הלכות מטמאי משכב ומושב פרק יב

הלכה א

המפקיד כלים אצל ע"ה או שנתן כלי לאומן ע"ה הרי אלו טמאים טמא מת וטמאין מדרס ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהורים מטמא מת אבל טמאים מדרס מפני שאשתו נדה יושבת עליהם שלא מדעתו שהרי אין נזהרין מן הטומאות בבתי ע"ה.

[השגת הראב”ד]: הרי אלו טמאין

אמר אברהם: מצאתי שתי נוסחאות חלוקות זו עם זו בדבר זה שיש נוסחא אומרת טמאים מדרס וטמא מת אבל נ"ל כי זו שכתב הוא העיקר מדקתני לעיל הלוקח כלים מאומני עכו"ם או שנתן להם כלים לתקן הרי אלו טמאים מדרס וכו' וטמא מת ואחריה הלוקח כלים מאומני ע"ה או שנתן להם כלים לתקן טמאים מדרס וטהור טמא מת מדקא מפליג להו מהדדי אלמא לא חדא מחתא נינהו אבל קשה לי הרבה מה שאמרו במסכת טהרות פ"ח המפקיד כלים אצל ע"ה הרי אלו טמאים מדרס וטמא מת ואם מכירו שהוא אוכל בתרומה טהור מטמא מת וטמאים מדרס ואולי יש הפרש בין אומן לשאר ע"ה כי האומן מקפיד על אומנתו מפני שכל אדם לוקחים ממנו אבל זה המחבר שעירב מפקיד עם אומן טעה.

הלכה ב

המניח כליו בפני עם הארץ ואמר לו שמור לי את אלו הרי אלו טמאין מדרס וטהורין מטמא מת הניחן על כתיפו טמאין מדרס וטמא מת שכח כליו בבית הכנסת הרי הן טהורין שאינו רשות ע"ה גמורה הניח כליו במרחץ ובא ומצאן כמות שהן טהורין ומלמדין אותו שלא יעשה כן הניח גיתו ובורו אף על פי שנכנס לעיר ובא ומצא ע"ה בצידו טהורין מפני שאין לו רשות שיכנס.

הלכה ג

המוסר מפתח ביתו לע"ה כל שבבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח.

הלכה ד

המניח כליו בחלונות של מרחץ ונעל עליהם אף ע"פ שנתן המפתח לע"ה כליו טהורין וכן אם חתם על החלון או עשה לו סימן אפילו מצא החותם מקולקל הרי כל אלו טהורין.

הלכה ה

המניח ע"ה בתוך ביתו לשומרו וישב הוא מרחוק בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין הרי כל שבבית מן האוכלין והמשקין וכלי חרס שאינו מוקף צמיד פתיל טמאין אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהורין ואם אינו רואה לא את הנכנסין ולא את היוצאין כל שבבית טמא אפילו היה כפות או כרות ידים ורגלים הכל טמא מפני שהן ברשות ע"ה.

הלכה ו

חבר שהיה ישן בביתו של ע"ה והיו כלים מקופלים ומונחין תחת ראשו וסנדלו וחביתו לפניו הרי אלו טהורין מפני שהן בחזקת שמירת בעליהן ולא יגע בהן ע"ה שהרי הוא אומר עתה יעור ויביט בי.

הלכה ז

ע"ה ששאל מחבר מטה שישן עליה וישן עליה בתוך ביתו של חבר אין טמא אלא אותה המטה ועד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו מאותה המטה וליגע.

הלכה ח

חבר שאמר לע"ה שמור לי פרה זו שלא תכנס לבית או שלא תשבר את הכלים הרי הבית והכלים טהורים שלא מסר לו אלא שמירת הפרה אבל אם אמר לו שמור לי בית זה שלא תכנס בו הפרה וכלים אלו שלא תשברם הרי הן טמאין.

הלכה ט

המניח ע"ה בתוך ביתו ויצא הניחו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן או שהניחו ער ומצאו ישן כל שבבית טהור הניחו ישן ומצאו ער כל מקום הקרוב ממנו שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע בו טמא וכן המניח אומנין בתוך ביתו אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידיהן וליגע ואין אומרים שמא עלו על גבי כסא או על סולם ונגעו בכלי או באוכלין התלויין למעלה בכותל.

הלכה י

אשת חבר שהניחה אשת ע"ה טוחנת בתוך ביתה אפילו פסקה הריחיים ואפילו היו שתים אין טמא אלא מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ואין אומרין שמא האחת טוחנת והשניה בלשה כל שבבית ושמא ניתלת ועלתה במקומות הגבוהות.

הלכה יא

האשה שנכנסה להוציא פת לעני יצאת ומצאתו עומד בצד ככרות אפילו תרומה הרי הן טהורות שאין חזקתו ליגע שלא ברשות וכן האשה שיצאה ומצאה אשת ע"ה חותה גחלים מתחת הקדירה הרי הקדירה טהורה.

הלכה יב

גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל שבבית טמא אם יש עמהם עכו"ם נאמנים לומר לא נגענו מפני שאימת העכו"ם עליהן במה דברים אמורים בזמן שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הן מעצמן נכנסו אבל לא נגענו נאמנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.

הלכה יג

הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא (דבר) שנוטלין במזומן ומה הן מטמאין במקום הליכתן האוכלין והמשקין וכלי חרס הפתוחים אבל המשכבות והמרכבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואם יש עמהן עכו"ם או אשה הכל טמא.

הלכה יד

הגבאים והגנבים שעשו תשובה והחזירו מעצמן לא מחמת יראה ואמרו לא נגענו בכל מה שהיה בבית כשנכנסו הרי אלו נאמנים ואפילו על מקום רגליהן.

הלכה טו

המניח את ביתו פתוח ומצאו פתוח או שמצאו נעול אפילו הניחו נעול ומצאו פתוח ולא נגנב ממנו כלום כל שבבית טהור שאני אומר הגנבים פתחוהו ונמלכו והלכו להם ולא נכנסו.

הלכה טז

קורדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו.

הלכה יז

הדר עם ע"ה בחצר ושכח כלים בחצר אפילו חביות מוקפות צמיד פתיל או תנור מוקף צמיד פתיל הרי אלו טמאין עד שיעשה לתנור מחיצה גבוהה עשרה טפחים כדי שלא יהא ברשות ע"ה.

הלכה יח

חבר שהיתה לו מחיצה או סוכה לפני פתחו של ע"ה או שהיתה מחיצה או סוכה של ע"ה לפני פתחו של חבר כלים שבתוכה או כלים שבמחיצה טמאים מפני שיש לעם הארץ בסוכה זו או במחיצה זו רשות.

הלכה יט

חבר שהיה גגו למעלה מגגו של ע"ה הרי זה שוטח שם כלים ומניח טהרות והן בחזקתן אע"פ שע"ה יכול לפשוט ידו וליגע וכן בעכו"ם אינו חושש לא משום טומאה ולא משום יין נסך היו הגגות זה בצד זה או שהיה גגו של ע"ה למעלה ושטח החבר כלים או הניח טהרות בגגו הרי כל מקום שיכול ע"ה לפשוט את ידו וליגע בחזקת טומאה.

הלכה כ

שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה חבר מניח שם כלים ושוטח שם פירות אף על פי שיד ע"ה מגעת לשם מפני שנתפש עליו כגנב.

הלכה כא

חצר החלוקה במסיפס וחבר בצד זה וע"ה בצד זה טהרותיו טהורות אע"פ שיד ע"ה מגעת מפני שהם ברשות החבר.

הלכה כב

חבר שנפל דליו לתוך בורו של ע"ה והלך להביא במה יעלנו הרי זה טמא מפני שהונח ברשות ע"ה שעה אחת.

הלכה כג

אשת עם הארץ שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו של חבר כל שבבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות קדר חבר שהכניס קדירותיו למכור וירד לשתות הרי הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות במה דברים אמורים? בשהניחן סמוך לרשות הרבים מפני שהעוברים והשבין נוגעים בחיצונות בשעת הליכה אבל היו רחוקות מרשות הרבים אם היו כלי אומנותו בידיו הכל טמאות מפני שכליו מוכיחין שהונחו למכור ויד הכל ממשמשות בהן אין כלי אומנותו בידו הכל טהורות חזקתן שלא נגע בהן אדם חבר שהניח אוכלין ומשקין על פתח חנותו ונכנס הרי אלו טמאים מפני שהעוברים והשבים ממשמשין בהן.

[השגת הראב”ד]: מוכיחין שהונחו למכור

אמר אברהם: אין זה הטעם יפה שהרי הכל יודעים שהביאן למכור אלא בשכלי אומנותו בידו הכל באין לראות האומניות.