הלכות סנהדרין פרק יד

הלכה א

ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה ושריפה והריגה בסייף וחנק. סקילה ושריפה מפורשין הן בתורה. ומפי משה רבינו למדו: שכל מיתה האמורה בתורה סתם, היא חנק. וההורג את חברו מיתתו בסייף, וכן אנשי עיר הנדחת מיתתן בסייף.

הלכה ב

כל מיתה מהם מצות עשה היא לבית דין להרוג בה מי שנתחייב בה, ואין רשות למלך להרוג באחת מהן אלא בסייף בלבד.

הלכה ג

כל מחוייב מיתת בית דין שלא המיתו אותו בית דין, ביטלו מצות עשה ולא עברו על מצות לא תעשה. חוץ מן המכשף שאם לא המיתוהו, עברו על מצות לא תעשה, שנאמר: מכשפה לא תחיה.

הלכה ד

סקילה חמורה מן השריפה, ושריפה חמורה מן הסייף, והסייף חמורה מן החנק, וכל מי שנתחייב בשתי מיתות נדון בחמורה, בין שעבר שתי עבירות זו אחר זו בין שעבר עבירה אחת שחייב עליה שתי מיתות. אפילו נגמר דינו לקלה ואחר כך עבר על החמורה ונגמר דינו, נידון בחמורה.

הלכה ה

ואחד האיש ואחד האשה דנין אותן בארבע מיתות.

הלכה ו

כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה נדון כל אחד מהן בקלה שבהן.

הלכה ז

מי שנגמר דינו שנתערב עם שאר העם ולא נודע מי הוא מאלו, או מי שלא נגמר דינו שנתערב עם מי שנגמר דינו ולא נודע מי הוא, כולן פטורין, לפי שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו.

הלכה ח

מי שעמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאוסרו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה, הורגין אותו עדיו בכל מיתה שיכולין להמיתו בה מאחר שנגמר דינו. ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה, לפיכך אם נקטעה יד העדים פטור. ואם היו העדים גדמין מתחלה יהרג ביד אחרים. במה דברים אמורים?

בשאר מחוייבי מיתות בית דין חוץ מן הרוצח, אבל הורג נפש שנגמר דינו, רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שממתין אותו.

הלכה ט

כל הרוגי בית דין אין קוברין אותן בקברי אבותיהם בכלל ישראל, אלא שני קברות מתקנין להן בית דין: אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין. ודבר זה הלכה מפי השמועה. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן בקברות אבותיהן. ויש לקרוביהן לעשות להן ארון ותכריכין.

הלכה י

צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין ולא יאיצו, וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים, הרי אלו חבלנין. אף על פי כן אם אירע להם להרוג בכל יום ויום הורגין. אבל אין דנין לעולם שנים ביום אחד, אלא דנין זה היום והשני למחר. היו שניהם בעבירה אחת ומיתה אחת, כגון נואף עם נואפת, דנין שניהם ביום אחד. לפיכך אם היה הנואף בועל בת כהן, הואיל והוא בחנק והיא בשריפה, אין הורגין שניהן ביום אחד.

הלכה יא

אין דנין דני נפשות אלא בפני הבית, והוא שיהיה בית דין הגדול שם בלשכה שבמקדש, שנאמר: בזקן ממרא לבלתי שמוע אל הכהן וגו', ומפי השמועה למדו, שבזמן שיש כהן מקריב על גבי המזבח יש דיני נפשות, והוא: שיהיה בית דין הגדול במקומו.

הלכה יב

בתחילה כשנבנה בית המקדש היו בית דין הגדול יושבין בלשכת הגזית שהיתה בעזרת ישראל והמקום שהיו יושבין בו חול היה, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. וכשנתקלקלה השורה, גלו ממקום למקום ולעשרה מקומות גלו וסופן לטבריא, ומשם לא עמד בית דין גדול עד עתה. וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש.

הלכה יג

ארבעים שנה קודם חרבן בית שני בטלו דיני נפשות מישראל, אף על פי שהיה המקדש קיים, מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקומן במקדש.

הלכה יד

בזמן שדנין דיני נפשות בארץ ישראל, דנין דיני נפשות בחוצה לארץ, והוא: שיהיו הסנהדרין סמוכין בארץ כמו שביארנו, שהסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ.