הלכות אבות הטומאות פרק טו

הלכה א

ספק דברי סופרים כיצד ספק אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ספק שלא אכל ושלא שתה ספק שבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין ספק שלא בא ושלא נפלו הרי זה טהור וכן אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא במים שאובין או נפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין וספק נגע בטהרות אלו ספק לא נגע הרי טהרות אלו טהורות וכן האוכל ספק אוכלין טמאים והשותה משקין שהן טמאים בספק הרי זה טהור וכן האוכל תרומה תלויה טהור וכן כל כיוצא באלו מולדי טומאות שהן מדברי סופרים ספיקן טהור אבל אב [הטומאה] שהוא מדברי סופרים ספיקו טמא אלא אם כן היה האב עצמו טמא בספק כגון בית הפרס וארץ העמים שאין שורפין על ספק מגען כמו שביארנו.

הלכה ב

ספק החולין היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים כיצד אוכלי חוליהן בטהרה שנולד להן ספק טומאה בטהרותיהן הרי אלו טהורים ככל הספיקות כולן ואין להן טומאה אלא טומאה ודאית.

הלכה ג

ספק הקרבנות כיצד מחוסר כיפורים שיש עליו ספק חמשה קרבנות כגון האשה שיש עליה ספק חמש זיבות או ספק חמש לידות מביאין קרבן אחד וטהור לאכול בקדשים ואין השאר עליו חובה כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה.

הלכה ד

ספק נגעים כיצד עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור כמו שביארנו בפ"ו מהלכות נגעים.

הלכה ה

ספק עומד ועובר כיצד מצורע שיושב תחת האילן והטהור עובר ספק האהיל עליו האילן וטמא ספק לא האהיל עליו וכן אם היה הטהור יושב תחת האילן והמצורע עובר תחתיו ספק עמד המצורע ונטמא הטהור ספק לא עמד ספיקו טהור.

הלכה ו

ספק שרצים זה ספק הנזרקין כיצד זרק שרץ או דבר טמא לבין הככרות או שזרק ככר לבין הטמאות וספק נגע ספק לא נגע הרי זה טהור הואיל ומצא הככר הטהור שאינו נוגע בטומאה שכל הטומאות כשעת מציאתן ואין אומרין שמא נגע בו ואח"כ נפל בצדו אלא הרי הן כשעת מציאתן.

הלכה ז

השרץ בפי החולדה ומהלכת על גבי ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שלא נחה הטומאה היתה מהלכת בו ונוגעת בככרות ספק חי ספק מת הרי הן טהורות במה דברים אמורים בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם נמצא מת בפיה הרי אלו טמאות ראוהו חי בפיה אף על פי שמצאוהו מת בפיה הרי אלו טהורות וכן השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב ועברו בין הטהורים או שעברו טהורים ביניהן ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום קבוע היו מנקרין בהן על הארץ הרי הן כמונחין ומטמאין למפרע מספק אם היו ברשות היחיד כמו שיתבאר.

הלכה ח

ספק ר"ה כיצד טומאה שמונחת בר"ה ספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טהור היתה ברה"י וספק נגע בה ספק לא נגע ספיקו טמא וכל אלו הספיקות שטהרו חכמים אפילו ברה"י מפני שאין בהן דעת להשאל כמו שיתבאר.

[השגת הראב”ד]: אפילו ברה"י מפני שאין וכו'

אמר אברהם: זה שיבוש אלא אע"פ שיש בהן.

הלכה ט

ספק שתי רשויות כיצד היה דבר טמא ברה"י ודבר טהור בר"ה או שהיה הדבר להפך ונגע באחד מהם ואין ידוע באי זה מהן נגע או שהסיט את אחד מהן ואין ידוע אי זה הסיט אם היה הדבר הטמא מטמא במשא או שהיה אחד מהן מטמא באהל והאהיל על אחד מהן ואין ידוע אי זה מהן האהיל הרי זה טהור אף על פי שספק ר"ה טהור כשיבוא לישאל אומרין לו אם טבלת אין בכך הפסד אם טבל הרי זה משובח ואם לא טבל ועשה טהרות הרי הן טהורות שספק רשות הרבים טהור.

הלכה י

שרץ שנמצא שרוף ומונח ע"ג אוכלין וכן טלית שנמצאת בלויה ומחט שנמצאת שבורה או חלודה בין הכלים הרי אלו טהורין בין בר"ה בין ברה"י ואין אומרין שמא אחר שנגע באוכלין נשרף ואחר שנטמאו הכלים במגע הטלית והמחט נשברה או החלידה ובלתה הטלית עד שטהרה שכל הטומאות כשעת מציאתן.

הלכה יא

שני עדים אומרין לו נטמא והוא אומר טהור אני הוא נאמן על ידי עצמו ואעפ"כ אין אומרין לו עסוק בטהרות אלא אם עשה טהרות הרי הן טהורות ויחוש לעצמו עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא בין ברשות הרבים בין ברה"י טהור שנים אומרים נטמא ועד אחד אומר לא נטמא בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים הרי זה נטמא עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא ברה"י טמא ברשות הרבים טהור.