד נתקיים.

הלכה ד

אמר הראשון זה כתב ידי והעיד הוא ואחר על כתב ידי השני לא נתקיים, לפי שנמצא שלשת רבעי הממון שבשטר תלוי בעדות האחד. וכן אם העיד אחיו או בנו של ראשון עם אחר על כתב ידי השני לא נתקיים, שהרי שלשת רבעי הממון תלוי בעדות הקרובים.

הלכה ה

שנים שחתומין על השטר ומת אחד מהן, צריך שני עדים להעיד על כתב ידו של מת. ואם לא נמצא אלא עד אחד עם זה העד החי, כותב חתימת ידו בפני עדים אפילו על החרס ומשליכו בבית דין עד שתוחזק כתב ידו בבית דין ולא יהיה צריך לומר שזה כתב ידו, ויעיד הוא ואחר על כתב ידי המת ויתקיים כתב ידו שלא בפניו.

הלכה ו

שלשה שישבו לקיים את השטר, שנים מהן מכירין חתימת ידי עדים ואחד אינו מכיר, עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם, שהעדים נעשים דיינים בדבר שהוא מדבריהם, כמו שבארנו. אבל אחר שחתמו אין מעידין בפניו וחותם, [שהרי בעת שחתמו לא היו מכירין אלא השנים] ואין מקיימין, אלא עד שיהיו שלשתן מכירין או יעידו העדים על הכתב בפני כל אחד ואחד.

הלכה ז

שנים שהיו חתומין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו: כתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו, קטנים היו, פסולי עדות היו, אף על פי שיש שם עדים אחרים שזה כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא משטר אחר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין, הרי זה לא נתקיים, אלא מעידין השנים שבשטר כנגד השנים שהעידו עליהן שהן פסולין ואין גובין בו כלום.