הלכות כלים פרק כה

הלכה א

כל פשוטי כלי עץ העשויין לישיבה או לשכיבה או לרכיבה מתטמאין במדרס כגון המטה והכסא וכיוצא בהן.

הלכה ב

המטה והכר והכסת של מת וכסא של כלה ומשבר של חיה וכסא של כובס שכובס עליו את הכלים וכסא של קטן שיש לו רגלים אע"פשאין בו גובה טפח כל אלו מתטמאין במדרס.

הלכה ג

כסא של ברזל שעושין בבית הכסא והעור נתון עליו הרי הוא מתטמא במדרס ובשאר טומאות הפריש עור המחופה על הברזל העור מתטמא במדרס והברזל מתטמא בשאר טומאות אבל לא במדרס.

[השגת הראב”ד]: עור המחופה על הברזל

אמר אברהם: נראה לי בשנטמא כשהוא מחובר קאמר ויש בו כשיעור אבל הברזל טהור מן המדרס שעליו אבל לא טהור משאר טומאות דאי לכתחילה קאמר ברזל טמא בשאר טומאות פשיטא ועור נמי אם יש בו כשיעור פשיטא ואי לית ביה כשיעור אמאי טמא מדרס.

הלכה ד

טרסקל של גמי וכיוצא בו המחופה בעור מתטמא במדרס ובשאר טומאות הפריש העור מעליו העור מתטמא במדרס אבל הטרסקל טהור מכלום שהרי נעשה כשברי כלים.

הלכה ה

ספסלין שבמרחץ ששתי רגליו של עץ מתטמא במדרס היתה אחת של עץ ואחת של שיש אינו מקבל טומאה.

הלכה ו

נסרים שבמרחץ ששגמן אינן מקבלין טומאה שאינן עשויין לישיבה אלא כדי שיהלכו המים תחתיהן.

הלכה ז

הכלכלה והסל שמלאן תבן או מוכין אע"פ שהתקינן לישיבה אינן מקבלין טומאת מדרס שאינן ראויין לישיבה ואם סרגן בגמי או במשיחה על פיהן מתטמאין במדרס.

הלכה ח

קורת בית הבד שעשה ראשה האחד כסא אינו מתטמא במדרס מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל אם קבע את הכסא בקורת בית הבד הכסא מתטמא במדרס ואם דרס הזב על הקורה לא נטמא הכסא וכן אם קבע הכסא בקורה גדולה או עשה ראש הקורה הגדולה כסא אין טמא אלא מקום הכסא בלבד ושאר הקורה טהור וכן הדין בכסא שקבעו בעריבה שהוא טהור.

הלכה ט

קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו הרי מקום ישיבתו מתטמא במדרס ומקום ישיבה שאחורי הקרון טהור שאינה אלא ישיבת צער.

הלכה י

ראשי כלונסות שיושבין עליהן האומנין ושפין את האבנים וכיוצא בהן טהורין וכן כופת של תמרה שהוא יושב עליו אפילו גבוה טפח טהור שאין זה כלי וכן בול של עץ אף על פי שסרקו וכרכמו ועשאהו פנים לשער וכיוצא בו אינו כלי ולא מקבל טומאה עד שיחוק בו.

הלכה יא

ראשי כלונסות החקוקין אם חקקן לדעת מקבלין טומאה מצאן חקוקין אם חישב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא ואם חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין וכן כל כיוצא בהן מדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה שאין לך מחשבה מועלת אלא מחשבת בעלים שהן בני דעה.

הלכה יב

העושה כפה מן השאור וייבשה וייהדה לישיבה הרי בטלה מתורת אוכל ומתטמא במדרס שהרי משמשת תשמישי העץ.

הלכה יג

מחצלת הקש מתטמאה במדרס ושל קנים ושל חלף טהורין מפני שאינה ראויה למדרס ושאר המחצלאות אם עשאה לשכיבה מקבלת טומאה עשאה לסיכוך טהורה עשאה סתם גדולה סתמה לסיכוך קטנה סתמה לשכיבה.

הלכה יד

מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טמאה מדרס שעדיין ראויה לשכיבה עשאה כמין כי טהורה עשה לה קנים לרוחבה אם אין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים טהורה נחלקה לרוחבה עדיין מקבלת טומאה לאורכה נשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים עדיין היא ראויה למדרס ומתטמאה פחות מכאן טהורה וכן אם התיר ראשי מעדנים טהורה ואף טומאת מדרס לא תקבל המחצלת עד שתגמר מלאכתה ותתנקב כמו שביארנו.

הלכה טו

תיבה שפתחה מלמעלה טהורה מן המדרס שאינה ראויה לישב עליה ומקבלת שאר טומאות פתחה מצידה טמאה במדרס ובשאר טומאות.

הלכה טז

עגלה של קטן מתטמאה במדרס שהרי נשען עליה.

הלכה יז

מקל של זקנים טהור מכלום שאינו אלא לסייע.

הלכה יח

סנדל של סיידין והוא סנדל של עץ מתטמא במדרס מפני שהסייד פעמים מטייל בו עד שמגיע לביתו.

הלכה יט

קב של קיטע שיש בו בית קיבול כתיתין מתטמא בשאר טומאות מפני בית קיבולו ומתטמא במדרס שהרי נשען עליו.

הלכה כ

ואלו טמאין משום מרכב. מרדעת של חמור וטפיטן של סוס וכר הגמל ואוכף של נאקה וכל כיוצא בהן הלוחות שמניחין על גבי החמור ואח"כ נותנין עליו המשאוי טהורות ואם היתה ראויה למרכב טמאה.

[השגת הראב”ד]: ואוכף של נאקה

אמר אברהם: אוכף של נאקה דברי הכל טמא מושב עיין במשנה ולא חילקו אלא בטפיטן של סוס.