הלכות כלים פרק יג

הלכה א

כבר ביארנו בכמה מקומות שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב ושאר כל הכלים שנגעה בהן הטומאה נטמאו ואם נכנסה טומאה לאוירו ולא נגעה בהן הרי הם טהורין נמצא הטמא בכלי חרס טהור בכלים והטמא בכל הכלים טהור בכלי חרס ומניין שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו שנאמר: וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' מתוכו הוא מתטמא לא מאחוריו.

הלכה ב

וכשם שמתטמא מאוירו כך מטמא אוכלין ומשקין מאוירו כיצד כלי חרס שנטמא ונכנסו אוכלין ומשקין לאוירו אע"פשלא נגעו בו הרי אלו טמאין שנאמר: כל אשר בתוכו יטמא אבל שאר הכלים הטמאין אינן מטמאין אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן.

הלכה ג

אין כלי חרס מטמא כלים מאוירו בין כלי חרס בין שאר כלים כיצד כלי חרס גדול שהיו בתוכו כלים ונכנסה טומאה באוירו הוא טמא וכל הכלים שבתוכו טהורין היו משקין בכלים שבתוכו נטמאו המשקין מאוירו וחוזרין ומטמאין את הכלים והרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

הלכה ד

כלי חרס שנגעו משקין טמאין באחוריו בלבד נטמאו אחוריו כשאר כל הכלים במה דברים אמורים? בשהיה לו תוך אבל אם אין לו תוך ונגעו בו משקין טמאין הרי זה טהור שכל שאין לו תוך בכלי חרס אין אחוריו מתטמאין במשקין נגעו אוכלין או משקין באחורי כלי חרס הטמא הרי אלו טמאין ואחד כלי חרס ואחד שאר כל הכלים בדבר זה שכל הכלים הטמאין שנגעו אוכלין או משקין בהן בין מתוכן בין מאחוריהן נטמאו.

[השגת הראב”ד]: כלי חרס שנגעו

אמר אברהם: כבר כתבתי במקום אחר מה שנראה לנו על זה.

הלכה ה

אחד כלי חרס שנכנסה טומאה לאוירו או שכפהו על הטומאה המונחת על הארץ ונעשה אהל עליה שהרי הטומאה בתוכו מפי השמועה למדו שזה שנאמר: אל תוכו לרבות את האהלים.

[השגת הראב”ד]: שנאמר: אל תוכו לרבות את האוהלים

אמר אברהם: הלכתא כוותיה ולא מטעמיה דכלי שכפהו על הטומאה כלי הוא ותוכו של כלים נקרא אהל אבל האהלים שהוצרכו לרבות הם השידה התיבה והמגדל הבאים במדה שהם כאהלים שאינן צריכין צמיד פתיל באהל המת שאפילו בכיסוי בעלמא הם מצילין באהל ואפילו הכי לענין אויר כלי חרס מיטמאין בכלים ולא נחשוב אוירם כאויר בית אע"פ שהוא כבית לענין הצלה ומרבה אותם בספרא מכל כלי חרס ולא מאל תוכו כאשר כתב.

הלכה ו

גומא שהיה השרץ מונח בתוכה וכפה כלי חרס על הגומא לא נטמא שנאמר: אל תוכו עד שתכנס עצמה של טומאה בתוכו לפיכך השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור שהיא קרקעית התנור טהור שאני אומר חי נפל ועכשיו מת בתוך הגומא זו וכן אם נמצאת מחט או טבעת למטה מנחושתו אף על פי שכל הכלים הנמצאים טמאים כמו שביארנו הרי התנור טהור שאני אומר שם היו עד שלא בא התנור והתנור נבנה עליהן ולא נפלו בתוכו נמצאו בדשן הרי התנור טמא שאין לו במה יתלה נמצאו בנחושתו של תנור נראין אבל אינן יוצאין לאוירו אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן נטמא התנור כאילו היו בתוך אוירו ואם לאו התנור טהור כאילו היו למטה מנחושתו באי זה בצק אמרו בבצק הבינוני שאינו רך ביותר ולא קשה.

הלכה ז

השרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופח אם נמצא מן השפה הפנימית ולחוץ טהור וכן אם נמצא באויר העין טהור שהרי לא נכנס לאויר התנור או הכירה או הכופח אלא תחת עובי דפנותיהן הוא תלוי ואפילו היה שם כזית מן המת טהורין אלא א"כ היה בעובי העין פותח טפח שהרי מביא את הטומאה לאויר התנור כמו שנתבאר בעניין טומאת מת.

[השגת הראב”ד]: וכן אם נמצאת

אמר אברהם: זה כתב מפני שראה במשנה ואם היה באויר אפילו היה שם כזית מן המת טהור וסבור שעל השרץ אמר שהיה באויר ולא כן דמה שלא אמר אלא על התנור אם היה עומד באויר שלא תחת תקרה אפילו היה שם כזית מן המת טהור התנור ואין שפת התחתונה עודפת וחוזר ומטמא את הלחם אבל אם השרץ בעליונה והתחתונה עודפת כל שיש בה משקה טופח טמא שהמשקה מטמא).

הלכה ח

נמצא השרץ במקום הנחת העצים מן השפה הפנימית ולחוץ טהור נמצא במקום ישיבת הבלן במקום ישיבת הצבע במקום ישיבת שולקי הזיתים הכל טהור.

הלכה ט

אין התנור ולא הכירה ולא שאר מקומות היקוד מתטמאין אלא אם כן נמצאת הטומאה מן הסתימה ולפנים.

הלכה י

כלי חרס ששותין בו בעלי בתים המים שבאמצעו כמו רשת של חרס ושפתו שלמעלה מן הרשת כמו מסרק וזהו הנקרא צרצור אם נכנסה הטומאה לאויר המסרק למעלה מן הרשת נטמא כולו שזהו תוכו של כלי זה.

הלכה יא

כלי חרס שהיה לו שלש שפיות זו לפנים מזו היתה הפנימית עודפת ונכנסה טומאה לאויר הפנימית כל האוכלין והמשקין שבאויר שבין השפה הפנימית ובין האמצעית והחיצונה טהורין היתה האמצעית עודפת ונטמא אוירה ממנה ולפנים טמא ממנה ולחוץ טהור היתה החיצונה עודפת ונטמא אוירה הכל טמא היו שוות כל שנטמא אוירה טמאה והשאר טהור.

הלכה יב

אלפסים זו בתוך זו ושפתותיהן שוות והשרץ בעליונה או בתחתונה זו שיש בה השרץ טמאה ושאר האלפסין טהורין הן וכל האוכלין שבהן היה כל אילפס מהן נקובה בכונס משקה והשרץ בעליונה כל האוכלין והמשקין שבכל האלפסים טמאים שהטומאה באויר כולן כמו שיתבאר היה השרץ בתחתונה היא טמאה וכולן טהורות שהרי לא נכנס שרץ לאויר העליונה ואין שפת התחתונה עודפת כדי לטמא כל האוכלין והמשקין שבתוכה היה השרץ בעליונה והיתה שפת התחתונה עודפת העליונה טמאה שהשרץ בתוכה וכן התחתונה מפני ששפתה עודפת הרי השרץ באוירה ושאר האלפסין שבתוך התחתונה טהורין שאין כלי חרס מטמא כלי' שבתוכו ואם היה ביניהן משקה טופח כל שיש בה משקה טופח טמאה שהמשקה מתטמא מאויר התחתונה העודפת וחוזר ומטמא את האלפס.

[השגת הראב”ד]: היה השרץ בתחתונה וכו' עד וחוזר ומטמא את האילפס

אמר אברהם: אני כתבתי עודפות אך לא מצאתי בנוסחאות אלא עודפת ואולי שהוא דוקא וכך פירושה שהעליונה עודפת על האמצעית והתחתונה עודפת על כולם והשרץ בעליונה נמצא השרץ לאמצעיות תוך תוכו או אפילו נאמר שהעליונה שוה לאמצעיות והתחתונה עודפת מה שבאמצעיות טהור מפני שהשרץ שבעליונה תוך תוכו הוא להם אבל התחתונה ודאי טמאה וסוף דבר אין זה כלום שא"כ הכל טמא מאויר התחתונה שהיא עודפת על כולה אלא העיקר ששתיהן שוות ועודפות על האמצעיות כולן טהורות וחוץ מן העליונה שהשרץ בתוכה ואם יש עליהן משקה טופח כולן טמאות שהעליונה מטמאה את המשקה שעל גבה והמשקה מטמא את האלפס שבצדו ואותו האלפס חוזר ומטמא המשקה שעל גבו וכן כולן אפילו מאה ומכאן יש סיוע למה שכתבתי שהמשקה מטמא כלי חרס מגבו.

הלכה יג

טבלא של חרס שהיו קערות דבוקו' בה בתחלת מעשיה והרי הכל כלי אחד ונטמאת אחת מהן לא נטמאו כולן ואם היה לטבלא דופן עודף שנמצאו כל הקערות בתוכו ונטמאת אחת מהן נטמאו כולן וכן הדין בבית התבלין של חרס וקלמירין המתאימות כיוצא בו.

הלכה יד

בית התבלין של עץ שנטמא אחד מבתיו במשקין לא נטמאו שאר הבתים ואם יש לו דופן עודף שנמצאו כל הבתים בתוכו ונטמא אחד מבתיו במשקין נטמאו כולן שהכל ככלי אחד וכלי שנטמא תוכו במשקין נטמא כולו היו בתיו קבועין במסמר הרי אלו חיבור זה לזה לטומאה ולהזייה היו תקועין בלבד הרי אלו חיבור לטומאה ולא להזייה ואם היו בתיו ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה.

[השגת הראב”ד]: בתיו קבועין

אמר אברהם: והוא שיש שם דופן עודף.