הלכות כלים פרק כג

הלכה א

המפץ הוא המחצלת שאורגין אותה מן החבלים ומן הסוף ומן הגומא וכיוצא בהן ואין המפץ בכלל כלים האמורין בתורה ואעפ"כ מתטמא הוא במדרס דין תורה שהרי ריבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו וכן מתטמא במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כלי עץ כמו שביארנו וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות.

הלכה ב

כבר ביארנו שהבגד מתטמא בשלש על שלש כמו שביארנו בשאר טומאות ובשלשה טפחים על שלשה טפחים למדרס.

הלכה ג

השק שיעורו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים העור חמשה על חמשה המפץ ששה על ששה בין למדרס בין לשאר הטומאות ופחות מן השיעורין האלו טהורין מכלום במה דברים אמורים? בקרע אחד מהן שנקרא בלא כוונה אבל הקוצץ בכוונה וקצץ אפילו טפח על טפח למושב או שלשה טפחים על שלשה טפחים למשכב הרי זה מתטמא במדרס בין שהיה הטפח על טפח שקיצץ או השלשה בגד או שק או עור או מפץ וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כדי שיאחז בו בידו כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזוקו אצבעותיהן הרי זה טמא בכל שהוא והוא שלא יהיה פחות משלש על שלש שכל פחות משלש אצבעות טהור מכלום.

[השגת הראב”ד]: פחות משלש אצבעות טהור מכלום

אמר אברהם: זה כתב מדעתו שהרי אמרו ולאחיזה כל שהוא ואולי במקצע לכך ולפיכך אפילו כל שהוא מפני שהוא ככלי או כבגד קטן.

הלכה ד

המחבר שני טפחים מן הבגד ומן השק טפח שלשה מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ הרי זה טהור מן המדרס אבל אם חיבר חמשה טפחים מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן הבגד הרי זה טמא מדרס זה הכלל כל שהשלים שיעורו בחמור ממנו טמא מן הקל טהור.

הלכה ה

בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה טהורין ואינן מקבלין טומאה עד שיקצצם ואחר כך יהיו כמפץ.

הלכה ו

חלוק של קטן אינו מתטמא במדרס עד שיהיה בו כשיעור שלשה טפחים על שלשה טפחים ונמדד כפול כברייתו ואלו נמדדין כפולין בגדים שמלבישין אותן על הרגלים ועל השוקים ואת הראש והמכנסיים והכובע והכיס של פונדא ומטלית שתלאה על השפה אם פשוטה נמדדת פשוטה ואם כפולה נמדדת כפולה.

הלכה ז

הבגד שארג שלשה על שלשה נטמא במדרס ואח"כ השלים את כל הבגד כולו מדרס נטל חוט אחד מתחילתו טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס והרי הוא ראשון ככלי שנגע במדרס נטל חוט אחד מתחילתו ואחר כך השלים את כל הבגד כל הבגד טמא מגע מדרס וכן בגד שנארג בו שלש אצבעות על שלש אצבעות ונטמא במת ואחר כך השלים עליו את כל הבגד הבגד כולו טמא מת נטל חוט אחד מתחילתו טהר מטמא מת אבל טמא מגע טמא מת נטל חוט אחד מתחילתו ואח"כ השלים את כל הבגד הכל טהור ולמה יהיה הכל טהור מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעטה טהורה מכלום אבל שלשה על שלשה שנתמעטה אע"פ שטהרה מן המדרס הרי היא טמאה בכל הטומאות.

הלכה ח

מטלית שהיא מדרס וטלאה על הקופה או על העור נעשה הכל ראשון לטומאה הפריש את המטלית הרי הקופה או העור ראשון מפני שנגעו במדרס והמטלית טהורה שכיון שטלאה והפרישה בטלה טלאה על הבגד או על השק נעשה הכל מדרס והרי הכל אב טומאה הפרישה הרי הבגד או השק ראשון שהרי נגע במדרס והמטלית אב טומאה כשהיתה שאינה בטילה על האריג תפר המטלית על הבגד כשטלאה מרוח אחת או משתי רוחות כמין גאם אינו חיבור ולא נעשה הכל אב אלא מגע מדרס בלבד תפרה משתי רוחות זו בצד זו הרי היא חיבור ונעשה הכל אב.

הלכה ט

שלשה על שלשה שנטמא במדרס ואח"כ נחלק טהר מן המדרס ואין בקרעים אלו טומאה כלל והנם כשברי כלי שנטמא אבל בגד שנטמא במדרס וקרע ממנו שלש אצבעות על שלש אצבעות אותו הקרע טהר מן המדרס אבל טמא מגע מדרס שבעת פרישתו מן הבגד הגדול נטמא במגע.

הלכה י

סדין שנטמא במדרס ואחר כך עשאהו פרוכת טהר מן המדרס ומאימתי הוא טהרתו מן המדרס משיקשור בו הלולאות שהוא נתלה בהן כשאר הפרוכות.

הלכה יא

טלית שהיא מדרס והטבילה וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנה קרע כיון שנקרע בה רובה שוב אינה חיבור וטהרה כולה אף על פי שעדיין נשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי הוא קורע והולך במה דברים אמורים בטבולת יום שכיון שלא חס עליה להטבילה כך לא יחוס לקרוע את כולה ולפיכך טהרה כולה.