הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ד

הלכה א

ארבע נשים דיין שעתן ואינן מטמאות למפרע ואלו הן מעוברת ומניקה ובתולה וזקנה אי זו היא מעוברת משיוכר עוברה היתה בחזקת מעוברת וראתה דם ואח"כ הפילה רוח או דבר שאינו ולד הרי זו בחזקתה ודיה שעתה ראתה דם ואחר כך הוכר עוברה הרי זו מטמאה למפרע ככל הנשים אי זו היא מניקה כל עשרים וארבעה חדש מיום הלידה אפילו מת בנה בתוך זמן זה או שגמלתהו או נתנתהו למניקה דיה שעתה אבל אחר כ"ד חדש אע"פ שהיא מניקה והולכת הרי זו טמאה למפרע ככל הנשים אי זו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימיה בתולת דמים אמרו לא בתולת בתולים כיצד אפילו נשאת וראתה דם מחמת נישואין או ילדה וראתה דם מחמת לידה עדיין היא בתולה לעניין טומאה ודיה שעתה אי זו היא זקנה כל שעברו עליה שלשה חדשים סמוך לזקנותה ולא ראתה דם ואי זו היא סמוך לזקנותה כל שחברותיה קוראות לה זקנה בפניה ואינה מקפדת עברו עליה שלש עונות וראתה וחזרו ועברו עליה שלש עונות אחרות או פחות או יתר וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה למפרע.

הלכה ב

בתולה שראתה דם אפילו שופעת כל שבעה או דולפת הרי זה פעם אחת ראתה דם ופסקה וחזרה יראתה הרי זה שתי פעמים.

הלכה ג

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה דם פעם ראשונה ושניה דיה שעתה ראתה פעם שלישית מטמאה למפרע [עברו עליה שלשה חדשים ואחר כך ראתה דיה שעתה] עברו עליה שלשה חדשים אחרים ואח"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה ג' חדשים אחרים וראתה מטמאה למפרע.

הלכה ד

תינוקת שהגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה שנייה מטמאה למפרע עברו עליה שלשה חדשים ואח"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים ואחר כך ראתה מטמאה למפרע.

הלכה ה

מעוברת ומניקה וזקנה ובתולה שהגיע זמנם לראות שראו ראיה ראשונה דיין שעתן ראו פעם שניה מטמאו' למפרע ככל הנשים כמו שביארנו ואם ראו הראשונה באונס אף בשניה דיין שעתן.

[השגת הראב”ד]: מטמאות למפרע

אמר אברהם: הא דלא כהלכתא דקי"ל כר"י דאמר מעוברת ומניקה דיין כל ימי עיבורן וכל ימי מניקותן.

הלכה ו

מעוברת או מניקה שראתה הדם ועברו עליה שלשה חדשים ואח"כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים וראתה פעם שניה שהיא שלישית לראייה ראשונה מטמאות למפרע הרואה דם אחר דם טוהר בתוך כ"ד שעות דיה שעתה וכל שדיה שעתה אף על פי שאינה מטמאה למפרע צריכה שתבדוק עצמה תמיד וכל אשה המרבת לבדוק משובחת חוץ מן הנדה ויושבת על דם טוהר שאין הבדיקה מועלת להן כלום.

הלכה ז

חכמים תקנו להן לבנות ישראל להיות בודקות עצמן בכל יום בשחרית מפני טהרות של ערבית ובערבית מפני טהרות של שחרית וכל אוכלת תרומה בודקת בשעה שאוכלת בתרומה וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש מטתה מפני הטהרות אבל אם לא היתה עוסקת בטהרות אינה צריכה בדיקה לבעלה שכל הנשים שיש להן וסת בחזקת טהרה לבעליהן כמו שביארנו בענין נדה.

[השגת הראב”ד]: שכל הנשים שיש להם וסת

אמר אברהם: איני יודע מהו זה דקי"ל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה אלא א"כ עסוקה בטהרות ואפילו אשה שאין לה וסת עד שלא הגיעו לפירקן אינן צריכות בדיקה ואין נשים בודקות אותן אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן.

הלכה ח

חזקת בנות ישראל שלא הגיעו לפירקן בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן.

הלכה ט

החרשת והשוטה ומי שנטרפה דעתה בחולי אם יש להן פקחות מתקנות אותן הרי אלו אוכלות בתרומה.

הלכה י

כל הכתמים הבאים מבין ישראל בחזקת טומאה והבאים מבין העכו"ם בחזקת טהורין והנמצאים בערי ישראל טהורים שלא נחשדו ישראל להשליך כתמיהן אלא מצניעין אותם לפיכך כל הכתמין הנמצאים בכל מקום טהורין חוץ מן הנמצאים בחורים וסביבות בית הטומאה וכולן טומאתן בספק כמו שביארנו.

הלכה יא

כל הכתמים הטמאין מעבירין עליהן שבעה סממנין ואחר כך בין עבר הכתם בין לא עבר מטבילו וטהור שאם לא עבר כלל הרי הוא צבע ואם עבר או כהה הרי זה כתם ומאחר שעברו עליו הסממנין כבר בטל אע"פ שרישומו ניכר ואפילו כתם של דם נדות ודאי כיון שהעביר עליו ז' סממנים בטל ומטבילו ועושה טהרות על גביו.

הלכה יב

בגד שאבד בו כתם מעבירין על כל הבגד שבעה סממנים ומטבילו אבדה בו שכבת זרע אם היה חדש בודקו במחט ואם היה שחוק בודקו בחמה.

הלכה יג

בגד שהיה עליו כתם והטבילו ועשה על גביו טהרות ואחר כך העביר על הכתם שבעה הסממנים ולא עבר הרי זה צבע והטהרות שעשה טהורות וא"צ להטבילו פעם אחרת ואם עבר הכתם או כהה עינו הרי זה כתם והטהרות טמאות שהרי הקפיד על הכתם להסירו וצריך להטבילו פעם שניה לטהרו.

הלכה יד

כתם שהעביר עליו ששה סממנים ולא עבר ואח"כ העביר עליו צפון ועבר הרי הטהרות שנעשו על גביו טמאות אף על פי שהצפון מעביר הצבע הואיל ולא העביר עליו שבעה הסממנין הרי זה בחזקת כתם ושמא אילו העביר השביעי היה עובר העביר עליו ז' הסממנים ולא עבר וחזר והעבירן עליו פעם שנייה ועבר כל הטהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשניה טהורות וכל הטהרות שנעשו על גביו אחר תכבוסת שניה טמאות הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו ורוצה להוציא רשומו הרי זה טמא עד שיבטלו ויטבילו כבר ביארנו בהלכות איסורי ביאה שבעה הסממנין שמעבירין על הכתם מה הן והיאך מעבירין אותן.

הלכה טו

האשה שמתה ויצאה ממנה דם מטמא משום כתם שהמקור מקומו טמא אף ע"פ שיצא הדם אחר שמתה ואין כאן נדה הואיל וממקום טמא יצא מטמא טומאת כתמים ואם היה בו רביעית מטמא באהל ומטמא משום כתם.