הלכות מקואות - פרק ג

הלכה א

ואלו חוצצין בכלים. הזפת והחמר וכיוצא בהן הזפת שבכוס ושבצלוחית מתוכן חוצצין מאחוריהן אינן חוצצין במה דברים אמורים? מבית האומן אבל מבעל הבית בין מתוכן בין מאחוריהן חוצצין הזפת שבתמחוי ושבקערה בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבעל הבית בין מבית האומן חוצצין.

הלכה ב

המור והקומוס בין בכוס בין בצלוחית בין בתמחוי וקערה בין מבעל הבית בין מבית האומן בין מתוכן בין מאחוריהן חוצצין היה זפת או חמר וכיוצא בהן על הטבלא ועל השלחן ועל הדרגש אם היו נקיים חוצצין מפני שמקפיד עליהן ועל הבלוסין אינן חוצצין מפני שאינו מקפיד עליהן.

הלכה ג

היו על מטות בעל הבית חוצצין על מטות של עני אינן חוצצין על אוכף בעל הבית חוצץ ועל זקקין אינו חוצץ על המרדעת משני צדדין חוצץ.

הלכה ד

היו זפת או חמר וכיוצא בהן על בגדי תלמידי חכמים אפילו מצד אחד חוצץ מפני שמקפידין על מלבושן להיות נקי על בגדי עמי הארץ משני צדדין חוצץ מצד אחד אינו חוצץ.

הלכה ה

היו על המטפחות של זפתים ושל יוצרים ושל ספסלי אילנות אינן חוצצין.

הלכה ו

טבח שהיה דם על בגדיו אינו חוצץ מפני שאינו מקפיד.

הלכה ז

מוכר רבב שהיה רבב על בגדו אינו חוצץ וכן כל כיוצא בזה היה הטבח מוכר רבב והיה על בגדו דם ורבב הרי זה ספק אם חוצץ מפני שהן שנים ומקפיד או אינו חוצץ שהרי מלאכתו היא ואינו מקפיד.

הלכה ח

היה הזפת או החמר וכיוצא בהן על הסנדל מתוכו מלמעלה חוצץ מלמטה אינו חוצץ על הספסל מלמעלה או מן הצדדין חוצץ מלמטה אינו חוצץ.

הלכה ט

לכלוכי צואה שבכסא ושבקתדרה המכובשין בין מתוכן בין מאחוריהן בין מלמטה בין מן הצדדין אינן חוצצין מפני שהמים מעבירין אותן אבל לכלוכי שמרים שבכוס ושבצלוחית והמוך שבשיר ושבזוג והטיט והבצק שעל יד הקורדום ושעל יד המגריפה [אינן חוצצין הגלידו] חוצצין.

הלכה י

דבר ברור הוא שכל מקום שאמרנו בזפת ובחמר וכיוצא בהן שאינן חוצצין בכלים מפני שאינו מקפיד הוא לפיכך אם היה רוב הכלי חפוי בזפת או בחמר וכיוצא בהן לא עלתה לו טבילה כמו שביארנו אף על פי שאינו מקפיד אין בדבר זה הפרש בכלי מן הכלים אלא כל הכלים שוין בדבר זה.

הלכה יא

כל ידות הכלים שהן חלולין שהכניסן שלא כדרכן או שהכניסן כדרכן ולא מירקן או שהיו של מתכת ונשברו לא עלתה להן טבילה.

הלכה יב

כלי שהפך פיו למטה והטבילו כאילו לא טבל מפני שאין המים נכנסין בכולו היה בו מקום שאין המים נכנסין בו עד שיטנו על צדו לא עלתה לו טבילה עד שיטנו על צדו.

[השגת הראב”ד]: נכנסים בכולו היה בו מקום

אמר אברהם: זה עשה תחת שראה במשנה הטבילו כדרכו בלא זרבובית עד שיטהו על צדו לא ידע מהו זה ושם לו פתרון לפי שכלו ואנו כבר הסכמנו עליו והעמדנו על מה שראינו בויק"ר (פ"ה) השותים במזרקי יין זרבוביות והוא קנישקנין והכלי שאין לו אלא נקב אחד אין המים נכנסין בכולו מפני הרוח וכשיש בו קנה פתוח מן הצד נכנסין בו.

הלכה יג

כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו.

הלכה יד

צלוחית שפיה שוקע אינה טהורה עד שיטנה על צדה.

הלכה טו

קלמרין אינה טהורה עד שיקבנה מצדה כדי שיכנסו המים לעקמומיות שבה.

הלכה טז

בהמה שהיה השיר שעליה רפוי ונטמא מטבילין אותו במקומו.

הלכה יז

לא יטביל אדם את הקומקום בפחמין שבו אלא אם כן שפשף.

הלכה יח

כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל היה מלא מים והטבילו הרי המים והכלי טהורין כאחת מפני שהמים יש להן טהרה במקוה כמו שביארנו בטומאת אוכלין ומשקין היה הכלי מלא מי רגלים רואין אותו כאילו הוא מים היה בו מי חטאת אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה על מי חטאת שבתוכו הרי זה טהור ואם לאו עדיין הוא בטומאתו וכאילו הן שאר משקין שחוצצין בין גוף הכלי ובין מי המקוה.

הלכה יט

כלי שתוכו טהור וגבו טמא והיה מלא יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב אם היה רוב הכלי פנוי כדי שירבו המים בתוכו טהור מפני שטומאתו מדבריהן אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה לו טבילה.

[השגת הראב”ד]: כלי שתוכו טהור

אמר אברהם: נשתבש בשמעתא דזבחים פרק כל הזבחים דלא איתמרא הא מילתא אלא לר' יהודה אבל רבנן אפילו טמא ממש סגי ליה לדבריהם ביין לבן וחלב וביין אדום בעינן שידהו מראיו לדברי הכל.

הלכה כ

לגין שהוא מלא מים טמאין והיה על פיו טיט טופח והיה הטיט שוקע במים והטבילו טהור ואם היה טיט היון וכיוצא בו כאילו לא טבל וכן טבת שנתנה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם היה טיט יון כאילו לא טבלה.

[השגת הראב”ד]: והיה הטיט שוקע

אמר אברהם: לישנא דתוספתא אם היו מים שוקעין בטיט והטבילו טהור כלומר שהטיט אינו עב.

הלכה כא

אלו שאין צריכין שיבואו המים בהן סתם קשרי בגדי עניים ואם הקפיד עליהן חוצצין וקשרי בגדי בעלי בתים סתמן חוצצין ואם אינו מקפיד עליהן אינן חוצצין וקשרי נימי הבגדים שנקשרו מאליהן וחבט הסנדל ותפילה של ראש בזמן שהקציצה דבוקה עם הרצועה שבה וחזקה ותפילה של זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת ואזני החמת והתורמיל וכל כיוצא באלו מקשרים ותפרים שאינו עתיד להתירם.

הלכה כב

ואלו שצריכין שיבואו בהן המים. הקשרים שבפתחי החלוק שהן עשויין לולאות וכן קשרי לולאות שבכתף ושפה של סדין צריך למתח ותפילה של ראש בזמן שאינה קבועה ברצועה ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת ושנצים של סנדל וקשרי נימי הבגדים שקשרן וכן כל כיוצא באלו המקומות שהוא עתיד לגלותן ולמותחן הסלין של גת ושל בד אם היו חזקים צריך לחטט ואם היו רפים צריך לנער הכר והכסת של עור צריכים שיבואו בהן המים.

הלכה כג

כסת עגולה והכדור והאימום והקמיע והתפילה אינן צריכין שיבואו המים לחללן זה הכלל כל שאין דרכו להוציא ולהכניס טובל סתום.

הלכה כד

המטביל בגדים המכובסין צריכין שיכנסו בהן המים עד שיבעבעו הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען.

הלכה כה

כל ידות הכלים שהן ארוכים יותר מכדי צורכן ועתיד לקוצצן מטבילן עד מקום המדה כיצד שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים וקטן עשרה מטביל מן השלשלת עד מדה זו בלבד והשאר טהור.

הלכה כו

כלי טמא שנתן בתוכו כלים אחרים והטביל הכל עלתה להן טבילה אע"פ שפי הכלי צר ביותר שהרי המים נכנסין לו ומתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים שבתוכו ואם הטהו על צדו והטביל לא עלתה להן טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד וכן אם היה הכלי טהור ונתן לתוכו כלים טמאים והטבילן לא עלתה להן טבילה עד שיהיה פיו רחב כשפופרת הנוד במה דברים אמורים לתרומה אבל לקדש אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורין כלל ואפילו היו בסל או בקופה כמו שביארנו למעלה במקומו.