הלכות כלים פרק ט

הלכה א

כל כלי מתכות שיש להן שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותת שתחת הציר והציר והקורה והצינור מפני שאלו עשויין לקרקע או לשמש את העץ אינן מקבלין טומאה ואפילו קודם שיקבעו וכל כלי מתכות שיש לו שם לווי אינו מתטמא בפ"ע מפני שהוא כמקצת כלי כיצד עקרב של פרומביא טמא ולחיים שלה שעל לחיי הבהמה מכאן ומכאן טהורין ואין מקבלין טומאה בפני עצמן מפני שאין להם שם בפני עצמן ובשעת חבורו הכל מקבל טומאה.

[השגת הראב”ד]: כיצד עקרב של פרומביא

אמר אברהם: נ"ל שלא מן השם הוא זה אלא שהעקרב הוא ממשמשי ידי האדם בבהמה מה שאין כן בלחיים ומה שאמרו בתחלת הפרק כל כלי מתכות שיש להן שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת וכו' לא בא למעט אלא כיסויי הכלים וחפויים כמו שמפורש במקומו.

הלכה ב

טסין של ברזל שמניחין על לחיי האדם בשעת מלחמה אינן מקבלין טומאה מפני שאין להם שם בפני עצמן ואם יש בהן בית קיבול מים מתטמאין ככל כלי קיבול.

הלכה ג

נזם העשוי כקדרה מלמטה וכעדשה מלמעלה ונפסק הקדרה שלו מקבלת טומאה בפני עצמה שהרי יש לה בית קיבול והעדשה מקבלת טומאה בפני עצמה מפני שיש לה שם בפ"ע והצנירה שלה שהיא נכנסת באוזן או באף אינה מקבלת טומאה בפני עצמה היה הנזם עשוי כמין אשכול ונפרק טהור מפני שאין בו בית קיבול ואין לכל גרגיר ממנו שם בפני עצמו והרי אינו ראוי לתכשיט משנפרק.

[השגת הראב”ד]: ואין לכל גרגיר ממנו

אמר אברהם: כל מ"ש משום שיש לו שם בפ"ע או משום שאין לו שם בפ"ע אני איני תולה אותם בשם אלא הטהורים מפני שאינם משמשים בפני עצמם כלום אלאע"יחבורם עם השאר והטמאים מפני שמשמשים בפני עצמם.

הלכה ד

טבעת אחת שמניחין הבנות ברגל אחת היא הנקראת בירית ואינה מקבלת טומאה מפני שאין עליה צורת כלי תכשיט אלא כמו טבעת הכלים או טבעת שקושר בה בין כתפיו אבל שתי טבעות שמשימות הבנות ברגליהן ושלשלת מוטלת ביניהן מזו לזו מקבלין טומאה מפני שהן תכשיטי הבנות והן הנקראין כבלים.

הלכה ה

קטלא של חליות של מתכת והם בחוט של צמר או של פשתן ונפסק החוט החוליות מקבלות טומאה שכל אחד ואחד כלי בפני עצמו היה החוט שלה של מתכת והחוליות של אבנים טובות ושל מרגליות או של זכוכית ונשברו החוליות והחוט קיים הרי זו מתטמא בפני עצמו שירי קטלא כמלא צואר קטנה.

הלכה ו

כל הכיסויין של מתכת טהורין ואין מקבלין טומאה מפני שאין להם שם בפני עצמן חוץ מכיסוי המיחם ומכסוי טני של רופאין מפני שמניחין בו את האספלנית נעשה כלי קיבול.

הלכה ז

כסוי של מתכת ששפו ולטשו ועשהו מראה הרי זה מקבל טומאה.

הלכה ח

כל המשקולות של מתכות מקבלות טומאה והן הנקראין אונקיאות קנה מאזנים של עץ שהיו אונקיות של ברזל תלויות בו מקבלת טומאה מפני האונקיות התלויות בו במה דברים אמורים במאזנים של מוכרי פשתן ומוכרי צמר אבל של בעלי בתים אינו מקבל טומאה עד שיהיו האונקיות קבועות בו.

[השגת הראב”ד]: קנה מאזנים של עץ

אמר אברהם: נ"ל אפילו של מתכת צריך לאונקלאות לפי שאינו עושה מלאכה כי אם עמהם וראיה לדבר שכל אותו הפרק בכלי מתכות ובפי"ז תנן קני מאזנים והמחוק שיש בהם בית קיבול מתכת טמאים וכאן מדבר בשל עץ

[השגת הראב”ד]: מפני האונקיאות התלויות בו

אמר אברהם: דבר מזוייף הוא זה בעיני שהרי לא הזכירו במשנה לבעלי בתים קבע ולשון התוספתא קנה מאזנים של סרוקות אם יש בו אונקיאות טהור אין בו אונקלאות ואין בו אונקיות טמא פירוש אונקלאותיו טהורין ולשון המשנה המדוייק ושל בעלי בתים אם יש בו אונקלאות טמא וכן פירוש המשנה קנה מאזנים של סרוקות שהן שוקלים משקלים קטנים ויש באותו הקנה חריצים דקים בצד הא' ותולין בו אוקיא אחת של מתכת בחוט א' ובאותו אוקיא שוקלין כמה אונקייאות לפי הרחקה והוא הנקרא בלשון ישמעאל קלסטין והוא אינו צריך לאונקליות אבל יכול לשקול כמה אוקיות באותה אונקייא התלויות בה או באונקלי אם יש בה אבל של בעלי בתים שהם שוקלים משקלים גדולים אותה האוקיא התלוייה בחוט אינה כלום וצריך שיעשה בראשי הקנה כעין אונקלאות שקורין גופו"נש ראשיהם כפופים נותנין המשקולות באונקלא האחת והקמח באחרת ע"כ אמרו אם יש בו אונקלאות טמא מפני שראוי למלאכתו ואם לא טהור וזהו באור המשנה

הלכה ט

משקלות שנשתברו אף על פי שהחזירן ושוקל בהן אינן מקבלין טומאה ייחד מהן חצאי ליטרין שלישי ליטרין רביעי ליטרין הרי אלו מקבלין טומאה.

הלכה י

סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה מקבלת טומאה.

הלכה יא

אונקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים מתטמאין אונקלי של נקליטי המטה טהורה ושל דרגיש מתטמאה אונקלי של כוורת הציידים שצדין בהן הדגים טהורה ושל שדה מתטמאה אונקלי של מנורות העץ טהור ושל שולחן מתטמא זה הכלל כל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה הרי האונקלי של מתכת שלו ושלשלת שלו מקבלת טומאה וכלי שאינו מקבל טומאה כגון פשוטי כלי עץ וכלי עץ הבאים במדה וכיוצא בהן אונקלי של מתכת והשלשלת שלו אינן מקבלין טומאה וכל אחת ואחת בפני עצמה טהור שאין האונקלי או השלשלת כלי בפני עצמו אלא הרי הן כמקצת כלי ואפילו אונקלי שבכותלים שתולין בה הכלים והבגדים וכיוצא בהן טהורה.

הלכה יב

שלשלת שיש בה בית נעילה מתטמא והעשויה לכפיתה טהורה.

הלכה יג

שלשלת של סיטונות מתטמאה מפני שהן נועלין בה את החנויות ושל בעלי בתים טהורה שאינה עשויה אלא לנוי.

הלכה יד

שלשלת של מושחי קרקע ויתדותיהן שתוקעין בקרקע בשעה שמושחין מקבלין טומאה ושל מקוששי עצים טהורה לפי שהיא משמשת את העץ.

הלכה טו

שלשלת דלי גדול ד' טפחים ממנה סמוך לדלי מתטמאה עם הדלי מפני שהיא צורך הדלי והשאר טהור לפי שאין לו שם בפני עצמו ושלשלת דלי קטן י' טפחים.

הלכה טז

הכדור של מתכת והסדן והקנטר של בנאי והדקר של חרש וחמור של נפח והמטולטלת והמשקולות של בנאים והכיריים של ברזל שחובטין בהם הזיתים והאפרכס של מתכת והאולר שכורתין בו הסופרים ראש הקולמוס של קנה והקולמוס של מתכת והכן והכנא שמשרטטין בו הסופרים כל אלו מקבלין טומאה שכל אחד מהן יש לו שם בפני עצמו.