הלכות מקואות - פרק י
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מקואות - פרק י

הלכות מקואות - פרק  י

הלכה א

ספק מים שאובין שטהרו חכמים כיצד מקוה שנסתפק לו אם נפלו לתוכו מים שאובים או לא ואפילו ידע בודאי שנפלו ספק יש בהן שלשת לוגין ספק אין בהן ואפילו ידע בודאי שיש בהן שלשת לוגין ספק שהיה במקוה שנפלו בו ארבעים סאה ספק לא היה הרי זה כשר.

 

הלכה ב

שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו נפלו שלשת לוגין מים שאובין לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ספיקו טהור מפני שיש לו במה יתלה היו שניהן פחותין מארבעים סאה ונפלו לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן כל אחד משניהן פסול שאין לו במה יתלה אם לזה נפלו נפסל ואם לזה נפלו נפסל.

 

הלכה ג

מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה זה.

 

הלכה ד

צינור שמקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה הרי זה פסול מפני שהפסול מוכח ואם יש במקוה רובו מים כשרים הרי זה כשר שזה ספק מים שאובים הוא שהרי יש שם מקוה כשר קבוע.

 

הלכה ה

כל המקואות הנמצאים בארץ העמים פסולין שחזקתן שאובין וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל במדינות לפנים מן המפתח בחזקת פסולין שאנשי המדינה מכבסים בהן ומטילין לתוכן מים שאובים תמיד וכל המקואות הנמצאים בארץ ישראל חוץ למפתח בחזקת טהרה שחזקתן מן הגשמים.

 

הלכה ו

הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו וטבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל ספיקו טמא לפי שהטמא בחזקתו עד שיוודע שטבל כראוי וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהיה המקוה ברשות הרבים בין שהיה ברה"י כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם במה דברים אמורים כשהיתה הטבילה מטומאה חמורה אבל אם טבל מטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין או בא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין הואיל ועיקר דברים אלו מדבריהן הרי ספיקו טהור כמו שביארנו ואף על פי שנסתפק לו אם טבל או לא טבל או שנמצא המקוה חסר לאחר זמן וכיוצא בספיקות אלו הרי זה טהור.

 

[השגת הראב”ד]: הרי זה טהור

אמר אברהם: ואם היה אב הטומאה מדברי סופרים ספיקו טמא.

 

הלכה ז

שני מקואות אחד כשר ואחד פסול וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי אלו תלויות טבל בשני ועשה טהרות הראשונות תלויות כשהיו והשניות טהורות ואם נגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו וכן אם נטמא באמצע טומאה קלה שביארנו וטבל בשני ועשה טהרות אבל אם טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות ונטמא טומאה חמורה וטבל בשני ועשה טהרות הראשונות טהורות והשניות תלויות ואם נגעו אלו באלו ראשונות ישרפו והשניות תלויות כשהיו היה באחד מהן ארבעים סאה ואחד כולו שאוב וטבלו בהן שנים אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה ועשו טהרות הטובל מטומאה חמורה טהרותיו תלויות והטובל מטומאה קלה טהרותיו טהורות היה אחד טמא וירד לטבול והשני ירד להקר זה שירד לטבול באחד מהן טהרותיו תלויות כמו שביארנו וזה שירד להקר טהור כשהיה שזה ספק מים שאובין הוא שמא בשאוב טבל כשהקר ונטמא.

 

[השגת הראב”ד]: הראשונות תלויות והשניו' ישרפו

אמר אברהם: לא ידעתי טעם לזה ואולי מפני שנגעו זה בזה ונראה כמו שהם אחד למי שרואה אותם יחד והרי שיש בהם שתי טומאות אחת קלה ואחת חמורה אלא שקשה לי כל שכן שהראשונות היה להן לשרוף מזה הטעם אבל עוד יש לומר הראשונות כבר נודע ספיקן והם תלויות ועומדות בספק טומאתן אבל השניות שטהרו אותם ואח"כ נגעו באלו שטמאות הרי הם כטהורות שנגעו בראשון שהוא נשרף שלא לחלוק במגע שני בראשון וכן בבא שנייה.

 

הלכה ח

שני מקואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר הקר באחד מהן ועשה טהרות הרי אלו טהורות הקר בשני ועשה טהרות הרי אלו ישרפו שהרי ודאי בא ראשו ורובו במים שאובין כמו שביארנו.