הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ט

הלכה א

דבר שהיה מחובר בארץ או מסומר במסמרים אם היה כחו יפה וחזק והקיש עליו הזב ובעת שהקיש הניד כלי או אוכלין ומשקין מכח הכאתו או שהפילן הרי אלו טהורים ואם לא היה כחו יפה וחזק אלא מתנדנד והקיש עליו הזב והפיל או הניד בכח הכאתו כלים או אוכלים ומשקין הרי אלו טמאין וכאילו הסיטן שהרי מכחו נפלו זה הכלל כל שנפל מכח היסטו טמא מכח הרעדה טהור כיצד הקיש על אילן או סוכה שכחן רע או על סולם מצרי שאינו קבוע במסמר או על קורה ודלת וכבש שאינם מחוברים בטיט או שהקיש על הנגר על המנעול והמשוט ובשעה שהקיש הפיל אוכלין ומשקין או כלים אפילו הנידן ולא נפלו הרי אלו טמאים אבל אם הקיש על אילן או על סוכה שכחן יפה או על סולם מסומר או על כבש או על דלת או קורה המחוברין בטיט או על המריש או על התנור ובשעה שהקיש הניד כלים או אוכלין ומשקין אפילו הפילן הרי אלו טהורין וכן כל כיוצא באלו.

הלכה ב

תנור שהיתה הפת דבוקה בו והקיש על התנור ונפל ככר אפילו היה תרומה הרי זה טהור ואם היה חרס מן התנור מדובק בככר שנפל אפילו היה חולין הרי זה טמא.

הלכה ג

אין המשכב או המרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד אבל אם היו כלים או אוכלים ומשקין למעלה מן המדרס או שהיה המדרס למעלה מהן אפילו לא הפסיק ביניהם אלא נייר הואיל ולא נגע בהן הרי אלו טהורין וכן אם הסיט המשכב את הכלים או את האוכלים והמשקין הרי אלו טהורין.

הלכה ד

הזב והטהור שישבו בספינה קטנה היכולה להמיט באדם אחד או באסדא או שרכבו ע"ג בהמה אף ע"פ שאין בגדיהן נוגעין זה בזה הרי בגדי הטהור טמאים מדרס וטומאתן בספק שמא דרס הזב עליהן וכן נדה שישבה עם הטהור במטה בגדים טמאין מדרס חוץ מכיפה שבראשה וכן הבגדים שבראש הנס שבספינה טהורין.

[השגת הראב”ד]: טמאין מדרס

אמר אברהם: תמה אני איך עירב ובלבל את הדברים ואני רואה במשנה ראש פ"ג זב וטהור שישבו בספינה שהם טמאין ואין בו מחלוקת ובראש פ"ד דנדה וטהורה שישבו במטה או בספינה ר' יהושע מטמא אפילו כפה שבראשה וכלים שעל ראש הנס וחכמים מטהרין ועל זה נ"ל שהוא דרך אחרת שהפריש בין זב לנדה מפני שכחן יפה משל אשה והוא מסיט את הספינה מה שאין האשה יכולה לעשות וחכמים דמטהרין בגדי הטהור לגמרי רבי יהושע מטמא אפילו כפה שבראשה שלא תאמר שאר בגדים טמאין שהם עצמן נסטים בנדוד הספינה אבל כיפה של ראשה אינה ניסט כלל קמ"ל דאפילו כפה שבראשה טמא מפני שגוף האשה נסטת וכל בגדיה נסטים עמה וכן כלים שבראש הנס וחכמים מטהרין את הכל שאין כאן היסט כלל בשתי נשים ואין כאן טומאת ספק אלא כאותה ששנינו פורקים מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד טמאין לתרומה וקי"ל שאין שורפין את התרומה על זה כדאיתא בנדה.

הלכה ה

הנדחק בריחיים שהעכו"ם בתוכם או זב וכיוצא בו הרי בגדיו טמאין מדרס באי זה ריחים אמרו ברחים שמנדנדין את הקרקע עד שעוקרין את העומד כאן ודוחפין אותו ממקומו ודבר ברור הוא שטומאה זו בספק שמא נעקר הטמא ודרס על בגדי הטהור.

[השגת הראב”ד]: שמנדנדין את הקרקע

אמר אברהם: מצאתי נוסחא באי זו ריחיים אמרו כל שעוקרין אותה ודוחקין אותה ממקומה ונ"ל שעל עקירת הריחיים קאי שהן קלות לנוד והטוחן בהן נד אחריהן מפני הדוחק והפירוש שלו רחוק מאד