הלכות אבות הטומאות פרק ז

הלכה א

דבר מפורש בתורה שהאוכלין והמשקין מתטמאין שנאמר: מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואין האוכל שנטמא מטמא אוכל אחר מן התורה ולא המשקין שנטמאו מטמאין דבר אחר מן התורה אבל מדברי סופרים גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טימאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין ואין אוכל מטמא כלי שנגע בו לעולם ואפילו מדבריהם וכן גזרו על המשקין הטמאים שיטמאו אוכלין או משקין או כלים שנגעו בהן.

הלכה ב

אין לך ולד טומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד וטומאה זו מדבריהם והוא שיהיו אותן המשקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאות בין של תורה בין של דבריהם ומפני מה גזרו על המשקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה הזב שהוא אב ומטמא כלים דין תורה שנאמר: וכי ירוק הזב בטהור כמו שביארנו.

[השגת הראב”ד]: טמאין מחמת אב

אמר אברהם: ריבה דברים ונקודים שלא לצורך וסוף דבר אפילו במשקין הבאים מחמת ידים גזרו שיטמאו את הכלים משמעתא דאלו דברים

הלכה ג

כשגזרו על המשקין שיטמאו את הכלים גזרו שיהיו מטמאין את הכלים מתוכן כיצד אם נפלו לאויר כלי חרס נטמא כולו והרי הוא שני ואם נגעו בשאר כלים מתוכן מטמא כולן ונעשו שניים אבל אם נגעו משקין טמאים באחורי הכלי שיש לו תוך בין בכלי חרס בין בכלי שטף וכלי מתכות נטמאו אחוריו בלבד והרי אחוריו שני ולא נטמא תוכו במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש כלי שנטמאו אחוריו נטמא כולו והרי כולו שני לטומאה.

[השגת הראב”ד]: בין בכלי חרס בין בכלי שטף

אמר אברהם: אין השכל נותן שיעשו משקין מה שאין המת והשרץ עושין ולא גזרו חכמים במשקין אלא משום משקה זב וזבה ואם הזב והזבה אין מטמאין כלי חרס מאחוריו אין המשקין שלהן מטמאין וכל שכן שאר משקין וזה המחבר נתלה בחוט של ערב שמצא בבכורות והא יש לו תוך בכלי שטף הרי הוא ככלי חרס מה כלי חרס נטמא גבו ולא נטמא תוכו אף כלי שטף וכו' ותפש הדבר כפשוטו דתוכו לא נטמא הא גבו מיהת נטמא ואני אומר דשיטפא דגמרא הוא ומכלי שטף נסבה והכיוון לא היה אלא לחלק גבו מתוכו כמו כלי חרס שחלקו הכתוב.

הלכה ד

כבר ביארנו שהאוכלין אין מטמאין כלים והמשקין מטמאין ולמה עשו בטומאת משקין היכר זה ואמרו שהכלי שנגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמא תוכו לתרומה להודיע שטומאת כלים אלו מדבריהם שלא ישרפו עליה תרומה וקדשים.

הלכה ה

כבר ביארנו שהאוכלין והמשקין שנגעו באב מאבות הטומאות הרי הן ראשון לטומאה וכן אם נגע אוכל באדם או בכלי שנטמא באב הרי אותו האוכל שני לטומאה ואוכל שנגע בזה השני נקרא שלישי לטומאה ואם נגע השלישי באוכל (רביעי) הרי זה נקרא רביעי לטומאה במה דברים אמורים? באוכלין אבל המשקין אחד משקה שנגע באב הטומאה או שנגע בראשון או שנגע בשני הרי אותו המשקה תחלה לטומאה ומטמא את חבירו וחבירו את חבירו אפילו הן מאה שאין מונין במשקין כיצד יין שנגע באב הטומאה או בראשון או בשני הרי יין זה כראשון לטומאה וכן אם נגע יין זה בשמן ושמן בחלב וחלב בדבש ודבש במים ומים ביין אחר וכן עד לעולם כולן ראשון לטומאה וכאילו כל אחד מהן נטמא באב תחלה וכולן מטמאין את הכלים וכן כלי שנטמאו אחוריו במשקין ונגעו משקין אחרים באחורי הכלים הטמאין אפילו היו משקין חולין נעשו המשקין האחרים תחלה לטומאה ומטמאין כלים אחרים ועושין אותן שניים ואין צריך לומר שהן מטמאין אוכלין ומשקין אחרים.

הלכה ו

אחורי הכלי שנטמאו במשקין ונגעו אוכלין באחורי הכלי הטמא אפילו אוכלי תרומה הרי הן טהורין שהכלי שנטמאו אחוריו בלבד אינו מטמא את האוכלין אלא לקדש בלבד שהכלי שנטמאו אחוריו הרי זה טמא כולו לקדש כמו שביארנו ולפיכך מטמא אוכל הקדש.