הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ה

הלכה א

הזב והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתן ומטמאין אדם וכלים ומשכב ומרכב עד שיטבילו אפילו נתאחרו כמה שנים בלא ראיית טומאה ולא טבלו הרי הן בטומאתן.

הלכה ב

יולדת שלא טבלה אחר שבעה לזכר וי"ד לנקבה כל דם שתראה אף ע"פ שהוא בתוך ימי טוהר הרי הוא כדם הנדות ומטמא לח ויבש לא תלה הכתוב בימים בלבד אלא בימים וטבילה.

הלכה ג

יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידתה ויצא חוץ לבין השינים הרי זו טמאה ואין הטבילה מועלת לדם זה ואע"פ שעדיין היא בבשרה ואם נעקר ממנה בעלייתה מן המקוה הרי זו טהורה מפני שהוא דם טוהר והטבילה מועלת לכל הדם המובלע באיברים ומשימה אותו דם טוהר.

הלכה ד

יולדת שטבלה אחר שבעה של זכר וי"ד של נקבה או אחר ספירת שבעה ימים נקיים אם היתה יולדת בזוב הרי היא בכל ימי טוהר שלה כטמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו והרי היא טבולת יום בכל אותן הימים ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר אלא במושלם הימים הרי היא כטבול יום שהעריב שמשו במה דברים אמורים? שהיא כטבול יום לענין תרומה ומעשר אבל לקדשים הרי היא כראשון לטומאה שעדיין לא טבל אלא כמי שנגע בנדה או בטמא מת שעדיין לא טבל וכיוצא בהן נמצאת אתה למד שהיולדת בתוך ימי טוהר אוכלת במעשר ופוסלת את התרומה כטבול יום כמו שיתבאר ואם נפל מרוקה ומדם טהרתה על ככר של תרומה הרי הוא בטהרתו שמשקה טבול יום טהור כמו שיתבאר ומטמאה את הקדשים כולד הטומאות עד שתשלים ימי טוהר ותהיה טהורה לכל ויראה לי שמאחר שהיא מטמאה את הקדש שהיא צריכה טבילה אחרת בסוף ואח"כ תגע בקדש אף ע"פ שאינה צריכה טבילה אחרת לאכילת התרומה.

[השגת הראב”ד]: ותהיה טהורה לכל

אמר אברהם: כמה דבריו מבולבלין ואיך תהיה טהורה לכל והלא מחוסרת כפרה היא ואף משתביא כפרתה צריכה טבילה לאכילת קדש ומשנה שלימה היא ואם יאמר ה"מ לאכילה אבל למגע לא הרי דבריו סותרין זה את זה.

הלכה ה

יולדת שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה של זכר או י"ד של נקבה הרי דם טוהר שלה טמא כרוקה וכמימי רגליה וכולן כמשקין טמאין שכל המשקין הטמאין היוצאין מהן כמשקין שהן נוגעין בהן חוץ מזב וכיוצא בו שהרי שלשה משקין היוצאין ממנו אבות טומאות כמו שביארנו.

הלכה ו

זבה קטנה שטבלה ביום השמור שלה אחר הנץ כמו שביארנו בענין איסור נדה הרי מגעה ובעילתה תלויים אם נגמר היום ולא ראתה כל שנגעה בו טהור ובועלה טהור ופטור ואם ראתה דם אחר שטבלה כל טהרות שעשתה טמאות ועושת משכב ומרכב ובועלה חייב חטאת טבלה בליל השמור קודם שיעלה עמוד השחר הרי זו כמי שלא טבלה ועדיין עושת מרכב ומושב.

הלכה ז

הרואה דם ביום אחד עשר וטבלה לערב ליל שנים עשר הרי זו מטמאה משכב ומושב אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה כמו שביארנו בענין איסור נדה.

הלכה ח

טבלה ביום י"ב אחר הנץ החמה אע"פ שאסורה לשמש [עד] לערב אם שמשה בועלה טהור ומשכבה ומרכבה טהורין אף על פי שראתה דם ביום י"ב אחר הטבילה מפני שהוא תחלת נדה כמו שביארנו שם באיסור נדה ואינו מצטרף ליום אחד עשר לפיכך אינה צריכה לשמור יום שנים עשר אלא טובלת ועוסקת בטהרות אבל הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו שאם תראה בו דם אחר טבילה נטמאו כל טהרות שעשתה ונטמא בועלה אע"פ שאינה ראויה להיות זבה גדולה כמו שביארנו בענין נדה.

[השגת הראב”ד]: אף על פי שאסורה לשמש לערב

אמר אברהם: יש כאן שיבוש ולמה אסורה לשמש לערב והלא יצא מגרגרנותו בשמירתו עד לערב ונראה שצריך להיות אף על פי שאסורה לשמש עד לערב.

הלכה ט

זב וזבה גדולה שטבלו ביום ז' שלהן כמו שביארנו לא יתעסקו בטהרות עד לערב שמא יראו טומאה ויסתרו שבעת ימי הספירה ונמצא אותן הטהרות טמאות למפרע אע"פ שהן עושין משכב ומושב למפרע אין מטמאין כלי חרס בהיסט מאחר שטבלו אף על פי שחזרו וראו טומאה וסתרו הכל וכל כלי חרס שהסיטו עד שלא ראו טהור.