הלכות אבות הטומאות פרק ט

הלכה א

הבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין הרי הוא כשני לטומאה עד שיטבול ואם נגע באוכלין עשאן שלישי ואם נגע במשקין טמאים עשאן תחילה לטמא אוכלים ומשקין אחרים אבל לא לטמא כלים ומפני מה גזרו טומאה על אדם זה מפני שהיו טבולי יום טובלין במערות שמימיהן רעים ואח"כ היו רוחצין במים שאובים יפים דרך נקיות ופשט המנהג כך עד שהיו רוב העם מדמים שמים שאובים שרוחצין בהן באחרונה הן שמטהרין לא הטבילה שבמי מקוה והיו טובלין בזלזול בלא כוונה ולפיכך גזרו שכל שבא ראשו ורובו במים שאובים או שנפלו על ראשו ורובו נטמא ונעשה כשני לטומאה אפילו טהור שאינו טבול יום אם נפלו על ראשו ורובו שלשת לוגין מים שאובין או שבא ראשו ורובו במים שאובין הרי זה כשני לטומאה עד שיטבול טבל אינו צריך הערב שמש מפני שעיקר טומאה זו מדבריהן וכן האוכל אוכלין טמאים והשותה משקין טמאין וטבל אינו צריך הערב שמש וכן כלים שנטמאו במשקין כיון שמטבילן טהרו ואין צריכין הערב שמש מפני שטומאות אלו עיקרן מדבריהן.

הלכה ב

מי שנפלו עליו ג' לוגין מים שאובין משני כלים או משלשה אם התחיל השני עד שלא פסק הראשון מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין נפלו מארבעה כלים אין מצטרפים ואף על פי שהתחיל זה עד שלא פסק זה הרי זה טהור נפלו על ראשו אבל לא על רובו או שנפלו על רובו ולא על ראשו או שנפלו על ראשו בלבד מלמעלה ועל רובו נפלו מן הצד או מלמטה הרי זה טהור עד שיפלו על ראשו ועל רובו הסמוך לראשו כדרכו וכן אם בא ראשו במים שאובין ולא בא רובו או בא רובו ולא בא ראשו או שבא ראשו בלבד ובא משאר גופו ורובו במים שאובין מלמטה או מן הצד הרי זה טהור ער שיבא ראשו ורובו הסמוך לראשו כדרכו.

הלכה ג

הבא מראשו ורובו החצי במים שאובין ונפלו על החצי האחר מים שאובין הואיל וחציו בנפילה וחציו בביאה טהור.

הלכה ד

היו שלשת הלוגין שנפלו עליו או שבא בהן מקצתן שאובין ומקצתן אינן שאובין או שנתערב בהן יין דבש וחלב הרי זה טהור עד שיהיו השלשה כולן מים שאובין שלשת לוגין אלו שנפלו על הטהור או שבא בהן וטמאוהו כיון שנעשה כשני לטומאה הרי המים האלו טמאין שהרי נגעו בשני והרי אלו המים אומרין לזה הטהור טמאנו אותו וטימאנו.

הלכה ה

בראשונה היו מניחין ככרות של תרומה בצד הספרים ואומרים זה קודש וזה קודש ובאין העכברים וקורעין את הספרים לפיכך גזרו שכל תרומה שתגע באחד מכתבי הקדש נטמאת והרי היא כשלישי לטומאה כאלו נגעו בשני ונמצאו כל כתבי הקדש פוסלין את התרומה כשני ולא עוד אלא מי שהיו ידיו טהורות ונגע באחד מכתבי הקדש נעשו ידיו שניות ומטמאין את התרומה ואת המשקין ואע"פ שאין הידים מתטמאות אלא מראשון לטומאה כמו שביארנו הן מתטמאות מן הספר.

הלכה ו

רצועות תפילין עם התפילין וגיליון שבספר שלמעלה ושלמטה שבתחלה ושבסוף כשהן מחוברין לספר וספר שנמחק ונשתייר בו שמנים וחמש אותיות ומגילה שכתוב בה מן התורה שמנים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון הרי אלו מטמאין את הידים ולא דברי תורה בלבד אלא כל כתבי הקדש אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים.

הלכה ז

תרגום שבעזרא ושבדניאל הרי הוא מכלל כתבי הקדש אבל תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום או שכתב כתבי הקדש בכתב עברי אינן מטמאין את הידים עד שיהיו כתובים אשורית על העור ובדיו.

הלכה ח

הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו אף על פי שאינו רשאי הרי אלו מטמאין את הידים.

הלכה ט

המשיחות והרצועות שתפרן לספר אע"פ שאינו רשאי לקיימן כל זמן שהן מחוברין לספר מטמאין את הידים.

הלכה י

תיק של ספר ומטפחות ספרים בזמן שהן תפורות מטמאין את הידים אבל הברכות אף על פי שיש בהן מאותיות של שם ומעניינים הרבה של תורה אינן מטמאין את הידים.

הלכה יא

ספרי המינים אינן מטמאין את הידים פרשת סוטה הואיל ולמחיקה עומדת אינה מטמאה את הידים.