הלכות כלים פרק כא

הלכה א

החוטין היוצאין מן האריג ושבתחילת היריעה ושבסופה והן הנקראין נימין כמה שיעורן של סדין ושל סודרין ושל צעיף ושל פליון של ראש שש אצבעות ושל חלוק שהוא קרוע מתחילתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצין אותו בלולאות שיעור חוטיו עשר אצבעות הסגיס והרדיד והטלית שלש אצבעות וכל היתר על השיעורין האלו הנוגע בו טהור אע"פ שהבגד טמא במדרס או בשאר טומאות ואין צריך לומר שאם נגעה טומאה ביתר שהבגד טהור.

[השגת הראב”ד]: ושל חלוק שהוא קרוע

אמר אברהם: זה עשה תחת אפרקסותו ולא ידעתי לשונו והשמלה שנותן על ברכיו בשעה שמגלח וזו מעפורת שבמשנה.

הלכה ב

נימי הכיפה של ראש והמסוה שמניחין הערביים על פניהם והקלקלין השזורין מן השיער והפונדא שלובש האדם על בשרו והשמלה והפרגוד שמניחין על הפתחים כמו פרוכת נימיהן כל שהן.

הלכה ג

משקולת שנטמאת הרי י"ב טפח מן החוט שלה חיבור לה וכל הנוגע בחוץ לשנים עשר טפח טהור ומשקולת של חרשים שמנה עשר טפח ושל בנאין חמשים אמה והיתר על מדות אלו אף על פי שהוא רוצה בקיומו טהור.

הלכה ד

משקולות של סיידין ושל ציירין אפילו ארוכין כל שהן טמאין.

הלכה ה

חוט מאזנים של זהבים של פלס ושל שוקלי ארגמן טוב שאוחז השוקל בו ותולה המאזנים מידו שלש אצבעות קנה שלה וחוטיה כל שהן חוטי מאזנים של מוכרי עששיות של מתכות וכיוצא בהן שלשה טפחים קנה שלה וחוטיה שנים עשר טפחים חוט מאזנים של חנוונים ושל בעלי בתים טפח קנה המאזנים וחוטיה ששה טפחים חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחיים קנה מאזנים וחוטיה תשעה טפחים והיתר על השיעורין אלו אינן חיבור.

הלכה ו

החבל שמסרגין המטות מאימתי הוא חיבור לטומאה משיסרג בו שלשה בתים והנוגע בחבל מן הקשר ולפנים טמא מן הקשר ולחוץ עד שלש אצבעות טמא מפני שהן צרכיו של קשר הרי הן מכלל המטה וחוץ לשלש אצבעות טהור שאינו לצורך הכלי שאפילו פסקו אין הקשר ניתר.

הלכה ז

חבל היוצא מן המטה שהיא טמאה עד סוף ארבעה טפחים הנוגע בו טהור שאינו מצורכי המטה לפי שאינו ראוי לכלום מתחלת חמשה ועד סוף עשרה טמא מפני שתולין בו את המטות מעשרה ולחוץ טהור מפני שהוא יתר על צורך המטה.

הלכה ח

אבנט של אריג שמקיפין אותו על המטה כדי לקבץ איבריה והוא הנקרא מזרן שמקצתו יוצאה מן המטה עד עשרה טפחים הרי הוא מצורכי המטה יתר על כן אינו מצרכי המטה ומזרן שבלה אם נשאר ממנו שבעה טפחים כדי לעשות ממנו חבק לחמור הרי זה מקבל טומאה.

הלכה ט

מטה שהיתה טמאה מדרס ומזרן יוצא ממנה עד עשרה טפחים הרי הוא אב טומאה כמטה עצמה והכל מדרס מעשרה ולחוץ הרי הוא כמגע מדרס דרס הזב על המזרן היוצא מעשרה ולפנים הרי המטה כולה מדרס מעשרה ולחוץ טהורה במה דברים אמורים למדרס אבל לשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור כיצד מזרן שהוא כרוך על המטה והכניס קצתו לאהל המת או שנגע שרץ בקצתו או שנפלו משקין טמאין על מקצתו נטמאת המטה ואפילו היה הקצה שנטמא יוצא מן המטה מאה אמה.

הלכה י

מטה הטמאה מדרס וכרך לה מזרן הכל טמא מדרס הפרישו המטה מדרס כשהיתה והמזרן מגע מדרס היתה טמאה טומאת שבעה וכרך לה מזרן כולה טמאה טומאת שבעה הפרישו היא טמאה כשהיתה והמזרן טמא טומאת ערב היתה טמאה טומאת ערב וכרך לה מזרן הכל טמא טומאת ערב הפרישו היא טמאה טומאת ערב והמזרן טהור.

הלכה יא

מטה שכרך עליה מזרן ונגע בהן המת הכל טמא טומאת שבעה פירשו טמא טומאת שבעה נגע בה שרץ וכיוצא בהן טמאין טומאת ערב פירשו טמאין טומאת ערב.

הלכה יב

כרע שהיתה טמאה מדרס וחיברה למטה המטה כולה מדרס פירשה הכרע טמאה מדרס כשהיתה והמטה מגע מדרס וכן אם היתה הכרע טמאה טומאת שבעה וחיברה למטה המטה כולה טמאה שבעה כאילו נגע המת בכרע שלה ואם הזה על המטה טהרה והכרע בכללה ואם פירשה קודם הזייה הכרע טמאה טומאת שבעה כשהיתה והמטה טמאה טומאת ערב היה הכרע טמאה טומאת ערב וחיברה למטה הכל טמא טומאת ערב פירשה היא טמאה טומאת ערב והמטה טהורה שאין הטמא טומאת ערב מן המת מטמא לא אדם ולא כלים מפני שהוא ולד כמו שביארנו וכן הדין בשן של מעדר שנטמא במת ואחר כך חיברו למעדר.